מי מכם שהזדמן בשבת לאחד מבתי החולים בארץ, וודאי מכיר את התחושה. מחלקות מנומנמות, כוח אדם דל והרבה בדידות וזרות, רחוק מהמשפחה ומהחמימות הביתית של שבת.
את המצב מנסים לשפר אנשים טובים, שמגיעים לרומם את האווירה במחלקות השונות וגם לזכות את הרבים בקיום מצוות שלא תמיד יש ביכולתם של המאושפזים לקיים – אם בשל חוסר ניידות ואם בשל חוסר היכרות עם המצווה.
לשליחי חב"ד יש חלק בלתי מבוטל בעשייה הברוכה הזו ומזה כשנתיים שהם גם פועלים תחת קורת גג מובנית העונה לשם 'חב"ד במרכז הרפואי'. בחרנו להתמקד הפעם בקבוצת השליחוֹת ובפעולותיהן החשובות בבתי החולים השונים בארץ.
"למילים יש כוח אדיר ולכן הרבי העדיף את המינוח 'בית רפואה' על פני 'בית חולים'. מבחינתנו כאן זה בית לרפואה, להגשת עזרה, להצלת חיים ולא חלילה להפך", מבקש ממני הרב לוי מנדלזון, המרכז את השליחים בשישה־עשר בתי רפואה שונים בארץ, להשתמש במונחים אופטימיים יותר.
הפתעה לשבת
"כמו כל מי שבתחום, אנחנו אף פעם לא יודעים כמה אורחים יגיעו לשבת. אני בכל ערב שבת פותחת את הדלת לבעלי כשהוא חוזר מהתפילה ותמיד מחכה לי הפתעה מאחורי הדלת. כמה אנשים הוא יביא אתו, מה מביא אותם הנה, מה הסיפור שלהם, אף שבת אינה דומה לקודמתה".
הדוברת היא חנה טורקוב, שליחה בבית החולים 'רמב"ם' בחיפה ואם לשני ילדים. כבר בדקה הראשונה לשיחתנו ברור לי שהעומדת מולי היא לא רק 'אשתו של' אלא שליחה בפני עצמה למשימות שמזמנת העבודה במרכזים הרפואיים.
"רק השבת הזדמן לנו אדם שהלידה של אשתו הסתבכה וארכה שעות ארוכות בחדר ניתוח, ובסופו של דבר היא ילדה חמש דקות לפני שבת. קיבלנו טלפון בהול ממחלקת יולדות שיש יהודי המחפש איפה לאכול הערב, הזמנו אותו בשמחה והוא היה כל כך נרגש. הוא מספר שהיה לפחות עשר פעמים בחייו בהזדמנויות שונות במרכז הרפואי רמב"ם והוא לא שיער בחלומותיו הוורודים שיצליח ליהנות מהשבת עם ארוחה חמה ואווירת שבת".
בטח היו גם סיטואציות לא נוחות לאירוח.
"היום זה כבר נוהל שהתרגלתי אליו. אני מתכוננת לשמונה אורחים בכל שבת גם כשאני לא יודעת על אחד… בכל שבת זה 'סרט' אחר. גם מצד האנשים שמגיעים והסיטואציות שהקדוש ברוך הוא מזמן, וגם כי אנחנו אנשים דינמיים. עכשיו אני יכולה לחייך כשאני נזכרת בשבת בה הייתי בשבוע הארבעים ואחד(!) להריוני, עברתי את תאריך הלידה וישנו בסלון שלנו שלושה אנשים זרים. כל הלילה לא ישנתי רק מהמחשבה שפתאום יתקפו אותי צירים ואיך אני עוברת את הסלון ויוצאת מהבית בסיטואציה כזו… בסוף ברוך ה' לא ילדתי באותה שבת אבל זאת בהחלט שבת שצרובה בזיכרוני".
תארי סדר יום שלך בבית הרפואה.
"לבעלי יש את השליחות שלו, המתמקדת מטבע הדברים בגברים. הנחת תפילין למעוניינים, ביקורי חולים בכל שבוע, מענה לשאלות הלכתיות ודאגה לכל העניינים הרוחניים של החולים – ארגון תפילות ימים נוראים, להגיע עד החולה עם השופר, וגם לא עלינו, לאחרונה הוא נקרא בארבע לפנות בוקר לקיום תפילת 'יציאת נשמה' על אחד החולים שנפטרו כאן.
"הפעילות שלי לעומת זאת, מתמקדת יותר בציבור הנשים והילדים. זה מתחיל בעניינים טכניים כמו ביקורים במחלקות הנשים וזה תמיד כולל גם תמיכה נפשית והושטת כתף תומכת במובן הכי פשוט של המילה. אני נתקלת בלא־מעט נשים שכשהן בבית הן גם עובדות במשרה מלאה וגם מגדלות משפחה ברוכת ילדים ופתאום כשהן מאושפזות כאן לבד, עם הריון בסיכון או חלילה דברים קשים יותר, הן במצב לא פשוט. זאת מציאות שברירית ביותר. גם כשהאישה המכובדת ביותר מגיעה לכאן, משהו בתפיסת העולם שלה מקבל פרופורציות. היא פתאום קולטת מה חשוב בחיים.
"בנוסף אנחנו מקיימים בכל חודש פעילות של כיף לנשים לצד ערך יהודי מוסף וזה מרומם את מצב הרוח של כולן. סדנת הפרשת חלה, פיסול בבצק סוכר, הרקדה, או כל דבר אחר שיכול קצת להוציא מהמרה השחורה המתלווה לאשפוז, והרבה פעמים גם הצוות הרפואי מצטרף".
לכאורה בכל בית חולים המחלקות האלו 'מטופלות' ויש לא מעט ארגונים שמגישים עזרה וחסד.
"זה נכון, אבל זה אף פעם לא מספיק. צריך לזכור שאנשים חולים או ילדים שהיו רגילים לשגרת חיים מאוד תוססת, יכולים להתבטל בבית הרפואה ימים שלמים. גם כשיש בנות שירות לאומי וארגוני חסד אחרים, יש כל מיני פינות שאנחנו משתדלים לסגור".
לדוגמה?
"בקיץ האחרון קיימנו קייטנה דווקא בסוף הקיץ. אלו היו שלושה שבועות בהם בנות השירות הקודמות עזבו. כל ארגוני החסד משקיעים אנרגיות רבות בקייטנות בחודש תמוז, אבל בחודש אב גם בית הספר של בית הרפואה נמצא בחופש ופשוט נוצר וואקום בו אין לילדים פעילות. הקייטנות שקיימנו כאן ברמב"ם, וכפי ששמעתי גם בבתי רפואה אחרים בארץ, היו הצלה ללא מעט ילדים.
"במשך שבועיים הפעלנו את הילדים כאשר כל יום התמקד סביב בעל מקצוע אחר. יום שעסק באוכל ובטבחות, היום כלל הן עבודות מטבח כמו אפייה, בישול ויצירה בבצק וסוכר, והן ערך מוסף שהקפדנו להכניס שקשור לעולם התוכן היהודי. באותו יום לימדנו את הילדים מהי כשרות, דיברנו על הפרדה בין בשר לחלב ועל ההיבטים הבריאותיים והרוחניים של המצווה. עסקנו בקייטנה גם במצוות הצדקה. הילדים הכינו קופות 'חסכון' ולמדו שכשיצטבר להם סכום כסף, הם יכולים להעניק אותו לאדם שאין לו.
"אף שהגענו עם חששות, ההורים היו נרגשים מאוד ושיתפו פעולה בצורה יוצאת דופן. אמא אחת במרכז רפואי אחר, קיבלה על עצמה להדליק נרות שבת בעקבות פעילות שבתה החולה השתתפה בה".
רק לסמוך על ה'
עטקא מנדלזון, שליחה במרכז הרפואי 'וולפסון' בחולון, משתפת גם בצדדים הפחות – זוהרים של השליחות:
"המפגש עם אנשים חולים הוא כשלעצמו מורכב. בכלל, 'להכניס את הראש למיטה חולה', כפשוטו, זה לא תמיד קל.
"מצד אחד אני צריכה לתת כוח לנשים שמולי שמצפות לחיזוק, ומצד שני אני לא תמיד מרגישה הכתובת למשענת החזקה הזו, שמצפים ממני להיות. אני אישה פשוטה, שמגיעה עם חיוך ומשתדלת להעניק מקום בלב וכתף תומכת לכל דורשת. אני גם צריכה להיות מכילה ואמפתית מחד, וזהירה מאוד במילותיי מאידך.
"ישנם קשיים נוספים, כמו להיקשר לבן־אדם שפתאום יכול להיעלם, אם בנסיבות משמחות של שחרור מבית הרפואה ואם בנסיבות לא משמחות בעליל. יחד עם זאת אני מרגישה שהקדוש ברוך הוא שולח לי כוח למשימה החשובה ושהשליחות עצמה מחזקת אותי".
איך החולים מגיבים לנוכחות שלכם?
"מעולם לא נתקלתי בתגובות קשות או קיצוניות. קורה שאני מזמינה אישה לפעילות והיא עונה לי 'תודה, אני לא מעוניינת', או 'אין לי מצב רוח לכלום'. זה מובן לחלוטין וכל תגובה היא לגיטימית. יש רק רצון טוב להועיל ולעזור.
"הפעילויות שבאות לתת קצת 'פאן' לחולה, תמיד מגיעות למקומות מעניינים. אני מכינה לימוד קצר לפני הפעילות או שהפעילות עצמה מובילה לדיון. במקום כמו בית רפואה, מהר מאוד השיח הופך להיות אישי ואינטימי. במקום כזה נפתחת לאנשים דלת למקום עמוק מהרגיל, רבים מרגישים במוחש איך אין לנו על מי להישען בחיים אלא אך ורק על מלך מלכי המלכים".
למה זה מגיע לי?
מילים חמות במיוחד מגיעות מכיוונה של ד"ר מרים גולדווסר, מנהלת בית החולים לילדים ע"ש רות המסונף למרכז הרפואי רמב"ם, שמשבחת את הפעילות: "שליחי ושליחות חב"ד בבתי הרפואה הם חלק אינטגרלי מהשהות של הילדים בבית החולים. הפעילות שלהם ותרומתם הגדולה לילדים החולים היא מדהימה! הושטת עזרה במצבים רגישים ולא פשוטים, וגם הענקת חיוך לאנשים שנמצאים בזמן משבר, זה דבר מבורך מאוד".
גם משפחת סויסה מחולון שבתם רוני אושפזה בקיץ האחרון, הפכו לאוהדים גדולים של שליחי המרכז הרפואי. "יש סיטואציות בחיים בהן אתה לא מבין 'למה זה מגיע לי'. בתנו אושפזה עם דלקת חריפה שהלכה והסתבכה. אשפוז שחשבנו שיסתיים תוך יומיים, ארך בסופו של דבר שבועיים. לכל אורך הדרך החיוך של הרב מנדלזון ושל שאר המתנדבים ליווה אותנו והם תמיד היו לעזר, הן עבור רוני והן עבורנו כמשפחתה. אנחנו בקשר עד היום ויודעים שעל כל צרה שלא תבוא, אם ניקלע שוב לבית הרפואה, יש לנו שם ידידים טובים".
