אף שחידוני תנ"ך הפכו לדבר רווח בשנים האחרונות, ולאחר שהחידון המסורתי לצעירים ונוער לא מספק חלקים נרחבים באוכלוסייה, החליטו השנה ב'בית טובי העיר' שבירושלים להרחיב את היריעה, ולערוך לראשונה חידון תנ"ך ייחודי לבני הגיל השלישי.
ברכה צוברי (75), שעלתה לגמר לצד שלושה־עשר מתמודדים נוספים, אומנם לא זכתה בסופו של דבר אבל כששוחחנו איתה השבוע היא היתה נרגשת מאוד ולמדה כמעט ללא הפסקה. כמי שלימדה במשך למעלה משלושים שנה תנ"ך, יהדות ואף מקצועות חול, הלמידה מעולם לא היתה זרה לברכה. אך קשריה עם התנ"ך התחילו הרבה לפני שהפכה למחנכת.
"עליתי לארץ מצנעא שבתימן בשנת 43', לפני קום המדינה. הייתי בת שלוש וחצי כשעלינו לארץ והלכנו במדבר תשעה חודשים. אחותי ואני חלקנו יחד את אותו החמור, אולם ברגע בו הרימו את אחותי מהחמור אני הייתי נופלת כיוון שלא היה שיווי משקל" היא נזכרת וצוחקת.
"בדרך ישנו בסוכות של הצבא הגרמני, שקודם לכן היה בדרכו לכבוש את ערב הסעודית ומצרים. הרוסים והאמריקאים הפגיזו את גרמניה ורומל נאלץ לחזור על עקבותיו, והוא וצבאו הותירו עשרות סוכות שוממות בדרך. במקומם זכינו אנחנו ללון בסוכות האלו, והרגשנו ממש כמו בני ישראל שיוצאים ממצרים וישנים בדרך בסוכות.
"הג'וינט סיפק לנו אוכל. בימים החמים נחנו והלכנו רק בשעות הערב והלילה. לאחר זמן הגענו לנמל במצרים, ממנו הפלגנו לחופי עתלית. כשהגענו לעתלית נשלחנו לכפר פינס, שהיה גבעת טרשים שוממה שטנקים נסעו עליה. נתנו לאבא חבילה בסיסית של מוצרים ואמרו לו 'בהצלחה. כאן תגורו'.
"החבילה התגלתה כאוהל מקופל. אני זוכרת שהסתובבנו קצת אנה ואנה בכפר פינס עד שבחרנו לנו גבעה נחמדה. ובעוד אבי מנקה את האדמה עליה העמיד את האוהל, דף ישן התגלגל ליד רגליו. אבא הרים אותו, ניקה אותו קצת וגילה שמדובר בעמוד הראשון של חומש בראשית. 'בראשית ברא אלוקים…' אבא נשא עיניים לשמיים, ספק את כפיו ואמר: 'אח, איזה סימן משמיים שתהיה התחלה טובה!'".
אהבתו הגדולה של אביה לתורה נטמעה עמוק בנפשה של ברכה ועד היום היא חבה לו את חיבתה למקרא.
מה הביא אותך לחידון?
"גדלתי בבית ששפתו היא שפת התנ"ך. כילדים, לפני שיצאנו לשחק בחוץ, ישבנו סביב שולחן ערוך עם ג'עלה ולמדנו עם אבא. אבא לימד אותנו טעמי המקרא ולמדנו בעל פה פרקים שלמים. כמעט את כל חמשת חומשי התורה אני זוכרת בעל פה עד היום ואפילו חלק מהנביאים. גם בעיסוקי המקצועי כמורה, כל חיי עסקתי בתנ"ך ובהוראתו. בכל שנה אני צופה באדיקות בחידון התנ"ך ואני משתתפת בשיעורים לנשים בכל שבת. באופן קבוע המרצה אומר משפט ואני משלימה אותו, אז החברות דירבנו אותי לגשת למבחן.
"כלתי ראתה פרסום לחידון תנ"ך לבני שבעים ומעלה והודיעה לי יום אחד שרשמה אותי. מאז כל המשפחה מעודדת אותי. את המקצים הראשונים עברתי בקלות אבל הזיכרון שלי הוא כבר לא מה שהיה פעם. זה כבר לא קל לי כמו בעבר ויש פרקים שעשרים שנה לא נגעתי בהם. אני נבחנת לשם שמיים ולעילוי נשמת הוריי, ואם לא אעבור – הכל לטובה".
שלושה תארים בתנ"ך
מתמודד נוסף בחידון היה אריה סטרקובסקי (75), פנסיונר של האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך. במשך שנים הוציא לאור אריה עלון קצר בשם "תרבות יהודית", אך בשנים האחרונות איבד בהדרגה את מאור עיניו וכעת הוא נעזר בזיכרונו ובקבצי שמע שמסייעים לו לקרוא או ללמוד, שכן את כתב הברייל עוד לא למד.
"אני זוכר שעמוס חכם נבחר לחתן התנ"ך הראשון כשהייתי ילד ועיתון 'העולם הזה' הכתיר אותו כאיש השנה. ההתרגשות שלנו, כילדים, הייתה עצומה. הייתה תחושת הערכה וכבוד גדול לתנ"ך לאחר החידון הראשון, ולכן כבר מגיל צעיר נמשכתי מאוד ללימוד תנ"ך ולקסם שלו. כילד התמודדתי לחידון התנ"ך העירוני והמחוזי".
שלושה תארים עשה אריה בתנ"ך ועד היום, כשהוא כבר בגמלאות מספר שנים, הוא מלמד תנ"ך במסגרות שונות. ביניהן – בית מדרש לדוברי רוסית שנקרא 'מחניים'. אריה מעיד על עצמו שהוא אוהב את התנ"ך ועוסק בכתיבה סביב התנ"ך כבר שנים. לחידון הגיע בזכות אשתו שראתה פרסומים לחידון התנ"ך למבוגרים, והיא שהחליטה לעודד אותו ללמוד.
"אני לומד על מנת ללמד וזו הדרך הטובה ביותר. זה גם טיפ לכל אדם שרוצה להתחיל בלימוד קבוע – שימצא אדם אחר ללמד וכך הוא יידרש לדעת את החומר על בוריו והדבר ייתן לו תמריץ".
סבא זוכר את סבא
פרופסור מנחם צנגן (89) זכה לתואר 'המתמודד המבוגר ביותר בחידון' ואף שלא זכה, שמר על רוח ספורטיבית לאורך הדרך. הוא נולד בהולנד בשנת 1928. לטובת לימודים בבית ספר יהודי, עברה המשפחה לבלגיה כשהיה בן חמש.
"משפחתי ואני נשארנו בבלגיה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, עד שהגיע הרגע בו לא יכולנו להישאר יותר כיוון שקיבלנו צו המחייב אותנו להתייצב במחנה עבודה. משפחתי מצאה גוי שהציג את עצמו כמבריח, תלינו בו תקוות שיסייע לנו לברוח לצרפת אך למפרע התברר שאותו אדם הלשין עלינו לגרמנים, תמורת בצע כסף, וכך משפחתי הוסגרה לצבא הגרמני ברגע בו הגענו לגבול.
"לאחר שהייה קצרה בכלא, מפקד הכלא הגרמני אסף את כל האסורים והודיע שהמבוגרים יישלחו למחנה עבודה, אך את הילדים בגילאי 4-15, ואני ביניהם, החליט להעביר לטיפול הצלב האדום שדאג להעבירנו לשוויץ.
"הועברנו לבית חולים שנוהל על ידי אחיות מנזר. היינו סך הכל שלושה ילדים יהודים שהצליחו להינצל מכל העיירה שלי, ואחיות המנזר ריחמו עלינו ושאלו מה הן יכולות לעשות עבורנו.
"זכרתי שתכף מגיע ראש השנה ועל כן ביקשתי מחזור תפילה להתפלל בו. למחרת הוזמנתי לחדר האחות הראשית, חששתי שאולי יכו אותי או יענו אותי על בקשתי המוזרה, אך להפתעתי הגדולה המתין לי בחדר כומר המנזר ולפניו שני מחזורים של ראש השנה!
"הכומר אמר לי: 'תדעו שיש לכם דת יפה מאוד ותדאגו לשמור עליה…' כנער חוצפן משכבר הימים עניתי לו: 'אתה לא אמור להטיף לנו להיפך?' ואז הכומר השיב לי: 'אני מעדיף אתכם כיהודים מתוך אמונה וידע מאשר נוצרים מתוך פחד ובורות'".
לקראת סוף המלחמה הצליח מנחם לחצות את הגבול כשהוא בן שבע עשרה. הוא למד בבריסל תואר ראשון ושני בכימיה ולאחר נישואיו למרים ז"ל עלה לארץ, והיה בין מקימי הכור הגרעיני הניסיוני ביבנה.
מה גרם לך לרצות להשתתף בחידון התנ"ך?
"מבחינתי מדובר בסגירת מעגל שהתחלתי לפני שנים, עם הקשר החזק שהיה לי לאותו מחזור ראש השנה שליווה אותי בשנותיי בבית היתומים ושברבות הימים המרתי אותו בספר תנ"ך, אותו למדתי ובו התעמקתי כדי לפצות על חסך של שנים שהפסדתי בלימודי הקודש.
"התנ"ך הוא אחד הדברים שממריצים אותי בחיים, זו אהבה ותיקה שספגתי מבית אמי ומהזיכרונות הבודדים שעודם מלווים אותי כל חיי. עד היום ניצבת לנגד עיניי דמותו של סבי ז"ל שיושב ולומד תנ"ך".
עם סגירת הגליון התקבלה הידיעה בדבר הזוכה עזרא כהן (72), שזכה ב-18 אלף שקלים.
עזרא, ירושלמי ותיק אוהב תנ"ך ומחבר חידונים להנאתו, נולד בעיקר ועלה ארצה בילדותו. לחם הן במלחמת ששת הימים והן במלחמת יום הכיפורים ועבד מרבית חייו כבנקאי.
"אני מודה לבורא עולם שזיכני להגיע לרגע הזה" אמר עזרא הנרגש לאחר הזכיה. "כבר מנעוריי השתדלתי ללמוד תורה ותנ"ך בפרט. התנ"ך הוא אבן יסוד של עם ישראל והעולם כולו, ועלינו לשקוד בכל גיל על לימודנו. ידיעת ולימוד התנך הוא נכס עבורנו ועלינו לעמול בו!" עוד בדבריו הודה עזרא לבני משפחתו התומכים ולבית טובי העיר על ההזדמנות שניתנה לו לחזור ולעיין בתנ"ך שוב ושוב.
