כ שחבר סיפר לי בעבר כי הפסיק לספור את הדייטים שעבר אחרי שחצה את קו המאתיים, היה לי קשה לעכל את המספר, רק מאוחר יותר הבנתי שלא מדובר בתופעה בלתי־שכיחה. תופעת הרווקות המאוחרת בציבור הדתי זכתה בשנותיה הראשונות להיות מנותחת על שולחן הדיונים בפאנלים ובמאמרים – ובינתיים הפכה זה מכבר למציאות שגרתית, כזו שבשל גודלה אין הופכים בה לכאן ולכאן – אלא מניחים לה בשתיקה. הדור הצעיר חוצה שוב ושוב את קרעי ים סוף, תוך שהוא נאלץ להתמודד עם התמיהה ואף הביקורת מצד ההורים והסביבה מדוע בכלל זה כה מסובך.
אחרי כמעט שני עשורים בהם עסקו בשדכנות קלאסית, החליטו אסף וחנה זולדן שצריך לשנות משהו בשיטת השידוכים המקובלת בציבור הדתי לאומי. בני הזוג, בני ארבעים וקצת, מתגוררים ביישוב מעלה לבונה שבאזור בנימין. הם התחילו לשדך בין חברים לחברות כמעט מאז החתונה, כסוג של תחביב. בשלב מסוים, כשהטלפונים לא הפסיקו לזרום, הזולדנים החליטו לקחת את העניין ברצינות והקימו ארגון שידוכים מקצועי בשם "עת דודים", שרומז גם על שמו של עידודי (עידו) זולדן הי"ד, אחיו של אסף, שנרצח בפיגוע לפני כתשע שנים.
"שכרנו אנשי מקצוע והתחלנו לעבוד, וחוץ מלהציע הצעות השקענו הרבה מאוד אנרגיות בליווי ובהדרכה. אבל למרות כל ההשקעה הרגשנו שאין מספיק תוצאות ביחס לכמות המשאבים", מספר אסף. "אתה רודף אחרי האנשים, מציע אינסוף הצעות ולפעמים מתחנן שייפגשו רק כדי לנסות. היו לא מעט זוגות שהתחתנו – אבל בכל זאת היה ברור שמשהו אצלנו לא עובד נכון".
אסף וחנה, שבשלב מסוים החלו ללמוד וללמד את שיטת האימון האישי (קואוצ'ינג), שברו את הראש בשאלה והחליטו לבדוק האם אפשר לשדך גם בין הידע והכלים שרכשו לבין תחום השידוכים.
"הנטייה הראשונה היא לחשוב שזה לא מתאים", אומר אסף. "שיטת האימון טוענת שהתשובות לשאלות המהותיות בחייו של אדם מצויות בתוכו, ואת הבירור יש לעשות מתוך אימון והנעה לפעולה יעילה ומידית. בתחום השידוכים זה עניין של רגש ואהבה – אז לכאורה מה יש להתאמן? האם תלמד אותי את מי אני אוהב? איך בכלל אפשר לנסות להשיג יעדים?".
"לעולם השידוכים כיום יש שם לא טוב", מוסיפה חנה. "בחורה צעירה לא מוכנה לקבל הצעות משדכנית כי להיעזר בשדכנית זה נתפס כמעין כישלון. השדכנים רצים אחרי המועמדים ומתחננים שילכו לבדוק את ההצעות וזה לא מתקדם. לאור הניסיון האישי הבנו בסוף שאם נצליח לשנות את נקודת המבט וצורת ההתנהלות בשידוכים – אפשר יהיה להציע אלמנטים של התייעלות והצבת יעדים, ממש כמו שהאימון מכניס יעילות לעולם העסקים. צריך להסתכל על זה פשוט הפוך. האחריות עוברת לבחור ולבחורה, והם אלה הנדרשים לחתור אל היעדים".
להתעמת עם התת־מודע
כשהיא מתבקשת לשים את האצבע על שורש התופעה, חנה חושבת מעט. "פעם היה ברור שחתונה זה דבר שצריך לקרות בגיל די צעיר. כיום יש איזו ציפייה שזה יקרה מאליו מתישהו. כן מחפשים, כן נפגשים – אבל עובדה שזה לא עובד לכולם, ויש כאלו שמחכים חמש או עשר שנים ויותר".
"קצב החיים גורם לכך שיש כאלה שמתוך הפחדים והחשש, חושבים בתת־מודע שאולי חיי רווקות זו אופציה אפשרית שצריך להרהר עליה ברצינות ולשים אותה על השולחן. אני רוצה בן או בת זוג מסוים מאוד מאוד, ואם אני לא מוצא בדיוק את מה שחיפשתי, אני לא רוצה להתפשר, ומתוך זה עולה מחשבה שאולי לא שווה לי להתחתן", היא מוסיפה נקודה נוספת. "העובדה שכיום גם ניתן לשרוד כלכלית כרווקים – רק תורמת להלך הרוח הזה. מחשבה שזו אופציה נמצאת איפשהו בתת־מודע, ורק שם – כי כל אחד מבין שחיי רווקות זה דבר מאוד עצוב שאף אחד לא רוצה אותו, אבל תת־ההכרה הזו מאוד חוסמת".
איך משנים את החשיבה הזו?
"המטרה הראשונה שלנו היא להחזיר את הבהירות שחתונה זה עונג עצום ונפלא, ויש לנו את היכולת והחובה ליצור אותו, ולא לחכות שהוא ייפול עלינו מהשמים", מסבירה חנה. "כאשר רווק או רווקה מוחקים את חיי הרווקות מרשימת האופציות באופן מוחלט, ומפנימים שהדבר שהכי חשוב להם בחיים זה להקים בית, ועל זה לא מוותרים ולא מתפשרים, ממילא זה אומר שהחתונה צריכה להיות לא איפשהו בעשור הקרוב אלא בתוך זמן סביר".
זה טבעי שבנאדם לא רוצה לשבת על המזוודות, ומעדיף בינתיים לבנות את עצמו ולחשוב על העתיד.
"זה לא רק עניין של מה לעשות במהלך הזמן – אלא בעיקר של מיקוד. חתונה איננה תופעה על־טבעית, אלא יצירה שמגיעה מתוך עבודה מסודרת ויסודית. ובתהליך של האימון יש בהירות שהחתונה זה הדבר הכי טוב שיכול להיות, ועם התובנה הזו אנחנו עובדים על ניהול פגישות בצורה נכונה, ועל זיהוי של הצעה נכונה. ברגע שמשנים את החשיבה כל תהליך החיפוש נמשך שנה־שנה וחצי מקסימום", היא לא מהססת לנקוב במספר. "כי אם מתייחסים לחתונה ונישואים כדבר שיוצרים ובונים במשותף ובאים ממוקדים לעבודה ולתוצאה, אז לא צריך לקבל כל־כך הרבה הצעות".
אפשר להשאיר עבודה להמשך
חמושים בתובנות הללו פתחו הזולדנים קבוצות להכשרת מאמנים לקראת־חתונה בבית הספר "מאמנים לחיים", אותו מלווה הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן. לא מעט ממשתתפי הקבוצה הגברית אותה מנחה הרב גור גלון מישיבת הר ברכה, הם מחנכים ורבנים שמנסים אף הם 'לפצח את השיטה' כדי לתת מענה לתלמידיהם.
"הבחורים והבחורות שבעים ורוויים מטיפולים, הדרכות וסדנאות – אבל הם בריאים בנפשם", אומרת חנה. "אנחנו לא באים להוסיף טיפול נוסף, אלא מנסים לסייע במיקוד מתוך הערכה ואמון. השיחה של האימון מסייעת למתאמן לזהות ולבודד את החסמים האישיים שמפריעים להתחתן, כמו פרפקציוניזם, פחדים מסוגים שונים, חוסר פתיחות או חוסר אמונה שאמצא מישהו שיהיה לי טוב איתו".
"אצל רווקים אנחנו נסתכל גם על ההיבט המספרי", מסביר אסף. "אם בחור נפגש מאתיים פעם, יש גם עוד שלוש מאות שהוא פסל בשלב המיונים. כמה אנרגיות השקיעו בו? כל ארגוני השידוכים מעלים קיטור, אבל לאיפה זה הולך בעצם? מה זה עושה לתפיסת הזוגיות שלו? שיטת האימון לא מתיימרת למצוא את התשובות עבור האנשים, אלא אומרת בדיוק הפוך: לכל אחד יש את התשובות אצלו, וכל אחד יודע הכי טוב מה הוא צריך. אי אפשר להתנות את החתונה בשלמות נפשית בלתי אפשרית. אחרי שמבודדים את הנקודות הללו, ומשנים עליהן את נקודת ההסתכלות, הדרך קדימה פשוט נפתחת, ואם יש משהו שעדיין צריך לטפל בו – יש אחר כך הרבה שנים לעשות את זה".
החלום של הזולדנים הוא להפוך את העזרה הזו למצויה ושגרתית, כזו שלא מתביישים לקחת. "אף אחד לא מתבייש להרכיב משקפיים, כי זה צורך בסיסי וברור. צריך להפוך את העזרה הזו למשהו פשוט וקל". אפליקציית חתונה בדרך?