מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?
בעיניים מטושטשות והכרה מעורפלת, המילים הראשונות שלנו עם שחר הן "מודה אני". לא משנה עם איזה מטרד הלכת לישון, על איזה צד קמת או איזו תקופה עוברת עליך, ליהודי יש מנטרה קבועה. איך הופכים את המילים האלה למלאות בתוכן? יצאתי לפגוש נשים שהרחיבו את מושג ההודאה לקדוש ברוך הוא והפכו אותו לאבן יסוד בחייהן. הן הפכו את מילות התודה השגורות והשחוקות למלאות משמעות וגילו מאגר של אנרגיות חדשות ומטיבות.
כאן גרה (פעם) משפחה נורמלית
את עדי הכרתי כמנהלת קבוצת וואטסאפ להורי מתבגרים. היא הייתה שולחת תובנות וחיזוקים לדרך הארוכה עם הילדים, והייתה שם המלצה שחזרה על עצמה: תגידו תודה על הילד או הילדה שלכם, אותו אחד שמאתגר אתכם, חפשו עד שתמצאו. תקדישו זמן להודות עליו, זה יעזור לכם. תראו נפלאות.
איפה פגשת את את עבודת התודה?
עדי, אמא לתשעה ילדים בשנות הארבעים לחייה, מספרת לי: "תודה לא־ל, עד לפני כשלוש שנים היינו משפחה רגילה שגרה בדרום. בשעה טובה הגענו לשלב החתונות מהר מאוד. הבת הראשונה התחתנה בגיל שמונה עשרה, אך לצערנו, זמן קצר אחרי החתונה התגלעו קשים רציניים בין בני הזוג וראינו שהבית הזה פשוט מתפרק. זה היה בשלבים, כל פעם המצב נהיה יותר גרוע וחצי שנה אחרי החתונה הם כבר היו בתהליכי גירושין. זה היה טראומתי לכולנו, לא האמנו שאנחנו נמצאים בסיטואציה כל כך מוזרה ורחוקה מהמושגים שלנו. אצלנו במשפחה זה פשוט וברור שנישואים לא מפרקים ונשארים ביחד גם כשיש קשיים והכל, אבל פה כל הניסיונות לבנות ולנסות עוד פעם ועוד פעם לא צלחו. תוך כדי התייעצות עם רבנים הבנו שלצערנו הבית הזה אכן מתפרק. וכך חודש אחרי הלידה בתנו קיבלה גט.
"התקופה הזו הייתה משבר עצום עבורנו, קודם כל בחוויה שלנו כהורים שרוצים את הטוב ביותר עבור הילדה שלנו, פתאום לקבל אותה בחזרה הביתה באמצע הריון. הילדה שלי עצמה הייתה במצב פיזי ונפשי לא פשוט, ובלי ועם קשר ההיריון היה מאתגר. היא הייתה צריכה חיזוק ותמיכה, ובבית יש עוד ילדים וגם ילדים קטנים שפתאום רואים את אחותם הנשואה עם כיסוי ראש בבית ההורים, עם מראה של בהריון מתקדם ובלי בעל תומך. היו להם הרבה שאלות, קיבלנו גם הרבה ביקורת מהחברה, מראש האולפנה שלה ואנשים קרובים אחרים שטרחו לציין באוזנינו שאנחנו לא דואגים לבת שלנו ומי בכלל ייקח אותה אחר כך? כמובן שהחשש הזה ניקר בתוכנו, אך הדברים קרו כפי שקרו ולא הצלחנו לעצור את זה.
"היה לנו קשה לקבל את הגירושין, התחושה הייתה שפשוט לא בא לקום בבוקר. רק להתכסות בשמיכה ולהיעלם. עבר זמן והבנתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי. לשים את עצמי מחדש במקום מחוזק ושמח כי הבית הזה צריך להמשיך הלאה.
"השינוי התחיל לאט. ה' הפגיש אותי עם הספר של הרב ארוש 'בואו שעריו בתודה' ועם הספר 'אמרתי תודה ונושעתי', והדברים נכנסו לי ללב. הבנתי שלבכות בכיתי מספיק והשינוי לא בא, אז התחלנו לעשות עבודה – עבודה התודה".
למה את מתכוונת כשאת אומרת 'אנחנו'?
"אני וגם הבת שלי נכנסנו לעבודה הזו. כמו שאמרתי היא הייתה במצב לא פשוט עם ההיריון. בראש שלנו היו לנו כל מיני תסריטים גרועים, איך הילדה שלי תגדל תינוקת בלי אבא? איך הילדה תגדל בלי בית נורמלי? איך אנחנו נתמודד עם זה? איזו נכדה תהיה לנו? היו שם הרבה מחשבות שליליות.
"התחלנו פשוט לשנן משפטים חיוביים. להפוך משפטים רעים למשפטים עם כיוון חיובי. במקום לומר: כמה ההיריון קשה, לומר: איזו נשמה נפלאה ומיוחדת נוצרת שם בפנים. במקום להיות מובלים על ידי הפחדים מהבדידות לומר משפטים עם תקווה: אני הולכת לגדל בשמחה תינוקת יפהפייה, אני הולכת לחיות את החיים, לעבוד, ללמוד ולעשות את כל הטוב שאני יכולה.
"תוך כדי התהליך קבלנו על עצמנו לכתוב את הדברים. כל דבר טוב שיש לי. חיפשתי כל הזמן איך להתחזק עוד והתחלתי ללמוד אימון יהודי. הלימוד כולו קשור להודיה וחיפוש אחרי מחשבות חיוביות. מה טוב בי? מה טוב במציאות שלי? האתגר הגדול היה לא רק לחפש דברים טובים באופן כללי, אלא להסתכל ולראות את הטוב מתוך האפילה, 'בצר הרחבת לי', בתוך הצרה הזו – היה טוב עבורנו?
"זו הייתה תקופה שבה התרכזנו הרבה בבת הזו ולצערנו הרב לאחר זמן לא רב נחת עלינו משבר נוסף. הבן שלנו שהתחיל את גיל ההתבגרות בגיל ארבע עשרה וחצי, התחיל לרדת מהמסלול. עזב את הלימודים והתחיל להסתובב ברחובות. המצב שלו הדרדר בזמן קצר. כמו הרבה בנים בחברה הדתית שלא הולכים בתלם, הוא קיבל הרבה דחיות ממי שהיה מסביבו. בעקבות הלשנה, הוא הסתבך עם תיקים במשטרה. כבר לא רצה להיות בבית, התחיל לקחת סמים ולהסתובב עם חבר'ה מפוקפקים.
"וככה בתקופה קצרה הפכנו ממשפחה נורמלית, מסודרת כלכלית ועם הרבה נחת מהילדים, להיות סוג של משפחת רווחה. היה לנו קושי עצום גם מול המשפחה המורחבת וגם בחברה שמסביבנו.
"לשמחתי הרבה, כשהבן שלנו עבר את הטלטלה שלו, היינו כבר עמוק בעבודת ההודיה. ה' הכין לנו כלים לקבל את הניסיון הזה. אם לא היינו במקום של התודה, אני לא יודעת איפה היינו".
הכל בראש
תוכלי לספר לי איך עושים את זה – במה התודה התבטאה ביום יום?
"כל יום כתבנו תודות בתוך מחברת תודה. תודה שאחרי הכל הגירושין הם כעת ולא עם עוד כך וכך ילדים. תודה שקבלתי מהנישואים האלה נשמה חדשה ומתוקה כל כך שגורמת אושר. תודה על הזכות לומר תודה על כל דבר פעוט בחיים, שלא היינו מגיעים אליו אלמלא החושך הזה. תודה על הלימוד העמוק הזה לפנות רק אליו יתברך, לימוד שקורה באמת רק כשאין אף אחד אחר שיכול להושיע. תודה על כל הדברים החדשים שלמדנו על רגישות לזולת, על אחווה משפחתית בעת צרה, על הבנה של 'אל תדון אדם עד שתגיע למקומו' ועוד.
"כל יום חפשנו לכתוב ארבעים תודות, זה משהו שמעסיק אותך לאורך היום, מרכז את המחשבה ושם את הדברים הטובים ב'פרונט'. העבודה הרגשית מתמודדת ישירות עם הכאב והצער שלא הכל הולך בסדר. הבת שלי מאד נכנסה לזה להגיע למאה תודות ביום.
"למדתי רפלקסולוגיה ו'מוח אחד', גם הם קשורים לחיפוש החיובי, איך להשתפר ולהביא לידי ביטוי את החלקים הטובים. נפגשתי גם הספר של לואיז היי שנקרא 'הכרת תודה – דרך חיים'. בתוך הספר גיליתי של אישה יהודייה איזה דוקטורית, והיא מספרת שם על תקופה לא פשוטה שהיא עברה, תקופה לחוצה ומתוחה שהעצימה גל של תחושות רעות. יום אחד, תוך כדי הליכה, היא ננשכה על ידי כלב גדול, באותו רגע היא נכנסה לחרדה עצומה וכל מיני סרטים רצו לה בראש. היא סיפרה לעצמה איך בעקבות הנשיכה היא תגיע לבית חולים וכל החיים היא תצטרך לקחת תרופות ולקבל זריקות… החרדה ממש השתלטה עליה. וכשהיא גילתה שהנשיכה הייתה חיצונית ולא הצריכה שום טיפול מיוחד, היא נשמה לרווחה ופתאום קלטה עד כמה הכל היה בראש שלה. אז נחרטה בה ההבנה כמה דברים כואבים ומוחצים קורים מקולות שיש לנו בתוך הראש, בלי שום קשר למציאות הממשית. מרוב שמחה היא התחילה לקפוץ ולרקוד באמצע הרחוב.
"הסיפור הזה נגע בי, כמובן. התבוננתי בסדר היום היהודי. איך הבוקר נפתח עם 'מודה אני', איך אנחנו מברכים לפני ואחרי כל פירור שאנחנו מכניסים לפה, מודים ושמים לב לכל מיני תופעות טבע שקורות בעולם. זה כל כך יפה להסתכל ככה על כל תפילה שאנחנו אומרים, לעצור ולהתבונן על המילים בריכוז.
"יהודי יודע שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו כל הזמן, ורק מחכה לתת לנו משפע טובו. אנחנו צריכים להיות כלים לטוב, וכשאנחנו אומרים תודה, יורד שפע ענק. היום אני מעבירה סדנאות לנשים ושם אנחנו לומדות על הנושא הזה".
איך המפגשים האלה בנויים?
"קודם כל אומרות תודה ביחד ונותנות משוב אחת לשנייה, מה התודה חוללה בתוך המציאות שלנו, ניסים קטנים וגדולים. יש גם משימות שהולכים איתן במשך השבוע כמו לומר כל יום ארבעים דברים טובים במשך ארבעים יום. אנחנו יושבות ביחד, שרות ומתחזקות וזה ממש מדהים, ולפעמים עוברים גם לעבודה פרטנית. דווקא בתוך המצבים הקשים שכל אחת עוברת, אנחנו עוזרות למתמודדת עם הקושי למצוא את הדברים הטובים בתוך הסיטואציה, ומתוך זה מגיעים גם למציאת משמעות לחיים".
ומה עם הילדים שלך, יש 'האפפי אנד'?
"החיים הם לא כמו באגדות של 'סוף טוב הכל טוב' וגם לא כמו בסיפורים טראגיים מזעזעים, אבל בהחלט יכולה לספר שכל הזמן קורים דברים טובים. נולדה לנו נכדה מהממת שאני מטפלת בה כשהבת שלי בלימודים, והיא מוסיפה המון שמחה בבית. הבת שלי לומדת מקצוע ולקחה את עצמה בידיים, מקפידה עד היום לומר תודה על מה שיש לה ומתמקדת בכך. הבן חידש את הקשר איתנו, חזר לגור בבית ומתחזק בכמה תחומים. כעת אנחנו מחפשים יחד איתו מסגרת חינוכית שתעצים אותו. כמו שאמרתי, בעקבות המשבר יצאתי ללמוד דברים כמו האימון ואני עובדת בזה וזוכה לחזק המון נשים. מסתבר שהילדים האחרים התחזקו בהרבה אופנים מהסיפור וגם הביחד המשפחתי שלנו התחזק מאד. אנחנו ממשיכים להודות וממשיכים כל הזמן להתפלל לבורא עולם לישועות בכל התחומים".
החובות נשארו חובות. אבל
אושרית שמעה שאני מחפשת נשים שקשורות לעבודת ההודיה ויצרה איתי קשר. כך היא הציגה את עצמה: "שמי אושרית מרחובות, בשנות השלושים לחיי, מורה לחינוך גופני ואמא לארבעה ילדים".
באיזה נקודה בחייך פגשת את נושא התודה?
"התחתנתי בגיל שמונה עשרה ובזמן קצר יחסית הפכתי לאמא לארבעה ילדים. הייתי סטודנטית לתואר ראשון במצב כלכלי מאד קשה. ידענו מחסור לא פשוט, ואחרי חמש עשרה וחצי שנים בעקבות כל מיני דברים החלטנו להתגרש.
"אחרי הגירושין, המחסור בבית התעצם, מכרתי כל מה שיכולתי כדי לדאוג לשכירות, ממש רק כדי להתקיים. הגעתי לנקודת שפל, הייתי במצב מאוד מביך ומשפיל. התעוררו בי פחד, כעס, עצב וחוסר אונים מוחלט. ולא היה לי רגע להרפות, הייתי צריכה להמשיך לתפקד מול הילדים ובעבודה.
"דווקא שם החלטתי לשנות פאזה. אין טעם להתלונן, המצב שלי הוא המצב הנתון. אין לי כסף לאוטובוס בשביל להגיע לעבודה. להגיב למציאות בהתכווצות של פחד זה רק ממגנט אליי עוד תקלות ולכן אני חייבת שינוי.
"ערב אחד אני יושבת במרפסת ומתחילה לדבר עם הקדוש ברוך הוא, במילים פשוטות מהלב. במקום לומר לו כרגיל את מה שאין לי, משהו התהפך בי ופניתי אליו מעומק הלב: 'ה' אני רוצה להודות לך על המקומות שאני עשירה בהם'. התחלתי למנות דברים מחיי: הילדים שלי בריאים, לא רואים בתי חולים, לא רואים רופאים. יש לי עבודה, אני נראית טוב, בעלת תואר שני, יש לי קורת גג, יש לי אבא וכך הלאה. פתאום הרגשתי עשירה.
"למחרת הגעתי לעבודה והרגשתי שמשהו משמעותי השתנה. למעשה, כלום לא השתנה במציאות אבל אני הגעתי שונה עם אנרגיות שונות, עם תדר שונה. היה לי כוח, והאנשים שלידי האירו לי פנים.
"החובות נשארו חובות, אבל אני הרגשתי טוב יותר עם עצמי. זו הייתה נקודת מפתח חשובה בחיי. כשאדם רוצה לצאת ממצוקה מסוימת הוא קודם כל צריך להרגיש טוב עם עצמו. השלב הבא היה להעלות את הכל על הכתב. אני ממש זוכרת איך לקחתי מחברת פשוטה של הבת שלי והתחלתי לכתוב כל יום לפחות עשרה דברים טובים שהיו לי במשך היום, דברים קטנים ופשוטים. תודה רבה שהילד התנהג יפה בבית הספר, תודה שהספקתי להתארגן בזמן וכך הלאה.
"ואז קרה דבר. אחרי עשרים יום התחילו להשתנות לי נסיבות חיים. הדברים הטובים התרחבו עבורי, הילדים התחילו לעזור, הצוות בעבודה היו נחמדים אלי יותר, הרבה דברים טובים התחילו להגיע, דברים קטנים, אך בצורה עקבית. הבנתי שכשאני מודה על הדברים אז הדברים הטובים מתחילים להגיע לחיי. דומה מושך דומה. כאשר אני מתלוננת אני מושכת אלי את היפך הטוב. בכוח המחשבה אנחנו יכולים לייצר כל מה שאנחנו רוצים – ויש לזה דרך פעולה: לבקש, להאמין ולקבל.
"הדבר הראשון שרציתי היה זוגיות, כבר הייתי שנתיים אחרי הגירושין והרגשתי שאני בשלה להתחתן שוב. מיקדתי את עצמי, חשבתי מה אני רוצה והתחלתי למגנט אלי את המציאות שאני רוצה. כתבתי לעצמי את כל הדברים שאני רוצה בבן הזוג שלי, כל יום לפני השינה, וכתבתי את הדברים בלשון עבר. תודה לה' על בן זוג ירא שמים, תודה לה' על בן זוג אוהב ותומך, תודה על בן זוג שאוהב את הילדים שלי כאילו הם שלו… וכך על זה הדרך.
"אמרתי לעצמי כל מיני משפטים, 'הנה הבן זוג שלי עומד להגיע!', 'הנה הוא עומד לחזור מהתפילה או מלימוד'. ועשיתי מעשים, התחלתי לסדר את המרחב שלי כאילו החתן שלי כבר כאן, הוצאתי דברים שאני לא צריכה מחדר השינה שלי.
"אחרי שלושה חודשים! הכרתי את האחד שהיום אני נשואה לו. אמרתי לקדוש ברוך הוא תודה רבה ענקית! לבקש, להאמין ולקבל. ולהודות על כל דבר, אין מובן מאליו. בן אדם שלא שם לב לשפע שלו, הופך את השפע לפשע וזה פשוט לא הולך. כדי שיגיע אלי שפע, אני צריכה להיות בהודיה תמידית לקדוש ברוך הוא: 'ריבונו של עולם אתה זן ומפרנס לכל, תודה שאני חיה ונושמת'. ואז אני יכולה לבקש את מה שאני רוצה".
מחשבה בוראת מציאות
"מאוד רציתי בית, למרות שבאמת לא היה לי כסף לבית, אבל לקדוש ברוך הוא לא חסר כלום. התחלתי לרשום את כל הדברים שאני רוצה. תודה רבה על הדירה המוארת, תודה שיש לי מתקנים לכביסה, ריבונו של עולם תודה שיש לי יחידת הורים, תודה שיש לי מקום לארח את כל האורחים. הדפסתי צ'ק ותליתי על הקיר: תודה רבה לך ריבונו של עולם שאתה דואג להעביר לי כסף ממקור בלתי צפוי. עברו שבועיים וקיבלתי 50,000 שקלים ממס הכנסה שלילי שמשרד החינוך דאג להפריש לי.
"עשיתי פרסום הנס גדול. ואז התחלתי להפיץ את התובנות האלה עם חברות. יום אחד עשיתי ערב הפרשת חלה והגיעו בערך תשעים נשים. סיפרתי את הסיפור האישי שלי והתחילו לפנות אלי בבקשה שאכתוב את הדברים. תוך כדי התהליך המשכתי ללמוד עוד ועוד בנושא. התחברתי לתורות של החסידות, גיליתי שהבעל שם טוב הקדוש אמר: 'במקום שהמחשבות שלך נמצאות שם אתה נמצא'; למדתי את דברי הצמח צדק 'תחשוב טוב יהיה טוב'. ואת האמרה 'מחשבה יוצרת מציאות'. התחלתי לחקור את זה. צירפתי כמה חברות לקבוצת וואטסאפ והיום אנחנו יותר מאלף נשים בארץ ובחו"ל, שאני שולחת להם את המסרים המחזקים האלה.
"כיום אני עושה סדנאות ושומעת הרבה סיפורים מרגשים. אני עובדת עם מישהי שחולה במחלה סופנית. אמרו לה שהיא עומדת למות ותודה רבה לה' עברו מאז ארבעה חודשים וכל יום היא אומרת תודה רבה על עוד יום שאני חיה, והקדוש ברוך הוא נותן לה עוד ועוד סיבות להודות. כשהקדוש ברוך הוא רואה אדם שאומר תודה, הוא מכנס את הפמליה של מעלה ואומר: 'לאיש הזה אני רוצה לתת את כל השפע'. היום אני מבינה שאם הייתי מקבלת את כל השפע שיש לי היום לא הייתי מודה עליו. אני עברתי מסלול כדי שאני אוכל להודות".
באיזו מסגרת את עובדת?
"אני מורה לחינוך גופני ועובדת באולפנה עם בנות מכיתה ז' עד יב'. אני עובדת עם הבנות גם על נושא ההודיה, זה תהליך. אימון זה מלשון אמונה. העבודה של הכרת הטוב היא חדר הכושר הרגשי שלנו, כשאנחנו מתרגלות עוד ועוד הסתכלויות חיוביות זה הופך להיות קל וטבעי. הקדוש ברוך הוא מוסיף לנו עוד ועוד אתגרים להגיע לאמונה חזקה דרך מה שהוא מזמן לנו.
"הוצאתי לאור שתי מחברות מעוצבות שכוללות גם תפילת הודיה ו'נשמת כל חי'. המחברות נמכרות במחיר עלות, ועם הכסף אנחנו מוציאים עוד מחברות. זו השליחות שלי".
כנגד כל הרופאים
פגשתי את שרון על רקע מיזם שהיא ערכה לאחרונה. הפצה של סרטונים בנושא ההודיה למשך 28 יום. חברה שלחה לי שאני פשוט חייבת לדבר איתה אז קבענו.
בואי נציג אותך.
"קוראים לי שרון שקד־ארנרייך, בשנות הארבעים לחיי, מאמנת אישית ורגשית ומנחת סדנאות בתחומי המנהיגות והתקשורת הבינאישית. המוטו שלי בחיים – אני מאמינה שכל אדם ראוי לחיות את החיים שלו בנוכחות מלאה. בהנחה שהוא מאמץ לחייו גישה חיובית, הסתכלות חיובית, מנהיגות אישית, אחריות אישית וכל הזמן נמצא בתנועה. ההודיה היא כלי אחד מיני רבים שיכולים להוביל את האדם ליעדים שלו".
תספרי לי על המיזם.
מדובר במיזם חינמי, בו ערכתי סרטונים בנושא ההודיה. בהתחלה שלחתי רק למאה אנשים. אבל בזמן קצר הסרטונים הגיעו ליותר מאלף אנשים.
בכל יום נתתי תרגיל אחר וגם משימות, כמו; לתרגל לאכול לאט מתוך ההבנה שהאנרגיה שאני מביאה לאוכל זו האנרגיה שאני מכניסה עכשיו לגוף שלי, להגיד תודה על המשבר שלי, על כל אירוע קשה. אנשים הגיבו וסיפרו שזה שיפר להם את היכולות, את מערכות היחסים. כולנו יודעות להודות, אבל פה עשינו אימון מרוכז. לאמן אנשים להכניס אלמנטים של הודיה לחיים שלנו, כי כשאני בהודיה יומיומית מכוונת, אוטומטית זה משפר את איכות החיים שלי, האנרגיה שלי מגיעה יותר למקומות האלה".
איפה נפגשת עם עבודת ההודיה בחיים שלך?
"המסע שלי התחיל לפני חמש עשרה שנים, כשאני יולדת במזל טוב את הבת שלי, אורי. ילדה בריאה, מקסימה ואהובה. לצידי בעל אוהב ותומך – הכל נפלא! שישה שבועות אחרי הלידה, כשאני שמחה ומאושרת – אני חוטפת את שוק חיי". בבדיקה שגרתית אליה אני צועדת בביטחון רב, מתגלה אצלי ממצא רפואי מדאיג שמותיר אותנו המומים. עקב רשלנות רפואית נותרו ברחמי חלקי שלייה. מחלקיקים קטנים אט אט התרבו התאים והגוף גדל וגדל עד שהפך לגוש גדול שצריך היה להסירו במהירות. מדובר היה בפרוצדורה קלה יחסית, אבל במעמד ההוצאה שהיה מורכב מהצפוי, פגעו ברחם שלי, מה ששיבש לחלוטין את תהליך ההחלמה שלו. מאז עברתי עוד ועוד התערבויות רפואיות פולשניות כואבות ומדאיגות, שבעיקר הכניסו אותי לחרדה עמוקה, מלווה בתחושה מתמשכת של תסכול, דאגה, כעס מתפרץ ושאלות כמו 'למה לעזאזל זה קורה דווקא לי?".
"במהלך שש שנים מייגעות ומאתגרות עברתי כל טיפול אפשרי, כדי להחזיר את הרחם למצב תקין ובכדי לזכות שוב בחוויית היריון ולידה.
"במקביל החיים ממשיכים, אני מתפתחת כאישה, כאימא, עוסקת בתחומים שאני אוהבת, הקריירה בצמיחה. רק שעמוק עמוק בפנים משהו חסר. תחושת ההחמצה עצומה. בשלב מסוים הרופאים אומרים בנחישות שככל הנראה הנזק גדול ולא אצליח להיכנס להריון. אנו מחליטים לפנות לאפשרויות חדשות כמו אימוץ חוקרים, בוחנים, משקיעים המון אנרגיה ומשאבים. עמוק בתוך תוכי אני מרגישה לא שלמה עם הכיוונים החדשים אך זורמת ומשדרת שנוכח מצבי הפיזי אלו הפתרונות הנכונים ביותר למשפחתי ולי. אנו עושים הכל כדי להביא אח או אחות לאורי שלנו, ילדה מדהימה ומיוחדת שכל יומולדת במעמד העוגה והנרות – משאלת לבה היא אחת ויחידה ״אני מבקשת אחות קטנה״. ממגוון סיבות שחלקן בשליטתנו וחלקן לא, הניסיונות הללו גם כן לא צולחים. לימים אני מבינה ומפנימה שהתת־מודע שלי מחבל בהצלחת המהלכים ואני מקבלת החלטה, מרגישה ויודעת שאני נכנסת להיריון טבעי ללא שום גורמים חיצוניים! אני פונה בהתרגשות לעבודה פנימית ארוכה, שדורשת התמדה, השקעה, חריצות, נחישות ולהט: עבודה שכוללת חיבור לעולם הרוח ולכוח של הדמיון המודרך, זיהוי החסמים הפנימיים שיש בתוכי, איתור משמעות הרחם בחיי ועל החיבור בין הגוף לנפש, וגם לעולם ה'מחשבה יוצרת מציאות', ובעיקר חיה על פי ערכי ההודיה, השמחה והתקשורת הפתוחה בתוך התא המשפחתי המיוחד כל כך שלי.
"אנו חווים כל יום מחדש את התחושה: להיות בהודיה אמתית על היש – ולהרגיש שלם גם כשלא מושלם. והנה מגיע יום הולדת תשע לאורי, ילדה מוארת ומיוחדת, שוב היא מבקשת אחות קטנה, וכעבור שבוע ימים אנו מבשרים לה בהתרגשות עצומה שאמא בהיריון. אורי מזנקת לגובה! שואגת, בוכה וצוחקת. והכל מלווה בקריאות שמחה חוזרות ונשנות ״יש, יש, יש, יש, יש, החלום שלי התגשם!!!״ רגע הזינוק הוא הרגע הכי משמעותי בחיי. הילה חגגה לא מזמן יומולדת חמש, ואנו חובקים היום את אורי והילה באהבה והכרת תודה. ■
ראשית־כל יש להודות לה',
ורק אחר כך להתלונן
מכתב הרבי מלובביץ'
קבלתי מכתבה בו כותבת על המצב בעסק, ובריאות בעלה שי׳. ולפי בקשתה אזכיר אתכם על הציון הק׳ של חמי כ״ק אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע, להטבה באמור.
אבל מפליא אותי שלאחר שדברה אתי כמה פעמים בהתמרמרות אודות שידוך לבתה תי׳ והביטה על זה בפסימיות, הנה כעת, כאשר השי"ת הראה לכם נסים והיא [הבת] עשתה שידוך טוב, אינה מזכירה אפילו מילה על כך, מבלי הבט על כך שזהו אושר לכל החיים לבתה ובמילא גם אושר לה ולבעלה שיחיו, וכשרואים חסדים מהשי״ת שכלל לא שיערו אודותם, הרי ראשית־כל יש להודות להשם יתברך על זה מעומק הלב, ורק אחר כך להתלונן על הדברים הללו, שהם לעת־עתה לא כרצוי.
כמובן שאין כוונתי לומר בזה שהעסק צריך ללכת באיטיות ח״ו, וכדומה, כי השם יתברך רוצה לתת ליהודי את כל המצטרך לו ולא להמיר אחד בשני, אבל אחרי כל זה אין להתעלם ממה שהשי״ת עושה עם יהודי, וכאשר מודים לו על הנסים שהראה עד עתה, שהתודה באה לידי ביטוי בעניני תורה ומצוות, הרי זה עצמו מזרז בואן של ברכות נוספות מהשם יתברך.
והשם יתברך יעזור לה שתבשר בשורות טובות מעצמה, מבעלה ומכל אשר להם.
(תרגום מאגרות קודש ח"ח עמ' קי)
שישים ארבעים
הרב אלימלך בידרמן
מעשה ביהודי מדרום הארץ שהיו לו חמש בנות בגיל שידוכים ולא נושעו בזיווג הגון. והיה הלה שבור ורצוץ כל הימים. בנוסף, ה'חברותא' שלמד איתו כל יום, אירס את בתו ובלית ברירה הוכרח ללוות כספים מהבנק שהלווהו כנגד משכון דירתו של מיודענו.
עם הזמן הפסיק החברותא מלשלם לבנק את תשלומי חובו, ופקידי הבנק מכרו את הדירה המשועבדת לכל המרבה במחיר… מעתה נשברה רוחו בכפליים, על חסרון הדירה ועל עיכוב השידוכים ל"ע.
באחד הימים איקלע מיודענו לשמחת נישואין בבית ידידו בירושלים עיה"ק ושם פגש בקרוב משפחה ששאל אותו מדוע פניך רעים היום, ענה לו היהודי וביאר לו בטוב טעם ודעת את פרשת השידוכים ואת פרשת הכסף והדירה, אמר לו ה'קרוב: "הנה כאן בירושלים יושב לו הצדיק ה'בית ישראל' מגור ספון בחדרו, גש אליו הזכר עצמך לפניו ובוודאי תיוושע".
מתחילה לא אבה היהודי (שלא נמנה על עדת החסידים), אלא שחזקה עליו פקודת קרובו כי אם לא יועיל לא יזיק. ונכנס אל הצדיק שם שפך את ליבו על שלל צרותיו.
שאלו ה'בית ישראל': "האם כבר הודית לה' על כל החסד אשר גמלך מעולם ועד עתה?" ולא נתן לו לענות לדבריו אלא הפטיר ואמר שההודאה צריכה להיות 60% והבקשה 40%. היהודי הבין שהרבי סיים את דבריו ועזב את החדר, וחזר לקרובו לספר לו על השיחה התמוהה. אמר לו הקרוב: "נו, הרי רבות יש לך להודות לבוראך על חייך המסורים בידו, על המזון שהוא זן ומפרנסך תמיד וכו' וכו'".
וישמע האיש לקול הרבי והחל להודות ולהלל לשמו הגדול ותוך ב' חודשים נישאה הבת המבוגרת ועד חצי שנה נושעו כולם – שלוש מהן כבר נישאו והשתיים הנותרות באו בקשרי השידוכין. בד בבד, נפטרה אמו של החברותא שלו ונתגלה לצאצאיה שעשירה גדולה היתה וקיבל מעות הרבה עד שפדה את הדירה מידי הבנק, וליהודי היתה אורה ושמחה.
באותה שעה חישבו ומצאו שבאמירת ההלל אומרים שש פעמים "הודו לה'" וארבע פעמים "אנא ה'"…
(באר הפרשה)
