אנחנו חיים כעת בתקופה שהיא מעין תיבת נח. אנחנו סגורים בבתים – הילדים הולכים ולא הולכים לבית ספר, הרבה אנשים לא יכולים לצאת לעבודה ויש הרבה אנשים בבידוד, שלא יכולים בכלל לצאת החוצה. לצערנו, אנחנו אפילו לא יודעים מתי המבול הזה הולך להיגמר. המומחים למיניהם מתווכחים: יש אומרים שהווירוס הזה יישאר אתנו עוד הרבה שנים, ויש כאלה שאומרים שהכל ייגמר תוך חודשיים. כל אחד מספר סיפור אחר, אבל באמת אף אחד לא יודע.

עלינו מוטל לשמוע מה המסר של התקופה הזאת. בחסידות מבואר כלל גדול: בין 'יש' אחד ל'יש' שני, צריך להיות שלב של 'אַיִן' באמצע. כל אדם שממציא המצאה חדשה, בכל תחום שהוא, עובר בשלב של אין, לפני שמופיע היש החדש. מכל ממציא בעולם תוכל לשמוע נוסח דומה: "הייתה לי בעיה, חשבתי הרבה מאוד זמן, הרגשתי חלול, חושך בעיניים… פתאום הבריק לי רעיון!".

הסיבה לתהליך המתסכל והמופלא הזה היא שכדי ליצור משהו חדש חייבים להשתחרר מצורת החשיבה שיצרה את הבעיה. לכן, בשלב הראשון בתהליך אמיתי שכזה, מופיע תמיד המחיר: אנחנו מפסידים משהו. מפסידים את מה שהבנו, ובתקופה זו – מאבדים המון מההרגלים שלנו ומהמבנים החברתיים שאחזנו בהם חזק כל כך. וזה ממלא אותנו בדאגות וחששות.

הקב"ה מביא לעולם מדי פעם סוג של מבול, שנועד להכניס אותנו למצב של 'אין' שמטרתו היא לפתוח לנו אפשרות של הוויה חדשה. ועכשיו, כשאנחנו בתוך האין, אנחנו צריכים לצפות לעולם החדש שיבוא אחריו. אחד האנשים העשירים בעולם אמר: אל תפספס משבר עולמי! אתם מבינים? כשהכל נשבר אפשר להרוויח מכך עד בלי די. לכן אומרים רבותינו, שנח ראה אחרי המבול "עולם חדש". איך אתם רוצים שייראה העולם החדש אחרי שתצאו מהתיבה?

הרבה אנשים שנתקלים במצב כזה, מנסים לברוח מהאתגר ורק מחכים שהכל ייגמר ונחזור לשגרה של פעם. הדרך הנכונה היא לא לברוח מהמצב, אלא לבחור לגדול ולצמוח למקומות חדשים. 'בחירה' ו'בריחה' הן מילים מאוד קרובות. ביניהן מבדיל חוט השערה, שבאמת יוצר הבדל גדול מאוד. צריך לבחור בהתמודדות, ולראות איך מרוויחים כיוון חדש בחיים. אפשר לפתח קשרים חדשים – בתוך המשפחה או עם הקדוש ברוך הוא, להגדיל את האמונה בה', ולהרגיש בצורה הרבה יותר מוחשית איך שכל העולם הזה הוא הבל הבלים.

הרמב"ם בהלכות תעניות אומר, שכאשר יש מצב של צרה צריך להתבונן למה היא הגיעה, ולהבין במה אנחנו צריכים להשתנות. הרמב"ם אומר כך: "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות". מעניין שהרמב"ם משתמש כאן בביטוי "דרך אכזריות". הרמב"ם בעצם אומר לנו שאם נקלענו למצב לא נורמלי, ואנחנו מתעקשים לומר שכך דרך העולם ודרך הטבע, אז חס ושלום אנחנו מפספסים בעצם את כל השיעור שהקב"ה רוצה שנלמד. אם טועים לחשוב שהאין, החיסרון או הצרה, לא מצמיחים שום דבר טוב, אז כל המצב הזה הוא אכזריות. אין בו שום תועלת, וחס ושלום הייסורים הם לחינם.

החסידות מלמדת אותנו לחפש השגחה פרטית בכל התרחשות, אנחנו לא נביאים אבל כל ישראל הם בני נביאים, ואם אנחנו רוצים לחיות מתוך קשר לקדוש ברוך הוא, אנחנו חייבים לנסות לחשוב מה ה' אומר לנו. כי לחשוב שחלילה הוא לא אומר לנו כלום, ועוד באירוע כלל עולמי שכזה, זו פשוט כפירה.

מישהו התעטש בסין, העביר וירוס למישהו אחר שגם הוא השתעל, ופתאום מיליארדים של וירוסים זעירים, בגודל 125 ננו-מטר – כלומר, מטר לחלק למיליארד – ממלאים את העולם. אז סוגרים את העולם, סוגרים שכונות, ערים ומדינות שלמות. שמים אותנו בבידוד – אין מצב שלא נחשוב על זה ונגיע למסקנות.

שמעתם פעם על שפת המורס? מורס זאת שפה של איתותים, דרכה אנשים תקשרו כשהיו במרחק גדול אחד מהשני. בעבר לא היה מכשור של טלפונים ומכשירי קשר, אז סוכם שכל אורך של הבהוב אור או השמעת קול מסמל אות אחרת.

מספרים על יהודי אחד ששירת בחיל הים של צה"ל, ולמד לקלוט את האותות של המורס. אחרי שהוא כבר עזב את הצבא, הוא ראה פרסום שדרוש לעבודה מסוימת מישהו שמתמצא במורס. במודעה היה כתוב שכל מי שמגיש מועמדות צריך לבוא למשרד בין תשע בבוקר לארבע אחרי הצהריים.

הבחור הזה הגיע בשתים עשרה בצהריים וראה הרבה אנשים שבאו להגיש מועמדות ומחכים לתורם. החברה הציעה שכר יפה והעבודה מעניינת, אז הרבה אנשים רצו אותה. הבחור שלנו יושב כמה דקות, ושומע שיש מוזיקה שמתנגנת ברקע. הוא מקשיב טוב, ואחרי כמה דקות הוא קם ונכנס לחדר של המנהל. המזכירה ניסתה לעצור אותו, אבל הוא התעלם והמשיך פנימה לחדר של המנהל. המנהל דיבר אתו כמה רגעים, ולבסוף הכריז: "התקבלת לעבודה!".

המנהל יצא לחדר הקבלה והודיע לכולם, "אני מאוד מצטער, אבל כבר בחרתי מועמד לתפקיד". אנשים התחילו לכעוס: "מה זאת אומרת? הוא בא אחרינו ולא עמד בתור! מה החוצפה הזאת?". המנהל ניסה להרגיע אותם והסביר להם: "במוזיקת הרקע שאתם שומעים יש איתותים בשפת המורס. האיתותים אומרים לא לחכות אלא פשוט להיכנס. הבחור הזה הבין את האיתותים, לכן הוא מתאים לעבודה". כמובן הוא לא רק שמע אלא גם החליט ליישם, וקם ונכנס פנימה – אבל הכל התחיל מכך שהוא שמע.

בתוך אתגרי התקופה שלנו, יש קוד שמוצפן עבורנו ומדבר איתנו. בתוך הווירוס שמשגע את העולם יש מסר שאנחנו צריכים לשמוע. זה לא המסר הראשון שמועבר אלינו, וזו גם לא התקופה המאתגרת הראשונה בחיים שלנו. השאלה היא האם אנחנו מצליחים לשמוע, האם אנחנו בכלל זוכרים שיש מה לשמוע, או שאנחנו פשוט יושבים ומחכים שזה יעבור; משועממים בחדר הקבלה וממתינים לראיון שבו אולי יתמזל מזלנו, ולא קולטים שהראיון בעיצומו! הכל קורה כבר עכשיו. מדברים איתנו, אפשר להיכנס, צריך להיכנס! ובעיקר לא להתחשב בכל האנשים שיושבים סביבנו, בוהים במציאות וחירשים מלשמוע.