סליחה,

אתה מרגיש חשוב?

*

"כשהוא עלה לבמה הוא קרא קריאת שמע והגיע עם ציצית, אתה יודע איזה קידוש ה' זה?"

"אז מה? אבל זה בכלל לא אמור להיות מקור הגאווה שלנו, במה אנחנו מתגאים, בזה שמישהו ניצח באיזו תחרות ספורט?"

"כן! כל העולם ראה אותו מגיע ומתנהג כמו יהודי, ככה עושים קידוש ה' לכל העולם!"

"זה לא משנה, כל ההקשר הוא לא נכון, לא זה מה שאמור לגרום לנו גאווה!"

*

אתם המתבגרים חיים באיזה עולם משלכם.

בתור אבא אחד הדברים הכי נפלאים שיש זה לשבת ולהקשיב לדיון סוער בין המתבגרים שלי. לא להתערב, לא לחוות דעה, רק להקשיב.

זמן מצוין לדיונים מהסוג הזה הוא שולחן השבת. כך זכינו באחד משולחנות השבת לדיון מרתק בשאלה יסודית: האם ניצחון בתחרות ספורט אמור להיות מקור לגאווה לאומית, והאם העובדה שהמנצח התנהג בצורה יהודית אמורה להפוך אותו לגיבור המזדמן.

האמת שכמו שלא התערבתי בדיון בשולחן השבת, אני ממש לא רוצה להגיד כאן מה אני חושב בעניין (כרגיל, 'מורכב' זו מילת המפתח שממש מעצבנת אתכם, ואני מאוד אוהב להשתמש בה). אבל נראה לי שיש נקודה חשובה שחייבים להתייחס אליה.

*

מי כאן ראה את גמר המונדיאל 2026?

נכון שזה משהו שפשוט לא מחמיצים?

כל מי שנמצא בעניינים יודע שיש דברים חשובים יותר ודברים חשובים פחות. אם אנחנו מדרגים את הדברים החשובים בחיים בין 1-10 אז גמר המונדיאל מקבל בערך 1,000,000. זה לא סתם אירוע, מדובר בחגיגה של פעם בארבע שנים.

שמות כמו: מסי, אמבפה, רונלדו ועוד לא מפסיקים להסתובב באזור, והמילים 'בישול' ו'כיבוש' כבר מזמן איבדו את המשמעות המקורית שלהם.

בקיצור, טירוף מוחלט.

*

אם יש לכם חברותא קבועה בדיוק בגמר המונדיאל, מה אתם עושים?

• מה זאת אומרת? עושים חברותא בגמר המונדיאל אצלי בבית.
• כל אחד רואה בבית שלו.
• האמת שזו התלבטות, לא יודע, אבל נראה לי שבסוף המונדיאל מנצח.
• פחחחחחחחחחחחחחח, הצחקת אותי, מונדיאל מול לימוד תורה? מה זה מונדיאל בכלל?

מישהו בחר ג'? מישהו בחר ד'?

אולי בכל זאת מישהו?

*

איך הייתם מרגישים אם המחנך שלכם היה מעביר שיעור על כמה אסור לשקוע בתוך העולם הזה, וכמה צריך להתגבר על התאוות, ובפרט על תאוות האכילה, ובדיוק באותו ערב הייתם פוגשים אותו בהמבורגר יורד על איזה דאבל?

נכון שזה מאכזב?

פתאום גיליתם שיש פער מטורף בין מה שהוא אומר ויודע לבין המציאות.

*

אבל גם אנחנו בדיוק כאלו.

אם הייתי שואל אתכם מה הדברים החשובים בחיים, התשובות כנראה היו ראויות להיות פעולות חזקות מאוד בבני עקיבא, לא בסתם שבת, בשבת ארגון! משהו באזור: "חיים של תורה" או "כי הם חיינו" או "תיקון עולם" ועוד כל מיני סיסמאות.

אבל אם בחרתי לראות את הגמר והיה ברור לי ששווה לפספס בשביל זה חברותא (בכל זאת פעם בארבע שנים) סימן שהמונדיאל חשוב יותר מהתורה.

לא נכון!

האם גם לרב חיים קנייבסקי הייתם ממליצים לצפות במונדיאל על חשבון שעת לימוד?

הזעזוע שלכם מוצדק. התורה של הרב קנייבסקי החזיקה את העולם.

אז המונדיאל לא יותר חשוב מהתורה –

הוא חשוב יותר מהתורה שלי!

*

למה נראה לכם שהתורה של הרב קנייבסקי הייתה כל כך חשובה? כי אצלו בפנים התורה הייתה הדבר הכי חשוב שיש, וככה היא הפכה להיות באמת חשובה!

אז האמת היא שהתורה שלי לא פחות חשובה, אבל אני מרגיש שכן פשוט כי התבלבלתי ולא שמתי את התורה במרכז החיים שלי, ואז פתאום התורה מוצאת את עצמה בפינה החשוכה של סדרי העדיפויות שלי. ממש ביצה ותרנגולת.

הבנתם?

בשכל אנחנו יודעים מה חשוב באמת ומה לא, אבל בהרגשה העולם לוקח בהליכה, שם קורים הדברים האמיתיים. וברגע שאנחנו מתחילים להתבלבל ולאבד את המצפן הפנימי של מה חשוב יותר ומה חשוב פחות אנחנו פותחים שרשרת תגובות שבסופה אנחנו מוצאים את עצמנו במקומות שלא באמת מתאימים לנו.

זה נכון עם התורה, וזה נכון עם ההכרה במעלה של היותי יהודי, ועם כל דבר אחר שאתם יכולים להעלות על הדעת.

וזה בדיוק מה שכתוב בפרשה: "המדבר הגדול והנורא"

מדבר זה מקום שאין בו אנשים, והוא מייצג את כל מה שלא חשוב באמת. אבל אנחנו חושבים שהמדבר הזה הוא 'גדול' ושווה יחס. והוא לא סתם גדול, הוא אפילו 'נורא', ככה שאני והיהדות, והתורה, והקדושה שלי, ממש מתגמדים מולו. ושם בדיוק מתחילות כל הירידות.

*

איך מתקנים?

מתחילים להרגיש חשובים!