בשבוע השישי של ספירת העומר אנו חיים עם יוסף הצדיק המייצג את מידת היסוד, "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". היסוד הוא כוח ההשפעה בפועל, והמידה הפנימית בתוכו היא האמת, דחף וכוח לְאַמֵּת ולהגשים.
חסד שביסוד – אהבה לכולם
על מידת החסד והאהבה של יוסף הצדיק ניתן ללמוד מיחסו לאחָיו. הם מקנאים בו ומתנכרים אליו, כמעט הורגים אותו ולבסוף מוכרים אותו לעבד, ואילו יוסף, אחרי כל זה, ממשיך לאהוב אותם ולרצות בטובתם! זהו החסד של יוסף, אהבה ללא גבול, כמו אברהם אבינו הסבא הגדול, אברהם בתוך יוסף – חסד שביסוד.
איך אפשר להגיע למידה כזו של אהבה לכל יהודי, גם מי ששונא אותנו ומתנכל להרע לנו? הסוד הוא להאמין ביהודי (כמו שלימד הבעש"ט) – לדעת ולהאמין שבכל אחד יש נשמה קדושה וטהורה, גם אם היא מכוסה בקליפות גסות. גם מי שבפועל שונא אותנו, מצד הנשמה שלו, עמוק בפנים, יש בו אהבת ישראל גדולה. ואם אנו ננהג כלפיו באהבה, לבסוף גם האהבה שלו תתעורר, שהרי יחסי אנוש מעוררים זה את זה, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" – כשם שהפנים משתקפות במים כך לב האדם משקף את היחס של חברו אליו. מיוסף נלמד אהבת ישראל בכל מצב.
גבורה שביסוד – הכובש את יצרו
בפרקי אבות אנו לומדים "איזהו גבור? הכובש את יצרו". הדוגמה המובהקת בתורה לכבישת היצר היא עמידתו של יוסף בניסיון הקשה עם אשת פוטיפר (ומשום כך נקרא "הצדיק") – זו הגבורה של יוסף, גבורה שביסוד, יצחק שבתוך יוסף, כפי שיוסף מעיד על עצמו "את האלהים אני ירא". הניסיון לא היה פשוט בכלל, ולפי אחת הדעות בחז"ל יוסף כמעט נכשל אילולא נגלתה לפניו דמות דיוקנו של יעקב אביו. כלומר, בכוח הבחירה החופשית בלבד איננו יכולים לנצח לבדנו את היצר הרע ללא סיוע אלוקי, שהפעם הופיע בזיכרון דמות האב הניצבת מולו. בכל ניסיון שאנו עומדים בו – גם הקשה ביותר – הקדוש ברוך הוא נותן בנו את הכוח להיות גיבורים, להתגבר על היצר, אם רק נרצה באמת.
תפארת שביסוד – בן פורת
יוסף הצדיק הוא "יפה תאר ויפה מראה" (כאמו רחל), זו התפארת שלו, התפארת שביסוד, יעקב בתוך יוסף (שהרי גם יעקב היה יפה, מעין היופי של אדם הראשון). גם בברכת יעקב ליוסף הוא מדגיש את העובדה הזו ו'חותם' אותה כתכונה מהותית: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" – מלא חן ופאר בעיני כל הרואים אותו – "בנות צעדה עלי שור" – כולם צעדו לראות את יופיו.
יופיו של יוסף אינו רק במראהו החיצוני. יש לו נפש יפה, במזיגה ותיאום הרמוני של כוחותיו, לכן הוא מוצא חן בעיני כל. כמו השלמות הפנימית שלו, כך הוא יודע לסדר את המציאות סביבו בהתאמה ושלמות: הוא רואה חלום שבו יש רמזים מפוזרים ונותן לו משמעות, פותר את החלום ו'תופר' את מרכיביו. "בן פורת יוסף" – פורת אותיות פותר ותופר.
נצח שביסוד – פותר בעיות
הזכרנו את יוסף כפותר חלומות, והנה מיד לאחר הפתרון המוצלח של חלומות פרעה ממשיך יוסף, ללא היסוס, ו'תופר' לעצמו משרה: "ועתה יֵרֶא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים". אף אחד לא ביקש ממנו עצה, ובכל זאת הוא מחליט שהנה הגיעה שעת הכושר, בהשגחה פרטית מדויקת, וכעת עליו לנקוט יוזמה ולהפגין ביטחון עצמי. זו מידת הנצח של יוסף, נצח שביסוד. יוסף הוא איש של יוזמה, יוזמה שמצליחה לנצח את גזרת הרעב, וכך יוסף עצמו מונצח כמושיע, כאשר עצתו מביאה הצלחה לכל והוא מפרנס את כולם (כמו שמשה רבינו, שלקח את עצמות יוסף, מפרנס את ישראל במדבר). כאשר מגיעה הזדמנות פז משמים – עלינו לנקוט יוזמה, ובעזרת ה' נצליח!
הוד שביסוד – אני ואבי
לאחר סיפור־מתח שבו יוסף מתנכר לאחיו, הוא חושף את עצמו "אני יוסף". זו הודאה על האמת, מעין וידוי, הודאה שיוצרת התוועדות־מפגש פנימי בין האחים (גם 'להתוועד' קרוב ל'הוד') – גילוי ההוד של יוסף, הוד שביסוד. לאורך הסיפור יוסף 'סובב' את כל העניינים, בשליטה מלאה ומנצחת (במידת הנצח), והנה הוא מרפה ושופך את לבו, במידת ההוד המתמסרת.
אחרי המלים "אני יוסף" ממשיך יוסף בנשימה אחת "העוד אבי חי?". אמנם לפני רגע דיברו איתו האחים על אביהם החי, אבל עכשיו יוסף חייב להתחבר שוב, בוודאות מלאה, עם דמותו של אביו, מקור הזהות שלו. בכוח ההודאה הוא שואב חיים חדשים מן המקור, ללא תחפושת וכיסוי. הדבר דומה לווידוי של אהרן הכהן ביום הכיפורים בשם כל ישראל, אהרן שביוסף. "עוד אבי חי" היא קריאה נצחית שמהדהדת (בהוד) בקרבנו, לזהות את עצמנו כחוליה בשלשלת העם היהודי.
יסוד שביסוד – בעל החלומות
האחים מכנים את יוסף בלעג "בעל החלומות הלזה". נכון, יוסף הוא בעל חלומות, חולם בעצמו ופותר חלומות של אחרים. חלומותיו מראים לו את תפקידו וייעודו: להאיר ולמלוך, וגם לקחת את היבול הרוחני של האחים (האלומות) ולהעלות אותו לדרגה גבוהה יותר. החלומות מבטאים את הדחף של יוסף להשפיע – תכונת היסוד – ולכן זהו היסוד שביסוד, העצמיות של יוסף הצדיק־משפיע. יוסף חי לאור החלום, הוא מקדיש את חייו להגשים ולאמת את חלומותיו־שלו, ומנווט את החלומות האחרים הבאים לפניו שיתאימו עם חלומותיו. תחלמו טוב, לא חלומות באוויר אלא חלום פועל ומשפיע, חלום שהופך למציאות.
מלכות שביסוד – מלך צדיק
פעמים רבות, הצדיק והמלך הם שתי דמויות נפרדות, אבל יוסף הצדיק הופך להיות מלך בעצמו, תחילה הוא "משנה למלך" שהכל תחת ידו, ופרעה רק יושב על כיסא המלכות, ואחרי מות פרעה הוא עצמו מולך. מידת היסוד היא צינור להעברת שפע אין־סופי, והדרגה האחרונה של היסוד – המלכות שביסוד – היא השורש של המלכות עצמה. יוסף ממצה את היסוד עד הנקודה הזו וממילא הוא הופך להיות מלך, כאשר מלכותו כולה השפעת חסד לכולם, כמו "חסדי דוד הנאמנים" – דוד שביוסף. אנו מצפים למשיח בן דוד שמאחד בתוכו גם את הדמות של יוסף, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד בדמות אחת, במהרה בימינו אמן.