דמותו הייחודית של הרב מנחם מנדל טוביאס (72) מוכרת בנוף הבני־ברקי, ויש המכנים אותו 'הרבי של הרחוב', תואר שאותו הוא נושא באהבה.
לאורך השיחה הארוכה אתו קולו נשנק בדמעות פעמים רבות – כאשר הוא נזכר בימי נעוריו, אז חווה עם אביו ואחיו מעצרים ורדיפות ברומניה הקומוניסטית, רדיפות שבעטיין הוא מוכר באופן רשמי כ'אסיר ציון'. הוא מתרגש לא פחות כאשר הוא מדבר על קירוב רחוקים ליהדות, או כיצד יש לכוון בעבודת ה' גם בהליכה למכולת ובשטיפת כלים. את השיחה בינינו, המתקיימת בצהרי יום שישי – הוא מתחיל בהקלטה שהוא מפיץ בקרב בני משפחתו, בה הוא מזרז אותם להתעמק בהלכות פדיון הבן – לכבוד הולדת נינו הראשון, ובשיחתנו הוא עובר עד מהרה לדבר על ענייני מעלת ארץ הקודש ואפילו על משפטו של החייל אלאור אזריה.
לא פלא שבמהלך השנים התקרבו אליו מגוון של אנשים מחוגים שונים – מבאי בית המדרש שבראשו הוא עומד בבני ברק, דרך דתיים בורגנים מרמת גן ופתח תקווה, ועד קשת של יישובים בשומרון ובנימין.
הרב טוביאס הוא נצר למשפחת רבנים מפורסמת ברומניה, שהייתה מקורבת לאדמו"רי שושלת רוז'ין שפרחה בנסיכות בוקובינה – הקיסרות האוסטרו־הונגרית שהתקיימה עד שלהי מלחמת העולם הראשונה ולימים התחלקה בין רומניה לאוקראינה. אביו, רבי שמואל טוביאס זצ"ל, היה אחד מרבניה החשובים של יהדות רומניה החרדית לאחר השואה, בה נספו כמחצית מיהודי המדינה.
רבי שמואל טוביאס, רבה של העיר פיאטרא־ניעמץ, היה תלמידו המובהק של רבי אהרן ראטה בעל ה"שומר אמונים" ולמד גם אצל ה"חקל יצחק", האדמו"ר מספינקא, אצל רבי אברהם מתתיהו משטפנשט, והיה מקורב לאדמו"רי בוהוש וסדיגורה.
תחת רדיפות הסקוריטטה
עם סוף המלחמה ועד לסגירת שערי רומניה בידי השלטון הרומני־קומוניסטי, עזבו אותה אלפי יהודים בדרכם לארץ ישראל. בשנים שלאחר מכן התגברו הרדיפות כנגד שומרי המצוות והציונים שבקרב יהודי רומניה, שסומנו כאויבי המשטר. למעט בית כנסת עתיק אחד על שם הבעל שם טוב, הרס השלטון הקומוניסטי את עשרים ושלושה בתי הכנסת שפעלו בעיר פיאטרא ערב השואה. בשנים אלו, מאות יהודים נעצרו ועברו עינויים ומאסרים, בהם גם הרב טוביאס, שהיה אז בחור צעיר ו'סומן' בשל מעמדו של אביו.
"בשנות החמישים הייתה תקופה שנתנו ליהודים לצאת מרומניה. שרת החוץ של רומניה, אנה פאוקר, הייתה יהודיה מתבוללת קומוניסטית. הכרתי את אחיה ואביה שהיה שוחט ירא שמים. היא, כמו עוד בכירים קומוניסטים לא באמת רצו לעשות רע, הם חשבו שהם מקימים עולם טוב ושוויוני. בפועל, המצב היה רחוק מלהיות טוב. אבי הקדוש זצ"ל אמר לי שכאשר הוא ראה בפעם הראשונה איך הם אוכלים, הוא הבין שהם רוצחים. בסוף הוכח שזה היה נכון".
פאוקר שהייתה מקורבת לסטאלין ואנטי ציונית, הציעה 'להיפטר' ממאות אלפי היהודים במדינות הבלקניות, שאינם מאמינים בערכים הקומוניסטים. ולאפשר להם לעזוב את ברית המועצות – הצעה שהצילה את חייהם בגשמיות וברוחניות, רגע לפני סגירת מסך הברזל.
"בפרק הזמן הזה עלו ארצה כמאתיים אלף יהודים, שעזבו מאחוריהם רכוש, מעמד ומשרות בכירות, מתוך תמימות ורצון לעלות לארץ הקודש. אחרי מספר שנים נעצרה העלייה והשרה פוטרה מעבודתה. האדמו"ר מבוהוש אמר עליה שהיא קידשה שם שמים בסתר. בשנת 1952 עצרו הרבה יהודים שרצו לעלות ארצה – באופן רשמי היו נותנים אישורי יציאה, אבל זה היה סיכון גדול וקושי עצום. מי שאמרו עליו שהוא ציוני היה נחשב גרוע יותר ממי שרוצח את הוריו".
קולו מתמלא בדמעות כשהוא נזכר באותם ימים קשים. "הם עצרו מאות יהודים ועינו אותם עינויי מוות, עם מכות, מאסרים ועבודת פרך. פעם אחת לקחו יהודי שהיה ממש מתבולל ואני התפלאתי בפני אבי שלקחו דווקא אותו, ולא יהודים שומרי מצוות. אבי הקדוש שאל אותי: 'אתה חושב שאתה מבין מה זה יהודי? הם מבינים יותר ממך'. היהודי הזה במהלך המשפט שלו צעק ואמר: 'אני יהודי ואני חלק מעם ישראל'. דנו אותו למוות ואחר כך שינו את עונשו למאסר עולם. אחרי חמש שנים בבתי הסוהר הכי קשים הוא שוחרר וגורש לפריז, שם הוא נפטר בהרהורי תשובה".
"אבי היה רשום בבולשת הרומנית כנשיא היהודים הציוניים. עקבו אחריו לכל מקום ורשמו כל תנועה שלו. הוא היה נואם בפני היהודים ביידיש בצורה מאוד חזקה. הייתה לו שפה מאוד עשירה. הוא היה אדם מאוד חלש גופנית, אבל כשהיה דורש הוא היה שואג כאריה. הוא לא פחד למרות כל האזהרות".
במהלך השנים תשכ"ג־תשכ"ד הוכבד העול על משפחת הרב, שנעצר לפרקים ממושכים יחד עם שני בניו, הרב מנדל והרב יואל טוביאס – כיום רב שיכון ו' בבני ברק, והם היו נתונים תחת חקירות קשות ואיום מוחשי על חייהם.
"אחד מאסירי ציון ששוחרר ותכנן לעלות ארצה, נסע במיוחד במשך שש שעות כדי להיפרד מאבא שלי", הוא נזכר בסיפור. "זכרתי את הטלפון של האדמו"ר מבוהוש מתל אביב, שהיה כתוב על נייר המכתבים שלו עוד מערב השואה. נתתי לו את המספר וביקשתי שכשיגיע ארצה יתקשר אליו ויאמר שאנחנו בסכנה גדולה. בסוף הצליחו למצוא מישהו מהממשל שניתן היה לשחד בכסף רב, ונתנו לנו לצאת לאוסטריה. זה היה ממש ערב סגירת השערים, שנותרו נעולים עד לנפילת הממשל הקומוניסטי".
הקהילה היהודית בווינה הפצירה ברב, שידע עברית על בוריה, להישאר בעירם ולקבל משרה ברבנות, אך הוא ומשפחתו עלו ארצה. בעשרות השנים שלאחר מכן למד בישיבה ובכולל של החזון איש, ולימד בישיבת רוז'ין ובישיבה הליטאית 'אוהל יעקב'.
מדענים, שימו לב אל הנשמה
השיחה בינינו נערכת בשעות הצהריים המאוחרות של יום שישי. הוא מסביר לי בניחותא שבבוקר הוא צריך קודם כל לעזור לרבנית לסיים להכין את השבת, לקראת הגעתם של הנכדים הרבים.
כשאני שואל אותו לפשר הכינוי 'הרבי של הרחוב', הוא מחייך ולא מסתיר את קורת הרוח מהתואר הייחודי. "כשהייתי ילד בחינוך הקומוניסטי, זכיתי במקום הראשון באולימפיאדה המדעית של רומניה, והוכתרתי כאלוף המדע במתמטיקה, פיזיקה ואנטומיה", חושף הרב טוביאס פרט מפתיע. "בגלל הקשר שלי למדע, שלח אותי הרב שטיינמן שליט"א פעמים רבות לשוחח עם אנשים מלומדים ולקרב אותם, לומר להם 'שימו לב אל הנשמה'. עם השנים הבנתי שהביטוי הזה אומר, שאפילו אם אתה מתקן פנצ'ר במוסך, אתה יכול לדבר עם המוסכניק על חינוך תורני לילדים שלו".
"צריך להיות ער ורענן לקרב כל נפש של יהודי", הוא אומר. "אם צריך לחכות בתור לקופת חולים או במשרד ממשלתי, אני משתדל לשבת דווקא ליד אדם שרחוק מתורה ומצוות, כדי שאוכל לדבר אתו קצת. צריך הרבה תרגול בזה, וזה לא דבר שנעשה מאליו".
הוא שולף דוגמה אחת מני רבות. "פעם הגעתי עם הרבנית לרופאה שטיפלה בה, אישה לא דתייה, יוצאת ברית המועצות. החלפתי אתה כמה משפטים ברוסית, והצעתי לה חוברת ברוסית שהייתה לי בתיק, שעסקה בקריסת התאוריה של דרווין. אחרי הפעם הראשונה באה פעם שנייה ושלישית, וברוך ה' הבן שלה עשה דרך ארוכה והפך למורה הוראה חשוב שעשה שימוש חכמים אצל הרב וואזנר. היום", הוא מפתיע, "הוא רב קהילה בשומרון".
יש הרבה שבילים בעבודת ה'
כל שבעת ילדיו ועשרות נכדיו משתייכים לקהילות חסידיות־חרדיות, אבל בבית שמעו לא מעט מוזיקה קלאסית, למדו לנגן והבנות מחזיקות בתארים אקדמיים מתקדמים. אני תוהה בקול רם איך סביבתו קיבלה את התופעה הבלתי־שגרתית. "אנשים יודעים שאלו באמת הדעות שלי", הוא מסביר בפשטות. "כנראה בגלל זה קיבלו אותנו כפי שאנחנו".
"יש הרבה שבילים בעבודת ה', ויהודי כל הזמן מגויס לשמור על התורה הקדושה וארץ הקודש – כל אחד בשטח שלו, במה שהוא יכול לעשות. אם הוא בצבא, צריך לקחת את הנשק ולדעת איך מגנים על ארץ הקודש בכל הכוח. כמו שעושים תרגילים בצבא, וצריך לעשות את זה בקדושה וטהרה, כך צריך לדעת להתאמן בעבודת ה' – על ידי לימוד חסידות, עין יעקב או אורות התשובה. כל מה שמאמן את הלב".
"מה שקורה היום בצבא עם כל הערבוביה, זה איום ונורא", הוא עובר לפתע מן המשל אל הנמשל. "זו פגיעה בכוח של הצבא ובמדינה. זה נורא שמפקירים את החיילים שלנו לידי שונאי ישראל ולוקחים אותם למשפט, זה לא מתקבל על הדעת. אין אף מדינה נאורה באירופה שהייתה מפקירה ככה את חייליה".
אני מבקש ממנו הסבר נוסף על "האימון בעבודת ה'", והוא מצטט מימרה ששמע מהאדמו"ר הנוכחי מבוהוש, ידידו מזה עשרות בשנים. "רבי שלום מפראביטש, אביו של רבי ישראל מרוזי'ן שעסק הרבה בקירוב יהודים, הסביר את המימרה המפורסמת של האמורא שמואל: "נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא". "נהירין לי שבילי דרקיעא" – ענייני תורה ומצוות ותפילה מאירים לי, אני יודע איפה עבודת ה' שבהם, אבל "שבילי דנהרדעא" – השבילים של הארציות, למצוא בהם את ה' יתברך זה יותר קשה, וזה דבר שמצריך אימון".
"אף אחד לא חושב שמי שמכין מצות במשך שלוש שעות מבטל תורה. כל הטרחה הרבה היא חלק מההכנה של מצת מצווה, זו עבודת ה' ומצווה שאפשר להגיד עליה 'לשם ייחוד'. כך גם יש סימן שלם בשולחן ערוך על איך אדם חייב לזון ולפרנס את אשתו, ולכן גם מי שהולך לקנות לבן וחלב במכולת ומכין לאשתו כוס קפה, ועוזר לה בבית כי היא עייפה, זו מצווה מדאורייתא. זה הרבה יותר חשוב מנטילת ארבעת המינים ביום השני", הוא אומר בהתלהבות.
"לכן, אם יהודי חייב לעבוד במשך כל היום כדי לזון ולפרנס את משפחתו, הוא צריך להבין שזה חלק ממצוות ה', זו המצווה שלו, וזה לא פחות מלהכין מצות. בטח אם הוא נמצא בארץ הקודש שזו פלטרין של מלך. הבעל שם טוב ותלמידיו הסבירו מאוד את הדבר הזה, אבל עדיין צריך להוסיף בזה עוד ועוד. זו עבודת קודש שצריך להתייחס אליה בתודעה כזו. ככה כל היום הופך לקודש ולקודש קודשים".
לתגובות, הערות והצעות לכתבות:
[email protected]
