בס"ד

יום שישי, 29 מרץ, 2024
הכי עדכני
יצא סוד – פורים בצל צדיקים

יצא סוד – פורים בצל צדיקים

בניה זית

על פורים בבית הראי"ה קוק זצ"ל נצברו מספר סיפורים בארכיון ארגון 'אור האורות'. העדויות הבאות מספרות על רגעים מיוחדים לכל אורך החג.

אהבת ישראל מן התורה – מנין?

ר' שלמה הקלמן, בנו של הרב אברהם חיים זצ"ל שהיה מחשובי המלמדים ב'עץ חיים', גבאי בבית הכנסת הגר"א ומבאי ביתו של הרב קוק, סיפר בשם אביו:

"בשנת תרפ"ח באנו אל בית הרב בליל פורים והשעשוע שם היה כך: אחרי קריאת המגילה התיישבו הרב קוק ותלמידיו הגדולים המקורבים אליו מסביב לשולחן. בין המסובים היו ר' דוד הכהן 'הנזיר', הרב יצחק אריאלי, הרב יעקב משה חרל"פ, ועוד. במרכז השולחן הונחה צלחת עם יין, ולכל תלמיד חכם נתנו כפית קטנה, בעזרתה לגם מדי פעם מן היין. הרב קוק זצ"ל, שישב בראש השולחן, פנה לרבנים המסובים ואמר: 'אִמרו לי איזה פסוק שתרצו, מכל מקום בתנ"ך, ואני אביא לכם ממנו ראיה הלכתית שחייבים לאהוב כל יהודי, ואפילו הוא רשע גמור!'. כמובן, לא היה קל להוכיח זאת מכל פסוק, ועוד בראיה הלכתית… הלימוד הזה במצוות אהבת ישראל נמשך כל הלילה, עד שעלה עמוד השחר והגיע הזמן לתפילת ותיקין… במשך כל הלילה ניסו הרבנים להפך בדבריו של הרב, להתווכח ולסתור את דרשותיו. אך עם כל גאונותם הוא תמיד גבר עליהם, ובסוף נותרה המסקנה הברורה שחייבים לאהוב כל יהודי…".

עדות אחרת מסר ר' פנחס המבורגר זצ"ל, שהיה תלמיד צעיר בישיבת 'מרכז הרב' עוד בחיי הרב קוק. בשנת תרצ"ג זכה להיות במחיצת הרב במשך יום הפורים כולו, ולאחר מכן העלה את זיכרונותיו על הכתב:

"במהלך יום הפורים נתמלא חדר האורחים בבית הרב באורחים רבים. רבנים חשובים, לצד בעלי בתים מכובדים של עיה"ק, שהביאו כולם לרב משלוחי מנות. בשלב מסויים התחיל הרב לדבר מענייני דיומא. אחר כך התחלנו לשיר ולרקוד במעגל, והרב אחזני בידו. בשעת הריקוד, כמעט שנפל על הרצפה אילו לא החזקתיו אני בידי. כולנו שרנו את השירים המוכרים בישיבה, אבל הרב שר לעצמו שיר אחר. הטיתי אוזן, ושמעתי אותו אומר ומתחנן: 'רבונו של עולם, אני מוותר לך על העולם הבא, ובוודאי גם על העולם הזה. אבל אל מה אני משתוקק? רק אליך לבדך, 'מי לי בשמים ועִמך לא חפצתי בארץ"… כך נמשכו הריקודים בבית הרב עד הצהריים.

"הרב דיבר במשך היום כמה מאמרי דיומא עד כשעה לפני השקיעה, ואז התפללנו תפילת מנחה בניגון יום כיפור, וכחצי שעה לפני השקיעה נכנסנו לחדר האוכל לקיים מצוות סעודת פורים. ראיתי שם יותר מעשרים אנשים חשובים שהיו מוזמנים לסעודה. הרב ביקש ממני שאשב על ידו בשעת האכילה. ובשעה שהתחיל לאכול את החלה הגדולה, לא חתך אותה בסכין אלא שיסע אותה במו ידיו, ואמר: "ככתוב (שמואל א טו, לג): 'וישסף שמואל את אגג!'". אחר כך התחיל לשיר שיר ברוסית, ואמר שאמנם גם הוא יודע שהוא אינו שר את השירה הזאת כהלכתה, אלא שבגלל מדרש אסתר שאומר על הכתוב (אסתר ט, א) "ישלטו היהודים המה בשונאיהם" – 'וגם בלשונם', על כן מצווה היא לשבש את לשונם".

"ובביזה לא שלחו את ידם"

אצל הרבי מלובביץ' הייתה ההתעלות בפורים מגיעה לשיא. יעידו על כך הסיפורים הבאים:

לקראת התוועדות פורים תשט"ו התאספו מאות חסידים להתוועדות פורים במחיצתו של הרבי. ההתוועדות ארכה שעות ארוכות, כששיחה רודפת ניגון וחוזר חלילה. לפתע עצר הרבי הכל, וכשפניו מאירות הפתיע בגילוי מדהים:

"כל העניינים הגשמיים שהם עניינים חיצוניים נקראים לבושים, 'עור ובשר תלבישני', וכפי שראינו לצערנו בכמה עשירים שניסיון העשירות הוא ניסיון גדול ביותר ודרושה יגיעה גדולה ועצומה כדי לעמוד בו, וכמו שכתוב בתניא שדרושה לכך התבוננות של כמה שעות. ואף על פי כן, מוטב שהקב"ה ייתן לכל ישראל עשירות, ושתהיה יגיעת נפש ויגיעת בשר ויהיה צורך בהתבוננות של כמה שעות כדי לבטל את הניסיון".

ואז הכריז הרבי: "הרי באמריקה כל דבר נקבע בהצבעה. ובכן, כל אלו שמסכימים שתהיה להם עשירות בהפלגה ולא אכפת להם מהיגיעה שתידרש לשם כך, ירימו את ידם הימנית בלבב שלם!…".

הלם אחז בנוכחים. כנראה מאז ימי רבי שמעון בר יוחאי שהכריז מול תלמידיו "בקעה, בקעה! מלאי דינרי זהב", לא הוצע מעולם לתלמידים להתעשר באופן כל כך פשוט וקל! היה צורך רק להרים את היד…

הרבי המתין רגעים אחדים והביט סביב. מסתבר שרוב האנשים לא אזרו אומץ בנפשם להרים את ידם ולזכות בעושר. רק שלושה עשו זאת והגביהו את ידם. אז אמר הרבי במעין נימת אכזבה: "אחר כך באים ומתלוננים שדבר זה חסר וזה חסר, אך כאשר ישנה עת רצון עושים "חב"ד’סקע שטותים"… מה אעשה לכם, בגשמיות הולכים על הספק וספק-ספיקא אולי ייצא משהו, ואילו כשיש התוועדות עם יותר ממניין יהודים, ונמצאים בעת רצון באופן שניתן "לתפוס" ו"לחטוף" בעניין שקשור עם הקב”ה בעצמו, מפסידים את ההזדמנות ובלבד שייקרא "בעל מוחין". מה יכולני לעשות?… הרי העשירות לא תבלבל את הרוחניות, ויהיה יותר זמן וכוחות לפעול בעולם הזה הגשמי בחיזוק התורה והמצוות".

כמובן, אותן ידיים בודדות שהורמו באותה התוועדות פורים מיוחדת, זיכו את בעליהן בעושר מופלג. משתתפי אותה התוועדות יודעים עד היום במי מדובר…

"שרביט הזהב וחיה"

לעומת ההיסוס בפורים תשט"ו, הרי שבפורים תשכ"ו אף אחד כבר לא היה מוכן לפספס. בסיום ההתוועדות הרבי פתאום אמר: "כל הפושט יד נותנים לו…", והחל למזוג יין לסובבים. מיד התחילו מאות המשתתפים לרוץ למקומו של הרבי ונעשתה מהפכה גדולה, עד שאפילו הרמקול נשבר. הרבי המשיך למזוג לכל אחד, תוך שהוא מבקש להשליט סדר, אבל המהומה הייתה כל כך גדולה, ובל נשכח שהיו שם כמה שיכורים… עד שהדבר כמעט ולא הועיל.

במהלך אותה חלוקה, היו רבים שביקשו ברכות וישועות פרטיות וזכו לדברים מופלאים. אחד החסידים ניגש אל הרבי בבכיות נוראות וביקש ברכה והבטחה להיוושע בזרע של קיימא, לאחר שהוא וזוגתו נשואים שנים רבות וטרם התברכו בפרי בטן. הרבי אמר לו: "צריך הרי להיות פושט יד". אותו חסיד פשט את שתי ידיו בתנועה של מקבץ נדבות, אך הרבי הניף את ידו הקדושה בתנועת ביטול חזקה ואמר: "'פושט יד' – הכוונה לנסוע לשליחות!" החסיד לא הגיב, ואז הרבי אמר לו בקול רם: "יכול להיות 'לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו' – אבל כל זה לא מספיק. צריכים לקבל את 'שרביט הזהב' כדי שיהיה 'וחיה', ואת שרביט הזהב שלי אני נותן לאלו שנוסעים לשליחות". אז אמר החסיד שהוא מוכן ומזומן לנסוע לכל מקום שהרבי ישלח אותו. הרבי הוסיף שנדרשת לשם כך גם הסכמת האישה, והחסיד ענה ששניהם נמנו וגמרו לעשות כל מה שהרבי יאמר להם הרבי. אז אמר הרבי: "אם כך, יש לכם את 'שרביט הזהב', ויהיה 'וחיה' בשנה זו ממש".

החסיד ר' מנחם מנדל גרונר מקרית גת הוסיף וסיפר שהדחיפות הקשות בניסיון לקבל מהיין שהרבי חילק המשיכו עד שהרבי חזר לביתו: "כולם עשו מאמצים אדירים כדי להגיע אל הרבי ולקבל 'משקה' של ברכה. למחרת, ביום שושן פורים, זכור לי שהבחור התמים נתן גוראריה ניגש לרבי לפני התפילה לבקש 'משקה', באומרו שלא קיבל אמש. הרבי השיבו שיבוא אחר התפילה. לאחר התפילה נכנס הרבי לחדרו, הוציא בקבוק יי"ש ונתן לו 'משקה' תוך שהוא מברכו: 'שנת הצלחה בגשמיות ורוחניות'.

"מאוחר יותר, לאחר תפילת מנחה, ניגשו מספר אברכים ובחורים נוספים גם הם אל הרבי כדי לבקש 'משקה' מפני שלא קיבלו. הרבי ענה להם: 'רוצים אתם לפשוט יד – געזונטרהייט [לבריאות], אך כעת לא פורים ואין אומרים 'על הניסים'", ולא נתן להם. מאוחר יותר נודע שאחד מהם אף כתב לרבי שלא קיבל וביקש לקבל, והרבי ענה לו שילמד בהתמדה ושקידה 'ותלמוד תורה כנגד כולם'. בשעתו הדברים עוררו אצלי תימהון: מדוע נתן גוראריה קיבל למחרת פורים מה שאחרים לא קיבלו, הייתכן שהרבי יבדיל בין איש לרעהו?

"הסבר מפתיע לדבר קיבלתי אחרי זמן רב במהלך שיחה שהייתה לי עם הרב אברהם פרידלנד, ר"מ בישיבת חב"ד בקרית גת. הרב פרידלנד סיפר לי כמשיח לפי תומו, כיצד הוא זוכר שבאותו לילה לאחר ההתוועדות הגיע אל חדרם המשותף בישיבה נתן גוראריה, שבור ובוכה עד שאי־אפשר היה להרגיע אותו. לאחר שנרגע מעט הסביר שאמנם נכח בהתוועדות, אך מאחר והוא צנום וחלש לא הצליח להגיע לרבי ולבקש 'משקה'.

"הרב פרידלנד סיפר לי שהוא הציע לו שלא ילך לישון באותה הלילה אלא ילך וישקוד על לימוד שיחותיו ומאמריו של הרבי עד למחרת. 'בצורה זו', הסביר לו הרב פרידלנד, 'יהיה זה כאילו המשכת להתוועד עם הרבי כל הלילה, וההתוועדות לגביך כלל לא הסתיימה, ומי יודע אולי הרבי ייתן לך 'משקה' מחר בבוקר…' ואכן כך היה. נתן גוראריה זכה לקבל 'משקה' בזכות עמלו, אולם שאר הבחורים שהלכו לישון לא קיבלו למחרת. וכמה מפליאה תשובתו של הרבי לאחד מאותם הבחורים, שילמד בשקידה והתמדה ותלמוד תורה כנגד כולם…

"מדוע אתה עובר את מצוות המלך?"

סיפר הרב הקדוש רבי יהודה מדז'יקוב (תרס"ה-תשמ"ט(, שבשנה אחת כאשר קרא סבו האדמו"ר ה'אהבת ישראל' מוויז'ניץ את המגילה, עמד לצידו החסיד ר' שמואל אליהו שטרן. כאשר קרא הרבי את הפסוק "מדוע אתה עובר את מצוות המלך" געה החסיד בבכי תמרורים. הוא התעורר לחזור בתשובה על שנכשל במשך השנה ועבר על מצוות מלך מלכי המלכים. הוסיף רבי יהודה ואמר שבאותו מעמד לא ידע בפני מי להתבונן, אם על זקנו הקורא את המגילה בקדושה ובטהרה, או על החסיד ששופך לב כמים וחוזר בתשובה מעומק הלב.

האדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקרלין הי"ד, שנרצח בשואה, פגש פעם בפורים אברך שהלך בדרך עם בתו הקטנה. שאל הרבי את האברך לאן פניו מועדות, והלה השיב שבתו סובלת ממיחושים שונים והוא הולך לרופא פלוני כדי שיבדוק אותה. תמה הרבי מקרלין ושאל: "וכי בפורים הולכים לרופא? בפורים ה'משקה' הוא הרפואה!" הוא נתן משקה לחסיד ולבתו, ואכן נעלמו כל מכאוביה ונתרפאה.

"להביא אל גנזי המלך"

סיפר רבי ישראל שמעון קסטלניץ זצ"ל, חסיד סלונים, ששנה אחת ביום הפורים היה אצל רבו הרב הקדוש בעל 'בית אברהם' מסלונים (תרמ"ד-תרצ"ג), כאשר הרבי היה בעיר לודז'. בעת משתה היין היו פני הרבי בוערות כלפידים בקדושה עילאית. לפתע נכנס אחד החסידים במרוצה ובהלה, וסיפר בדמעות שליש שבנו הקטן נפל מקומה גבוהה וראשו פגע באבן גדולה. הרופאים הזהירו אותו שלא יגע בילד כלל, כי חיי הבן תלויים על חוט השערה.

כששמע ה'בית אברהם' את הדברים, הורה לו לתרום שלוש מאות רובל כסף לצדקה עבור עניי ארץ ישראל. מיד התחייב החסיד לתת את מלוא הסכום לידי הרבי, והתנצל על שאין לו כעת כסף מזומן לשלם, לפיכך יתן צ'ק עם הסכום כדי שיזכה בנו לרפואה. הרבי לא קיבל את דבריו, עד שהחסיד התחייב והבטיח שיוכלו למשוך את מלוא הסכום מחשבונו, ובלבד שיפעל הרבי רפואה לבנו השרוי בשערי מוות. מיד נטל הרבי ה'בית אברהם' תפוח שהיה על השלחן, זרקו על ראשו של החסיד בחזקה, וצעק לעברו שיחזור לביתו. בכה החסיד ותמה: "איך אעלה אל ביתי כאשר בני מוטל על ערש דווי ומפרפר בין חיים למות?", אולם הרבי ציווה עליו שוב לחזור לביתו. בלית ברירה, ליוו אותו כמה מחבריו אל עבר ביתו. כאשר הגיע הביתה, פתח את הדלת וראה את בנו מסתובב כאחד האדם, ויהי לנס ולפלא!

"כנוס את כל היהודים הנמצאים"

נסיים במעשה נוסף מרבי אברהם אלימלך מקרלין, אלא שמעשה זה בא ללמד עלינו, האנשים הפשוטים. אחד מחסידיו, מיקירי החסידים בירושלים, לא זכה במשך שנים רבות להיפקד בזרע של קיימא, והיה מזכיר את עצמו פעמים רבות לפני רבו הקדוש, אך כל פעם בירכו הרבי בשפה רפה ולפעמים לא השיב לו כלל. החסיד הבין שמצבו דחוק ביותר, ואף על פי כן לא נפל ברוחו והמשיך לפקוד את בית רבו והזכיר את עצמו שוב ושוב לישועה ורחמים.

שנה אחת ביום הפורים נכנס החסיד לבית המדרש של חסידי קרלין, ומצא שם את בני החבורה יושבים מבוסמים כדת היום. באותה שעה נגמר להם המשקה, ובטוב לבם אמרו לו כולם כאחד, שאם יביא להם משקה מבטיחים הם לו שלתקופת השנה ייוולד לו בן זכר! קיבל החסיד את דבריהם, חיפש ומצא כמה בקבוקי משקה והביא לפניהם. הם שמחו מאוד והמשיכו את הסעודה בהתלהבות.

אחר פורים נשכח הדבר מלבם, וכעבור כמה שבועות גם אותו חסיד שכח מהכל. אך כאשר פקד בפעם הבאה את בית רבו והגיש 'קוויטל' בו ביקש שוב כדרכו לזכות לבנים, הביט הרבי היטב ב'קוויטל' שלו ואמר לו: "הרי כבר נושעת! אצל מי היית? מי פעל עבורך ישועה כזאת?" ענה החסיד שלא היה אצל שום צדיק בתקופה האחרונה. הרבי המשיך לשאול, עד שהחסיד נזכר מ'הבטחת' החסידים בפורים וסיפר לרבי מה שקרה. כשמוע הרבי הקדוש מקרלין את הדברים אורו פניו ואמר: "אם כן פשיטא שנושעת! הסתכלתי וראיתי שלא ניתן לפעול עבורך ישועה בדרך הטבע. אמנם כאשר יהודים יושבים באהבה ואחוה ושלום ורעות יש בכוחם לבקוע כל המחיצות ולהגיע עד לכיסא הכבוד".

לחיים יהודים! שנזכה לשבת כל השנה באהבה ואחווה ולבקוע את כל המחיצות שבינינו, ואת כל מחיצות הברזל הדמיוניות שבינינו ובין אבינו שבשמיים!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן