כתוב בכל מיני ספרים, שתכלית העבודה בעולם הזה היא שאדם יתקן את מידות הנפש שלו כראוי. תיקון המידות קשור לעניינים שאינם בהכרח חטא ועוון, אבל מידות רעות הן פגם באדם – וממילא חייבים לעשות עליו תשובה. דוגמה לכך היא עצבנות. יש בזה דרגות על דרגות: יש מי שאומר "אוף" ושוכח מזה, ויש אדם שאומר ג' פעמים "אוף" וגם הולך ומספר לכולם, וכן הלאה.
כתוב ש"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". מה זה "נוקף אצבעו"? מקבל מכה באצבע. אני הולך בלי גרביים, ותוקע את הרגל בבעיטה הגונה בדלת או בשולחן; זה באמת כואב. יש אנשים שדברים כאלה מעצבנים אותם לא מעט. גמרא אחרת שואלת: עד היכן תכלית ייסורים? הכוונה אינה מה הגבול העליון שלהם – ניתן להעלות על הדעת דברים מזוויעים למדי – אלא מהו הגבול התחתון, הדבר הכי קטן. התשובה היא שייסורים הם כאשר אדם מכניס את היד לכיס ולא יוצא לו המטבע שהוא רצה. אלו לא ייסורים קשים, תסכימו איתי. אני מקווה שאין כאן מי שזוכר את מספר הפעמים שהכניס את היד לכיס ולא יצא לו מה שהוא היה צריך.
השאלה מה גורם לפלוני להתעצבן אינה קשורה ממש בחטא – זה בעיקר עניין של אופי ושל מידת הנפש. ועדיין, עקרונית – זו לא מידה טובה. שאלת העצבנות קשורה לעודף רגישות מסוימת. עודף רגישות אינו תמיד חיסרון, אבל תמיד הוא בעיה. יש כאלו עם עודף רגישות לריח או לטעמים, או רגישות להתנהגויות של אחרים. סבא רבא של סבא שלי, שהיה יהודי צדיק – אם כי לא שימש בתפקיד מעין זה – היה אדם קדוש וגם נחשב לאדם חכם ביותר, ופחדו ממנו בעיירה שלו פחד מוות. מדוע? כי הוא היה רגיש בתכלית לעבירות למיניהן. כשהוא ראה אדם עובר עבירה, הוא לא היה צריך לא לקלל ולא לומר דבר – פשוט לעשות העוויה קלה, וככה מיד – תאונה; מישהו שבר רגל, אחר שבר ראש, בגלל הקפידה שלו. הוא לא היה אדם רע חלילה, אבל כולם פחדו ממנו. כמה טוב לכם שאתם יושבים איתי, אף אחד מכם לא צריך לחשוש שאני אסתכל עליו והוא יאבד עשרה שקלים…
יש כל מיני רגישויות. במקום אחר בגמרא נאמר ששלושה – חייהם אינם חיים: רחמנים, רתחנים ואניני הדעת (אסטניסים). רב יוסף, אגב, אומר שכל אלה מצויים בו. נעזוב רגע את הרחמנים – נכון שחייהם אינם חיים, וגם זה עניין של רגישות, רוחנית: אדם שכל ימיו הם ייסורים מפני שהוא רואה כל מיני אנשים במצבים קשים, ממילא הוא מלא ייסורים. גם ביישנות נחשבת לאחת המידות היפות שבישראל, אבל כשהיא מגיעה מעבר לגבול מסוים, זה מציק. רגישויות יתר שכאלו, או ההפך מכך – אלו דברים שצריכים תיקון, ללא כל קשר לחטא ועוון: כשאדם חי בעולם הזה, הוא צריך לחיות לפי ערכי העולם. ואם אני מצוי כבר בגדר שלא נוח לי או שאני גורם שלאחרים לא יהיה נוח, אני צריך תיקון.
תיקון המידות אין כוונתו רק לקחת איזו תכונה ולעקור אותה לגמרי, אלא לקבל יכולת מסוימת להשתלט על הבעיה. לפעמים אדם שבטבעו הוא ביישן גמור נראה לבריות עז פנים וחצוף; חצי מהחיים שלו הם הצגה. בזיכרונות של אחד השחקנים המפורסמים הוא מתאר איך בכל פעם שהיה עולה לבמה – היה נתקף פיק ברכיים מוחלט. הוא התגבר. הרבה מן האמיצים – הם ממש לא בריות חסרות פחד. מאיר הר ציון היה נחשב לדמות של לוחם כמעט אגדי בשנות המדינה הראשונות. מאן דהו פעם אמר לו שהוא מקנא בו על זה שהוא אדם ללא פחד, והר־ציון ענה שבכל פעם שהוא יצא לפעולה הוא היה משקשק כולו. היה קצין בצבא האנגלי, באחד המוצבים בחזית, והמצב היה קשה. הוא והחיילים שלו נלחמו ללא הרף, המשיכו לירות ולא להיכנע, והמוצב שלו עצר את הגרמנים וממש שינה את מהלך המערכה. המפקד העליון שלח לקרוא לו, ודאי לשם קבלת מחמאות בעל פה ואותות הצטיינות, והקצין רק ביקש קודם כמה רגעים להחליף את המכנסים. הוא היה גיבור, באמת גיבור, אבל עדיין היה צריך להחליף את המכנסים. זה לא סיפור בגנותו של אדם, אלא להפך. מי שבאמת רועד ובכל זאת עושה את הדברים שצריך לעשות הוא אדם אמיץ.
מה שאני רוצה לומר זה שפחדנות, בבסיסה, היא גם פגם בנפש. האם זה חטא – תלוי מתי והיכן. כשאדם עוסק בתיקון המידות – הרי שגם זה דבר שצריך לתקן, לפחות עד לגבול שהוא יכול לחיות חיים כתקנם, ולא יהיה כל הזמן רדוף בפחדים ונכנע להם. לפסיכולוגים יש רשימות על רשימות של פוביות. ראיתי רשימה של חמישים וכמה פוביות, והסבירו לי שזו רק רשימה קצרה. יש דברים ידועים ונפוצים יחסית – פחד גבהים למשל. יש פחד ממקומות סגורים וגם פחד ממקומות פתוחים, אגורפוביה; יש פחד מעכבישים, וכל כיוצא באלה. כל אלו הם בעיות שבנפש: אני לא יכול לומר שזה חטא, אבל אני יכול לומר שזה לא תמיד נוח. כך בנוגע לכלל תכונות הנפש: יש תכונות אציליות שראוי לאדם להידבק בהן, יש תכונות שמפריעות לאדם בחיים, שהרוצה להיות אדם הראוי צריך לנסות לגבור עליהם, ויש גם כאלו שלא עולות לכאן או לכאן.
שלטון האדם על מידותיו הוא גם ממלאכת האדם בעולמו. בתיקון המידות אני מדבר על מיני נטיות ותכונות שפעמים רבות אני נולד איתן. מתי מותר לכעוס? מתי זו מצווה לכעוס? מתי זהו איסור חמור? אלו שאלות טובות, אבל יש עוד שאלה חשובה: עד כמה אפשר לשלוט בזה? נכון, אנשים אחדים מצליחים לשלוט בדבר הזה באופן עקרוני וכולל: אני לא כועס. אין דבר כזה אצלי. אולי יש כאלה, אבל אספר לכם מעשה לאידך גיסא. היה אדם שחי בבית חותנו חמש שנים, ואז יצא למקום אחר להתפרנס משל עצמו. יום אחד חותנו בא לביקור. הכל היה כרגיל, אבל הוא גילה שהחתן הוא זעמן וקל־להתקצף. הוא אומר לו: "את זה שאתה איש כעסן – לא ידעתי; צר לי על הבת והנכדים שלי. אבל היית אצלי חמש שנים, איך הסתרת את זה?" החתן השיב: "בפעם הבאה כשאגיע אליך, אראה לך". כשהחתן הגיע לביקור, הוא ירד עם חותנו למרתף והראה לו שם אבן מלאה בסימנים של שיניים. ככה לא ראו את זה כלפי חוץ.
האם אדם יכול לגרום לכך שכבר לא יהיה לו יצר הרע בתחומים מסוימים? שלא יהיה לו יצר לכעס? אדם אולי לא יכול לעקור את המידה הזאת מתוכו, אבל הוא יכול להביא לכך שהדבר לא ייראה. אולי הוא יעשה תנועה קטנה בפה או ביד, אות וסימן לכך שהוא בוער באש, אבל שום דבר לא ייצא החוצה. תיקון שכזה הוא אפשרי; נכון שזה לא תיקון שלם בנפש, ואף על פי כן.
לפעמים מותר להראות כעס בשביל הרושם של הדבר, ולפעמים מותר להתרעם באופן מסוים, אבל הכלל הוא שאסור להיות נשלט על ידי זה. יש לכולנו מתחת לבגדים ומתחת לבשר להבה ותשוקה וכל מיני חיות רעות שמסתובבות שם למטה; אנו מביטים באדם שנראה חביב, ובפנים יש לו ביב של רותחין שמעלה עשן. עם חלק מזה אנו נולדים וחלק אנו לוקחים מהבית ומבית הספר ושאר מקומות. מה אנו מצווים? השתלט על זה, אל תתן לזה לקבוע את הדרך שלך. התיישב על זה, עסוק בזה. ירשת גיהינום? ירשת קרקס? יכול להיות; לאחר שקיבלת אותם – אתה הוא האחראי. הנקודה היא שאפשר להתקדם ולשלוט בדברים הללו, גם אם לא תמיד ובכל מצב. יש אחדים שברגע שמתעוררת להם בעיה מציקה, הם אינם נרדמים. האדם הולך לישון עצבני ומלא דאגות, והוא גם לא ישן. האם זה מועיל? כמעט תמיד הדבר רק מזיק – סוף־סוף הוא רק התגלגל במיטה, ובבוקר הוא גם עייף וגם לא פתר שום דבר. גם זה עניין של שלטון עצמי: אבי המנוח יכול היה לישון מתי שרצה, וברוב המקרים הוא התעורר מתי שרצה. רק לעיתים רחוקות ביקש שאעיר אותו ואף פעם זה לא היה רלוונטי. אצלי המצב אינו כזה, אבל מסתבר שאדם יכול להשתלט על זה.
יכול להיות אדם שלא יראו עליו את האמת הפשוטה – שאין לו שום שלטון על עצמו אלא הוא נתון לשליטתם הגמורה של יצרים חזקים, כמעט הרסניים. הכרתי אדם שנראה תם וישר, אבל היו לו אינסוף רגישויות, והוא פשוט אילף את אשתו ובני ביתו בהתאם. כולם, כשנכנסו הביתה, היו מורידים את הנעליים ונועלים נעלי בית רכות, כדי שחלילה לא יישמע הקול שלהם בלכתם בבית. הוא לא היה אדם רע, הוא סבל הרבה יותר מאשר גרם סבל לאחרים. כשאמרו לו דברים בניגוד לדעתו – הוא לא יכול היה לעמוד בזה. הנה אדם, מאוד מנומס, סימפטי, נעים הליכות, איש שיחה, אבל מצד אחר – לא היה לו שום שלטון פנימי על הרגשות, שום משמעת.
מה זה תיקון המידות? במקרים רבים תיקון המידות הוא בדיוק נקודה זו: אל תיתן לסוסים להוביל אותך. לפעמים האדם עושה צרות לכל העולם, לפעמים הוא לא עושה צרות לאיש מלבד לעצמו; הצד השווה הוא שהוא הולך בשרירות ליבו. אין הכוונה שהוא חוטא ועובר עבירות, אבל הוא לא שולט בְדבר ולא מתקן דבר. לכל אחד יש מידות אחרות: יש מידות ונטיות שאני אפילו לא יודע איך להתחיל להיאבק בהן; יש מי שיש לו מפלצת בתוכו, שהורסת את חייו. בין אם זו מפלצת גדולה ובין אם זו מפלצת קטנה, בין אם אלו סוסי פרא ובין אם אלו סוסי פוני: אל תיתן לסוסים להוביל אותך.
