"רק כשלמדתי בספר התניא, התחלתי להבין מה קורה לי מבפנים: למה אני לעתים עצוב, מאיפה בא הכעס והסטרס, מהיכן נובע הריחוק בקשר הזוגי. סדרה של שאלות שעמדו ברקע קיבלו תשובות אמיתיות. הנפש עניינה אותי גם קודם, קראתי לא מעט פילוסופיה ופסיכולוגיה, אבל כאן הרגשתי שאדמו"ר הזקן ממש מבין וקורא אותי מבפנים. התורה שלו היא מהפכנית ומעוררת. באמצעות התניא קיבלתי הצצה לעולם הפנימי שלי ומענה לשאלות שהכי העסיקו אותי, בשפה מחבקת ומזמינה. זה לא שהחלטתי שאני רוצה להיות אדם דתי ולשמור תורה ומצוות, אבל מתוך הלימוד של התניא והעיסוק בפנימיות, זה פשוט הפך להיות הבחירה הטבעית".
ד"ר יחיאל הררי צעד במסלול הבטוח להצלחה בחיים ושאף לכבוש את הפסגות הכי גבוהות: בגיל צעיר הוא סיים דוקטורט באוניברסיטת תל אביב, לימד במכללת ספיר, שימש כיועץ פרלמנטרי לחברי כנסת, היה עיתונאי מצטיין ועל המסלול לפוסט דוקטורט עם משרה נחשקת שחיכתה לו באוניברסיטת תל אביב.
בדיוק לפני שהתחיל את הפוסט דוקטורט, פנה אליו הרב יאיר כלב וביקש שיערוך את הרצאותיו על התניא כספר. "הוא רצה שעורך לא דתי יערוך את שיחותיו וינגיש אותן לציבור הכללי", משחזר הררי. "עד אז, עסקתי ביהדות ובתורת הסוד מהפן המחקרי־ביקורתי ואפילו אנטי דתי. אבל מכיוון שרציתי להבין לעומק את החומר שאני עורך, צללתי לעיון שיטתי בספר התניא, בעזרת הביאור של הרב שטיינזלץ. מהר מאוד הרגשתי שזהו, זה המקום שלי, ומאז אני בעיקר מלמד וכותב על חסידות".
בשש־עשרה השנים האחרונות פרסם הררי אחד־עשר ספרים בתחומי החסידות, שנמכרו בעשרות אלפי עותקים וביניהם: 'סודו של הרבי' – הביוגרפיה של הרבי מליובאוויטש, שהפכה לרב מכר מיידי; 'לנצח כל רגע מחדש – שיחת נפש עם בעל התניא', ספר העוסק באדמו"ר הזקן ושיטתו, רב מכר גם הוא; 'אומנות ההגבהה – מדריך להורות וחינוך על פי חוכמת היהדות'; 'הפוך' – העוסק בחשיבה יצירתית ומימוש הפוטנציאל על פי תורת הסוד. לפני כחודשיים ראה אור ספרו החדש: 'לפרוץ את גבולות האישיות: יסודות תורת הנפש ביהדות'.
הררי גדל במשפחה שלא שמרה תורה ומצוות, בלשון המעטה. "צמתי לראשונה בגיל 32", הוא מתוודה. "אני זוכר שבצבא היו בצוות שלי שני חבר'ה דתיים. במשך כל השירות לא שמעתי מהם רעיון יהודי כלשהו. היום זה נראה לי משונה: איך מישהו נמצא איתך יום ולילה במשך שלוש שנים ולא אומר מילה בנושאים שלאורם הוא חי?".
מתי התחלת ללמוד יהדות?
"נדלקתי על יהדות כבר כשכתבתי תואר שני בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. עיינתי במקרה בספר 'איש האמונה הבודד' של הרב סולובייצ'יק והוא הצית בי משהו. הגישה הייתה סקרנית ומחקרית אך במקביל ביקורתית. התוכנית הייתה להמשיך בפן המקצועי והפוליטי ולהגיע הכי רחוק שאפשר. בדרך לפוסט דוקטורט נתקלתי כאמור בתניא ומשם התאהבתי וחיי השתנו".
אז פשוט ויתרת על הקביעות באוניברסיטה ועל הפוסט דוקטורט?
"הוויתור לא היה קשה. היה לי ברור שאני סוף סוף במקום שאני שמח בו ורוצה להיות בו, מקום שמעניין ומרתק אותי. לא רציתי להיות בשום מקום אחר".
כתיבת מחדדת הבנה
הררי החל בתהליך של חזרה בתשובה. אך בשנים הראשונות, אשתו, עו"ד ענת הררי, ושלושת ילדיהם, עדיין לא הצטרפו אליו. "אני גר בישוב מרוחק בדרום, מושב אליאב. הייתי די לבד כל היום, יושב ולומד חסידות. הכתיבה הייתה דרך לחדד את ההבנה עבורי. והאמת, שלא רציתי לעשות שום דבר אחר. עד היום זה מה שאני עושה רוב הזמן. אולם ההתחלה, כמו כל ההתחלות, הייתה מורכבת" הוא מודה. "במקום פוסט דוקטורט, הסתגרתי בחדר והייתי צמא ללימוד תורה. זה לא התקבל טוב בסביבה הקרובה שדיברה על 'מה קרה לי'. הוריי, כמו גם אשתי והילדים, לא שמחו בשלב הראשון מהשינוי. הם לא הצליחו להבין איך אני, שנחשבתי למוכשר שבמשפחה, נפלתי בפח של 'האנשים החלשים' כביכול. הייתי תמיד על המסלול הבטוח והמוצלח והם כעסו והתאכזבו שהשארתי הכל מאחור".
ההתנגדות שינתה משהו בתהליך התשובה שלך?
"מבחינתי מצאתי אוצר מדהים ולא הייתי מוכן לוותר עליו בשום מחיר, כך שהביקורת לא ממש הגיעה אלי. יחד עם זאת לא שמרתי אצלי את התכנים. באופן טבעי כשאדם מתלהב הוא מנסה להדביק גם את הסביבה שלו. לכן הרעיונות חלחלו גם בבית וגם בסביבה הרחבה. בכלל, עד היום אני משתדל שלא יהיה מצב שאני לומד והתכנים לא מגיעים איתי הביתה. בית יהודי אמוני הוא אף פעם לא מובן מאליו ותמיד דורש לימוד והתחדשות".
לאחר כתשע שנים, הצטרפו אל שמירת התורה והמצוות גם ענת והילדים, שהחלו ללמוד במוסדות חב"ד. הילדים דרשו זהות ברורה ומשכו את כל המשפחה פנימה אל העולם החב"די.
ההורים שלך התרגלו לזה שהבן שלהם נהיה 'דוס'?
"מהרגע שהם ראו את ההשפעה של ההרצאות והספרים הם הבינו שיש כאן משהו משמעותי. אבי נפטר ואמי כבר לומדת באופן קבוע חסידות. בכל מקום שהיא הולכת, היא או נתקלת באנשים ששומעים שיעורים וקוראים בספרים שלי או שהיא משכנעת אנשים לקרוא ולהאזין".
גם אשתו של הררי, ענת, מלמדת כיום תניא למאות נשים ואף מלווה נשים כמטפלת רגשית על־פי התניא. "כל בני הבית כמעט נדבקו והפכו למרצים לתניא וחסידות, כולל הבן בישיבה", הוא מספר בגאווה. "אם תשאלי אותי מה השאיפה שלי, פעם הייתי עונה 'להיות ראש ממשלה', להגיע הכי רחוק. היום פסגת השאיפות היא שישאירו אותי לבד בחדר עם ספרי חסידות ושאף אחד לא יפריע לי ללמוד. אשתי לא תמיד מאושרת מזה, כי זה תובע חיים די סגפניים. יחד עם זאת, היום קל מאי פעם לצאת ולהפוך עולם כדרישת הרבי מליובאוויטש. אפשר להדליק מצלמה בחדר ולגעת באלפים באמצעות אותם תכנים שנוגעים בך עצמך. זה נראה שמהפכת התקשורת והרשתות החברתיות הכשירה את הקרקע כדי שיהיה קל ונוח לקדם תכנים פנימיים".
אנחנו חיים בדור שלאנשים אין סבלנות לקרוא יותר מכמה שורות בווטסאפ. מה סוד ההצלחה של הספרים שלך?
"העניין הוא לא הסגנון אלא התוכן שמציעה החסידות. סוד ההצלחה של אדמו"ר הזקן ותורת החסידות בכלל הוא המענה המעשי שהיא מעניקה לשאלות הכי רלוונטיות ואמיתיות שיש לנו על החיים. אנשים שואלים את עצמם 'מה משמעות החיים שלי?', 'למה אני סובל מסטרס וחרדות?', 'איך אני יכול להשתנות?', 'למה יש לי הפרעות קשב וריכוז?', 'למה אני מקנא או נוטה לריצוי?' וכדומה. גם האדם הדתי שואל את עצמו שאלות. הוא לא מוכן לקבל חיים דתיים כמובן מאליו. תורת החסידות לא חוששת מהשאלות מפני שיש לה תשובות חזקות מאוד להציע".
ה'אני' חזק מתמיד
כדי לענות על השאלות שמעסיקות אותנו, החסידות, ובעקבותיה הספרים של הררי, מזמינים את הקורא להבנה פנימית של הנפש, העולם הנברא והקשר שלו עם הבורא. "שאלות המשמעות וההתמודדות הרגשיות שמעסיקות את הציבור הכללי היו קיימות גם בזמנו של אדמו"ר הזקן. אולם בעידן המודרני, ה'אני' הוא כל כך חזק שהשאלות הללו הן יותר עוצמתיות מבעבר וכך גם החיפוש אחר תשובות. בחברת השפע, העבודה הפנימית של האדם תופסת יותר מקום. אנשים רוצים לדעת מה קורה להם בנפש, ואם ליהדות יש תשובות טובות, הם מוכנים לשמוע אותן בתנאי שזה כתוב טוב ומעניין".
הררי מגלה ששני ספרים שכתב, 'אומנות ההגבהה' העוסק בחינוך ו'הפוך' העוסק בחשיבה יצירתית ומימוש פוטנציאל, נמכרו להוצאה גדולה בסין. "את הסינים עניין לדעת מה יש ליהודים להגיד על יצירתיות וחינוך. הם חיפשו תשובות אותנטיות והתעקשו לתרגם את הספרים משפת המקור". בסין, צריך לומר, אסור אפילו לתרגם את התנ"ך לסינית ובכל זאת הספרים של הררי עניינו את ההוצאה לאור.
אתה יכול לאפיין את קהל קוראיך?
"אני לא פונה לקורא או למגזר מסוים, ובדרך כלל עוסק מלכתחילה בנושאים שמעניינים אותי באופן אישי. חשוב לומר שככל שמטפסים יותר עמוק בנפש, הלבושים החיצוניים כמו גודל או סוג הכיפה פחות ופחות תופסים מקום. השיח הפנימי מאפשר חיבור ממקום גבוה ונותן מקום לכולם. בבסיסה תורת החסידות תובעת מהאדם הרבה אבל היא לעולם לא שיפוטית, לא מקטלגת ותמיד מאמינה בפוטנציאל של כל אחד ואחת. לכן זה מדהים אותי כל פעם מחדש להיפגש עם קהלים כל כך מגוונים של קוראים ומאזינים. דיבור פנימי נוגע בחסידי גור באותה מידה שהוא מדבר אל ציבור לא דתי מתל־אביב. בהרצאות הזום במהלך הקורונה הגיוון הזה ניכר היטב".
מה החסידות מלמדת שיכול לשנות גם את העולם של אדם חילוני?
"החסידות מסבירה מה תכלית הבריאה ומהי השליחות של האדם בעולם. כדי לקיים את השליחות הזאת היא מציעה הבנה מעמיקה של הנפש והמזון הרגשי שהאדם נדרש לו. התובנות, הכלים והטכניקות שפרושים בהרחבה בספרות החסידית הם משני חיים. חלקם ניתנים ליישום גם על ידי האדם הלא דתי ואפילו על ידי האדם הלא יהודי. שער הייחוד והאמונה, למשל, פתוח גם ללא יהודים ויכול לחולל שינוי משמעותי בהבנת החיים, בדרכי ההתחדשות והיצירתיות, ובהבנת הקשר בין הבריאה לבורא.
"חשוב לזכור כי אדמו"ר הזקן לא היה פסיכולוג אבל הוא הבין היטב שאם האדם אחוז ברגשות שליליים, הוא לא ממשיך אור חדש ונעלה לתוך מציאות חייו. הוא בעיקר עסוק בעצמו, ולכן הוא לא יכול להגשים את תכלית בריאתו. מכאן נובעת המשימה החשובה של אדמו"ר הזקן שהיא להוציא אותנו מהעולם הרגשי לא רצוי שאנחנו נתונים בו. בלי הניצחונות הפנימיים אי אפשר לגלות ולהמשיך אלוקות בבריאה".
מוטבע או נרכש
הספר החדש 'לפרוץ את גבולות האישיות' מתאר את מרכיבי האישיות, את מה שמגביל אותנו ואת הדרכים והכלים שיש לנו כדי לפרוץ את אותם גבולות. "המרכיב העיקרי באישיות הוא הרגשות או מדויק יותר המידות. המידות הן המנוע של הנפש. התפקיד שלהן הוא לקשר את האדם עם הזולת, עם הסביבה, עם העולם וממילא להניע את האדם קדימה, לעשייה ויצירה".
אליבא דהררי, הבעיה מתחילה בכך שרגשות רצויים דוחפים אותי לפעולה והתקשרות, בעוד רגשות לא רצויים הם כמו מנוע שלא מקיים את תפקידו. "הם מונעים מאיתנו את המימוש העצמי של כוחותינו והפוטנציאל שלנו. כשאדם נתון בעצבות, חרדה או כעס, למשל, הוא לא מגלה את כל כוחותיו אלא נשלט על ידי מידותיו. שכלו לא פועל בעת הכעס והוא שוכח את שליחותו".
הספר מדגיש כי לא לכולם יש אותם אתגרים רגשיים: "כולנו יכולים לסבול מכעסים אבל יש כאלה שהכעס הוא מידה דומיננטית אצלם בנפש. כולם יכולים להיות שיפוטים וביקורתיים אבל יש כאלה שכל דבר מציק ומפריע להם ולכן הם כה ביקורתיים ומרירים. בכל אדם יש רגשות מוטבעים ויש רגשות נרכשים. את הרגשות הנרכשים אנחנו רוכשים מהסביבה ומהארועים שחווינו. יחד עם זאת לכל אדם יש תנועה נפשית טבעית שמוטבעת בו והיא הדומיננטית בחייו. תכונה זו היא עיקר האישיות".
מידות נרכשות קל יותר לשנות, בעוד המידה המוטבעת תלווה אותנו כל החיים ובכל התמודדות אישית וזוגית. "ההתמודדות עם המידה הזו היא תכלית חיינו והיא התיקון הגדול של כל אדם. כלומר, לכל אדם יש מידה דומיננטית בנפש שהיא עיקר אישיותו והיא המעצבת אפילו את הבנתו השכלית. ללא תיקון ועידון, המידה הזו יוצאת מגדר מידה ומשתלטת על הנפש. כשזה קורה, היא לא מאפשרת לכוחות אחרים להתגלות". המקום בו הכי קל לזהות את המידה הדומיננטית של האדם הוא בזוגיות, מסביר הררי: "ניתן לראות ש־90 אחוז מהמריבות בין בני זוג, הם סביב המידה הדומיננטית שלה או שלו".
מתוך ההבנה הזו, לפרוץ את גבולות האישיות עונה על שתי שאלות מרכזיות. האחת היא: איך אני יודע מה המידה הדומיננטית בי. והשנייה: איך ניתן לתקנה.
איך באמת נוכל לזהות מהי המידה הדומיננטית בנפש?
"על פי האר"י הקדוש והחסידות, קיימים ארבעה יסודות עתיקים בטבע: אש, מים, רוח ועפר. האדם נקרא גם 'עולם קטן': כל מה שיש בעולם קיים גם באדם. ארבעת היסודות הללו קיימים בנפש כל אדם אבל במינונים שונים. המינון השונה של המרכיבים הוא שיוצר את טיפוס האישיות שלנו".
המוטיבציה החיובית של הנפש
בספרו, הררי מפרט את ארבעת היסודות במובנם הנפשי. בקליפת אגוז ננסה להביא טעימה מרוחב היריעה הפרושה בספרו. כאשר הוא מפרט את האפיון של היסודות הוא מסביר את המוטיבציה החיובית של הנפש ואת הגילוי של מידות לא מתוקנות שיכולות לנבוע ממנה.
אש: אדם שהמידה הדומיננטית שלו היא אש, המניע החיובי שלו בנפש הוא חיפוש אמת. הוא שואל את עצמו מה נכון וצודק. "ביטוי לא רצוי של יסוד האש בנפש הוא שהאדם הופך להיות ביקורתי, כעוס, ממורמר ונוטה לצמצום ודקדקנות. הוא כועס וביקורתי כי הוא רוצה שהמציאות תהיה נכונה ומדויקת, כפי שהוא חושב. הוא כל הזמן מחפש מה האמת, מה נכון. לכן קשה לטיפוס של אש לעבוד בצוות. הוא בטוח שהוא יעשה הכל הכי טוב".
מים: המים מבקשים להתפשט ולהתרחב. "המוטיבציה החיובית של טיפוס שהתנועה הדומיננטית בו היא של מים היא לעשות חסד ולתת בהרחבה. עם טיפוס של מים כיף לעבוד כי הוא מאד שיתופי. הסכנה האורבת לטיפוס של מים היא שהרבה פעמים החיפוש אחר תענוג משתלט עליו. קשה לו להגיד לא לתענוג וזה עשוי לגרום להתמכרות ולריקנות. המנוע הגדול שלו הוא החסד והמשימה תהיה להתמודד עם התענוג ושאלת המשמעות בצורה נכונה".
עפר: "לכל מנהיג גדול יש דומיננטיות של מידת העפר. העפר רוצה להשאיר חותם על המציאות, להשפיע ולשנות. הסכנה שבגילוי לא רצוי במידה זו היא נטייה לדיכאון, עצבות ועצלות כי הוא מרגיש שהוא לא משפיע מספיק, שהמסר שלו לא מעוצב או שלא רוצים לשמוע אותו והוא מריק את חייו".
רוח: המניע החיובי של טיפוס שהדומיננטיות בו היא יסוד הרוח הוא ליצור אחדות, להשכין שלום. "הוא מסוגל להבין את כל הצדדים אבל כתוצאה מכך הוא עלול לאבד את העמדות שלו. האר"י כותב שהרוח מתבטאת בנטייה לדברים בטלים. טיפוס של רוח יעדיף לא לדבר על סוגיות בוערות, לא לדרוך על יבלות, לא להרגיז ולא להתעמת, כדי ליצור שלום. אולם התוצאה תהיה ריק שיוביל למה שנקרא בחסידות "קוצים בנפש", כלומר חרדות. שכן במקום שאין תוכן ובמקום שאין מים – יש נחשים ועקרבים".
אז איך מתקנים?
"ישנם שלושה מסלולי התמודדות עיקריים שהחסידות מציעה. בתוך כל מסלול יש מגוון של כלים, טכניקות ופרקטיקות מעשיות" מסביר הררי. המסלול הראשון נקרא 'למטה מטעם ודעת'. זהו מסלול שעיקר העבודה בו היא על המחשבות: "המחשבה היא לבוש לנפש. אם נצליח לשלוט במחשבות, נצליח לשלוט על עולמנו הרגשי, וכך לא נאפשר לרגשות לא רצויים להתפתח בנפש. בכל רגע אנחנו יכולים לחשוב מחשבה אחת בלבד. המשימה היא לבחור את המחשבה הזו בעצמנו ולא לתת למחשבות לברוח בלי הכוונה ושליטה. זהו מסלול שקל להבינו אך הוא דורש אימון יישומי כדי להבין בפועל כיצד מנווטים ומנהלים את המחשבות ואיך דוחים מחשבות שליליות ולא רצויות. המסלול הזה לא יוצר שינוי פנימי, אבל הוא מונע מהרגשות לשלוט בי ברגע הזה".
מסלול שני ומרכזי בחסידות הוא מסלול של התבוננות: "בהתבוננות יש שני היבטים – הבנה שכלית והטמעה של איך ההבנה השכלית קשורה אלינו. עצם ההתבוננות והשימוש בכוח השכל מחליש את המידה הלא רצויה ומחזיר אותה למינון הנכון. אם למשל פגעו בי, במקום להיות עסוק בעצמי אני מנסה להבין את הזולת שפגע בי ומה הניע אותו. עצם התנועה השכלית תחליש את הרגש השלילי. ההתבוננות מוציאה אותי מהמרכז ומעניקה פרופורציות לארוע. התבוננות היא כלי שמונע את השתלטות הרגש מכיוון שהשכל נכנס לפעולה". בספר הוא מפרט דרגות התבוננות שונות ומביא כלים וטכניקות להתבוננות נכונה.
המסלול השלישי מכונה מסלול 'למעלה מטעם ודעת'. על־פי מסלול זה לא סתם כל אדם מתמודד עם מידה לא רצויה מסויימת. דווקא ההתמודדויות הרגשיות הן שיגלו לו את שליחות חייו. "הכוח האמיתי והגבוה באדם נובע מהמידה הדומיננטית שלו. למשל: אם אני קפדן בטבעי, טיפוס של אש, אני יכול להבין שהמנוע שלי בחיים הוא לחקור ולהבין. במקום להיות קפדן בנוגע לבני המשפחה שלי, אהיה קפדן בלימוד, במחקר ובכתיבה".
"טיפוס של עפר למשל", מדגים הררי, "עיקר עבודתו היא להשפיע. אם הוא יקשיב לשליחותו, במקום ליפול לעצבות הוא לא יעסוק בעצמו ובמה חושבים עליו אלא ילמד להיות שגריר למסר שהוא מקדם. עליו לבדוק שהוא אינו מתבלבל ומבקש הערכה וכבוד לעצמו במקום להשפיע מהות. העצבות נובעת מכך שהאדם תלוי ב'מקבלים'. עליו ללמוד להשפיע ללא תלות. תורת האישיות היא אחד מגופי הידע החשובים והמעשיים בארון הספרים היהודי, ולכן כשאדם פורץ את גבולות האישיות שלו הוא לא רק מגשים את שליחות חייו ופועל בעולם בדומה לבוראו אלא גם מנכיח את הבורא בחלקת האלוקים שניתנה לו", הוא מסכם.
