אחרי שריפה מתעשרים…

אחרי שריפה מתעשרים…

אצל חסידים אומרים שאחרי שריפה מתעשרים. זו אמרה מאוד עמוקה. מטבע הדברים אנחנו מתמקדים באסון שהשריפה יוצרת. בחור השחור והמפויח שנמצא בלב של כולנו. אך האמרה הזו פותחת עוד פתח בנפש. כל כך הרבה שריפות היו לנו בזמן האחרון. מירון וירושלים, ושריפות רבות של טילים ושל פרעות אלימות ואכזריות, והאסון בקרלין בליל התקדש חג השבועות. את כל השריפות האלו צריך לכבות. בגבורה ובעוז. ברע צריך להילחם, ולנצח. זה ברור. זה פשט.

אך האמרה איתה פתחנו מספרת סיפור נוסף. סוד העושר הוא קודם כל סוד הכלים, אותם אנו מכינים. פעמים רבות יש לנו שפע מוכן מן השמיים אך אנחנו לא מכינים לו מספיק כלים. לעיתים הכלים הם כלים כלכליים ולעיתים הכלים הם כלים של תודעה. אנחנו מסתפקים במועט במקום הלא נכון, שוכחים לרצות עוד ועוד. זהו ההבדל בין עני לאביון. עני – אין לו אבל הוא גם לא רוצה שיהיה לו. הוא התרגל למצב העניות. ואילו אביון הוא אחד שאין לו אבל הוא לא מפסיק להתאוות שיהיה לו הכל. לעיתים אנחנו דומים לעניים ולא לאביונים. התרגלנו לעוני. ואז באה שריפה.

והשריפה סותרת את המסגרות הקודמות, ויוצרת אפשרות להתעשרות מחודשת. בשפה של ימינו אולי היינו אומרים שהשריפה עוזרת לנו לבדוק את הנחות היסוד שלנו מחדש. לא רק את המעשים אלא גם את הנחות היסוד. וכשמשנים הנחת יסוד, ופותחים את הלב לאפשרויוית חדשות, אז נוצר כלי חדש שלתוכו יכול לזרום עושר רב. עושר בדעת.

אז הנה כמה הנחות יסוד שנשרפו בעת האחרונה, וכדאי כבר להתחיל לחשוב על העושר שיכול לבוא בעקבותיהן. הנחה ראשונה היא שהקיום שלנו כאן הוא מין קיום נורמלי. רגיל. בסך הכל באנו לחיות כאן בשלום. להקים מדינה רגילה כזו שבה העם היהודי יכול להיות כמו כל העמים. גם עם רגיל צריך מקום להתפלל בו ולכן הכותל שהוא מקום תפילה במשך אלפי שנים נכלל בחזון המדינה הנורמלית. אך הר הבית, בית המקדש, חזון של משיח… זה כבר תנ"כי לחלוטין. משיחי מובהק. ולכן נגיע עד הכותל, אך רק עד אליו. אבל הנה באה מלחמה מעזה בגלל משהו שעשינו או רצינו לעשות בירושלים. ומסבירה לכולנו שמבחינת האויבים שלנוירושלים זה הסיפור. וזה הלב. וזה מה שקובע. ירושלים והר הבית. כמה התודעה הזו חשובה לנו.

שלא נתרגל. והתודעה הזו באה ביום שהוא מצד אחד הכי משמח יום ירושלים. היום בו שוחררה העיר. אך באותו יום עצמו ירדנו מהר הבית אל הכותל. ובהמשך גם ויתרנו עליו לטובת ניהול של וואקף ירדני. חרפה שלא הייתה כמוה בתולדות התנועה הציונית. אז צריך להזכיר לנו שגם אם אין אנו יכולים כעת לבנות את בית המקדש, אנחנו מתאווים אליו בכל מאודנו ורוצים אותו. והשריפה האחרונה שכל כולה ירושלים באה לבנות בנו את תודעת ירושלים העמוקה והמשמעותית כל כך.

וכמו בהרבה דברים, לקליפה יש את האינטואיציה לקלוט את העניין הרבה לפנינו. בדיוק כמו שפרעה קרא לנו 'עם' עוד בזמן שחשבנו שאנחנו בסך הכל משפחה מורחבת, כך כל אנשי ישמעאל בעזה מספרים לנו את הסיפור האמיתי שלנו. אנחנו חשבנו שבסך הכל באנו להקים כאן אי קטן של שפיות. תל אביב מורחבת. ומה יש לכם אנשי עזה מאיתנו, ולמה לא תקימו לכם איזה ריביירה בעזה ותפתחו גם אתם את המקום שלכם כלכלית, ויהיו בינינו יחסים מצוינים וננגב ביחד חומוס בג'בליה. ומה יש לכם ממה שאנחנו עושים או לא עושים בירושלים. אז זהו שלא. ומישהו צריך להזכיר לנו את התודעה הזו, שבשמה הלכנו אלפיים שנה בגלות ונשבענו שנה אחרי שנה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

ואם אצלנו התודעה רפויה, ובמקומה באה תודעה אחרת מצומצמת וקטנה – אז עושים שריפה. ואחרי שריפה – מתעשרים. עושר של תובנות עמוקות על התפקיד שלנו והשליחות שלנו והמהות שלנו, ואיך הכל, אבל הכל, קשור לירושלים ולהר הבית. לא 'שומרי החומות' צריך לקרוא למבצע הזה, אלא 'שומרי ההר'. ]ולמצויים במושגים פנימיים: הדברים מקבילים לשלושת המושגים – נקודה קו שטח. החומה היא קו המקיף את הכל, אך כמו החומה שלנו יש עוד בערים רבות בעולם. ומה גם שאת החומה של ירושלים בנה סולימן המפואר ולא דוד המלך או חזקיהו. הכותל הוא – שטח.

התרחבות של הנקודה או מיקוד של הקו. אך הכל מתחיל מהנקודה. ממנה הכל מתפתח. והנקודה היא המקום אשר יבחר ה'. נקודה נעלמת לאורך שנים רבות עד שמתגלה על ידי דוד מלכא משיחא. ניסיון לאחוז בקו ובשטח בלי הנקודה לא יכול להצליח לאורך זמן.[ גם תודעת ה"דו-קיום" המעורבב הזה של עם חדש שקוראים לו "הישראלים" והוא מורכב מיהודים, ערבים, נוצרים וצ'רקסים שחיים כאן ביחד במדינת כל אזרחיה, שעובדתית יש בה הרבה יהודים, אך המדינה עצמה היא 'של כולם', וכולנו 'שומרים על הבית' ללא הבדל דת גזע לאום ומין ]ציטוט מתוך טקס שנערך השנה באחד מבסיסי צה"ל לכבוד יום העצמאות בסימן אחווה ישראלית[, תודעה שהלכה וחלחלה עוד ועוד, גם היא התפוצצה ופינתה מקום לתודעה הפשוטה והישרה. כאן זו מדינה יהודית. לא רק מדינה של הרבה יהודים, אלא מדינה יהודית.

מדינת הלאום של העם היהודי בכל מקום בעולם, שמפלה, ממש כך, מפלה לטובה את העם היהודי בקניית קרקעות ובניית ישובים וקליטת עליה. דברים שהיו פשוטים לכל ציוני בעבר, וכעת חייבים היו להיחקק בחוק הלאום, אחרת מי יודע לאן היינו מגיעים. המדינה היהודית הזו יודעת היטב להתייחס גם למיעוט אשר בקרבנו, אשר זכאי למלוא זכויות הפרט ובלבד שיקבל על עצמו את מרותה של המדינה היהודית. אחרת – אין לו מקום כאן. והוא מוזמן לממש את מאווייו הלאומיים בכל מקום שיבחר. אחרי שריפה מתעשרים. וזה יכול להיות עושר בדעה חדשה שמחברת אותנו אל השורש היהודי ומבארת לנו באר היטב שלא תיתכן לא ציונות ולא ישראליות ללא השורש והזהות היהודית. וזוהי תודעה חשובה מאין כמוה. שווה לסבול בעבור חידוש התודעות הללו. השריפה יש לה תכונה שהיא מעוררת זרעים רדומים במעבה האדמה ומעודדת את הצמיחה שלהם.

כל מי שעבר בכרמל ראה כיצד הוא ירוק מתמיד במיוחד באזורים בהם הייתה השריפה הגדולה. גם אנחנו מאמינים שבכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל נמצאים בעומק זרעים של גאולה ומשיח. אלא שהם טמונים עמוק, מכוסים בשכבות עפר של נורמליות. עד שבאה שריפה גדולה ומחממת אותם, והם נובטים מחדש ומביאים איתם עושר גדול.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן