זה למעלה משנה שעם ישראל מתמודד עם מצב לא פשוט. למעלה מאלף מבניו ובנותיו נטבחו באכזריות תהומית, מאה נפשות עודן נמצאות בשבי החמאס, ואלפים נפצעו

חברים יקרים, היום אני רוצה לשוחח אתכם על דמותו של רבי גדליה משה מזוויהל, שיום פטירתו היה השבוע, בכ"ד חשוון, וקברו המצוי בן גן סאקר לבית

מה המשפט החשוב ביותר שאנו כהורים יכולים לומר לילדינו? מהן המילים שיכולות לשנות מסלול חיים אם נחזור ונשמיע אותן לתלמידינו, לסובבים אותנו, לקרובים שלנו וליקרים

היה פעם רֶבֶּה, רבי נח מלכוביץ', שהיה מתפלל בצורה מאוד ייחודית ומקורית. שאלוהו מהיכן למד זאת, וענה: כך ראיתי אצל הרֶבֶּה שלי. התפלאו: נכון שהייתה

אופיר אחימאיר הוא הוגה מעמיק ואיש חינוך מקורי, ממייסדי החינוך האנתרופוסופי הרוחני-חרד"לי ומקים רשת בתי החינוך 'מעיינות רבי חייא'. בשנה האחרונה הוא הגיע לכותרות בנסיבות

כבר שלושים וחמש שנים יש לה יום הולדת בפרשת חיי שרה. אולי בגלל זה היא מרגישה קשר כל כך חזק למערת המכפלה. כבר כמה שנים

יום חמישי, יומיים לפני פרשת חיי שרה התשפ"ד. הבשורה על השבת תפסה אותנו על גג בחלחול, צופים על צומת הזכוכית, אחת הכניסות לחברון שיהודים לא

לא! אין מצב! זה לא יכול להיות! * לכל הקוראים שיש להם היסטוריה של מחלות לב או רקע משפחתי בנושא בבקשה תעברו עכשיו למדור אחר,

מכירה את זה שאת קמה בבוקר בהחלטה שאת היום הזה תפתחי בתפילה? את מפנה זמן יקר, מרחיקה הסחות דעת, מדחיקה רק לרגע את כל המשימות

זה קורה לפעמים בכל בוקר או ערב. פותחים את החדשות כדי להתעדכן, ואז רואים את הפנים והשמות. פנים מחייכות, לפעמים נמצאות באיזה שדה אל מול

חברים יקרים, אתם יודעים, מלבד העובדה שאברהם הוא אבינו הראשון, יש לנו גם אפשרות להיות מתלמידיו וכך הוא יהיה הרב שלנו… באמת, כך אומרת משנה

אם גם בזמני שגרה אנשים חווים קשיים שמזכירים להם כל הזמן שהחיים הם לא פיקניק, הרי שבזמנים כמו השנה האחרונה – על כל מה שבא

זה היה באמצע תפילת שחרית של שבת בבית חב"ד וושינגטון. ספר התורה הובל לארון הקודש לאחר הקריאה, כאשר הקהל מלווה אותו בשירת "הודו על ארץ

נסו לנחש מי אמר את הדברים החריפים הבאים: "זו הכניעה המבישה ביותר שלנו, אנחנו הסכמנו בעצם לספר סיפור שהוא שקר מתחילתו ועד סופו – שאין

"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ביחודא שלים בשם כל ישראל" בשם כל ישראל? אין מצב! * בהתחלה זה ממש מסורבל, כאילו זו איזו חליפה

המלחין אנדרה היידו, מורי ורבי, שאל אותי פעם: למה מלחינים? למה יוצרים? ניסיתי להתחכם: "כדי להיות מפורסם… כדי להשאיר בעולם חותם נצח, כדי שהמחנך שלך מהתיכון

בוקר יום ראשון, אפופה, מרימה את הראש ושוב מניחה לו לצנוח חזרה אל הכריות המפנקות. מכסה בזרוע שמאל את העיניים מקרני האור המבצבצות מבעד לתריסים,

הרב ניסן מַנגֶל, רב בית הכנסת 'כתב סופר' בברוקלין, הוא יליד ברטיסלבה, בירת סלובקיה, והיה כבן שמונה כשהחלה שואת יהודי אירופה. לאחר שנתיים נשלחו הוא

חברים יקרים, איזו מורשת נפלאה השאיר לנו אברהם אבינו במצוות הכנסת אורחים. אתם יודעים, היו כמה וכמה צדיקים שעסקו בעבודת הכנסת אורחים יום־יום, ממש מסרו

תפילות הימים הנוראים אהובות עלי מאוד. מאחרי תשעה באב, מתנגנות לי בראש ובבית נעימות הסליחות וחגי תשרי. השנה, כמו הרבה דברים שטלטלה המלחמה, זה היה

"במהלך ימי השבעה השתדלתי לקום עוד לפני הזמן של התפילה, כדי להתחיל בנחת את התפילה לפני שאנשים מגיעים ואני צריך להיות חזן בקצב של המניין"

קישינב תרס"ג מוצאי חג הגאולה בארץ הקרה, על יהודי העיר בגולה, עלילה. הופל הפור, הותר דמם, של העם השותק מאז שחרב ביתם. שלושה ימי פרעות,

אני מוצאת את עצמי לא פעם מתפללת על בריאות. סימנתי מטרה, זה מה שאני רוצה וכל כולי מכוונת לשם. כל מילה מלאת כוונה ומשמעות מעומק

פרפקציוניזם. הרצון להיות מושלם. מקור לא נגמר לתסכולים. * חידון קצר: מה ה' רוצה ממך? * עכשיו ספור את הנקודות שלך. 1-1 – אתה בריא

זהו, נגמרו החגים, חוזרים אל המציאות. בעצם, המציאות הזו הייתה גם בתוך החגים, ברגע הזה שרקדנו בשמחת תורה ולא יכולנו להתנתק לא מהתורה ולא מהזיכרונות

שעת מלחמה, כאב חותך בכל פינה, ובחלל מנסרת השאלה – מה עכשיו? האבל נוכח בכל מקום, והמצב כולו רחוק מלהיות מרנין. אז מה, זהו? נגזר

חברים יקרים, היום אני רוצה שנתוועד קצת על דמותו המיוחדת והפלאית של רבי קלמן קלונימוס מפיאסצנא הי"ד, שעלה על המוקד בשואה הנוראה במהלך ימים אלו

סיפור ראשון: נלחמים על ירושלים שנה לאחור. תלמידי שיעור ד' בישיבה, לוחמים בחטיבת גבעתי, מגיעים לשמחת תורה לישיבה. כמה שמחנו לראותם רוקדים עם התורה ב'הקפת

עליתי לבד בחושך, בבניין בן חמש קומות בלב העיר עזה. כמו הרבה בניינים שכבשנו, חדר המדרגות כולו היה מבטון ערום, וגם בשתי הקומות העליונות היו