אנחנו מכירים היטב את מעגל ההתלקחות. בין אחים במשפחה זה נראה ככה: ילדים משחקים. אחד דוחף קצת את השני, אולי בצחוק. השני מרגיש שאין לו ברירה, הוא חייב להחזיר. הוא נותן מכה. לדעת הראשון זאת עליית מדרגה, הרי גם מקודם הוא בכלל צחק, מה גם שהמכה שהשני הביא לו הייתה הרבה יותר אלימה. עכשיו הוא חייב להחזיר. יותר חזק. זה נגמר בדמעות, במקרה הטוב.
המעגל הזה מתבטא גם בין קשרים של מבוגרים, רק במילים. נעשה מעשה ראשון שלא היה כדי לפגוע, אבל כן פגע, כי התעלמו מרגישות של מישהו או לא ידעו שיש לו רגישות כזאת. השני כבר עוקץ, ואז שני הצדדים מסלימים עד שיש להם מבחינתם הצדקה לצקת קיתונות של רעל לתוך המרחב ביניהם, ומעמיסים על מטען שלילי שיש בלב של כל אחד כלפי השני.
זה קורה גם בין מדינות, ובין עמים. מאוד קשה להיחלץ מזה בלי שיש נקודה ארכימדית, כלומר איזשהי פרספקטיבה חיצונית, שהיא לא מעורה בתוך המאבק הזה. פרספקטיבה אלוקית, למשל. פרספקטיבה של קדושה. בפרשת קדושים התורה מעניקה לנו פרספקטיבה כזאת. הבעל שם טוב הקדוש מבאר:
"ואהבת לרעך כמוך אני ה'". פירוש הפסוק ואהבת לרעך, שכמו שאתה תתנהג עם רעך באהבה ואחדות, כמוך אני ה', שאני ה' אהיה כמוך…
ה' פותח את חיינו בשפיעת חסד כלפינו. הגוף, השכל, הרגש, וכל המזון והמשפחה והאמצעים שעומדים לרשותנו, קיבלנו בחינם מאת ה', בלי שום קשר למעשים שלנו. אבל בשלב מסוים יש לנו כבר יותר מושכות על החיים שלנו, וממילא התוצאות כבר מתחילות לפגוש אותנו בחזרה. אם אפיץ אהבה בעולם, האהבה הזאת, או הגלגול שלה, תשוב ותפגוש אותי. ואם חלילה אפיץ משהו אחר – זה מה שיכה בי. "ואהבת לרעך" – אם בחרת לאהוב, אז "כמוך אני ה'" אביא אהבה לפתחך. זה לא שה' תגובתי. ה' ברא מערכת בה כל אחד מאיתנו לומד את ההשלכות של הפעולות שלנו. זה בעצם להיות בוגר.
אנחנו גם רואים את זה באופן מוחשי. ככל שאדם יפיץ אהבה הוא יוקף באהבה, וככל שיפיץ שמחה, בלי לעשות חשבונות, תשוב אליו שמחה. אם חסרה תכונה או חוויה מסוימת בשגרה של אדם – שיפעל כך, ויהיה הוא עצמו היבואן של התכונה החסרה. אבל הכוונה כאן היא גם במישור הרוחני.
…הבעש"ט הקדוש זצללה"ה אמר פירוש הפסוק (תהלים קכ"א) "ה' צלך", שהשם יתברך מתנהג אחר מעשיך כביכול כמו הצל שלך, שמה שאתה עושה גם הצל עושה, כן השם יתברך כביכול, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים… שכמו שאדם מתנהג למטה עם חבירו ורעו, באהבה ובמדות טובות, וכך יתנהג עמו מלך עליון…
יש כאן הזמנה לפרדיגמת חשיבה אחרת לגמרי על כל מה שאנחנו חווים בעולם. אנחנו מקדישים לא מעט עמל ומאמץ רגשי לשלוט באיך אנשים אחרים יפעלו, או להיות מתוסכלים מכך שאנחנו לא שולטים בהם. אנו מנסים ללמד אחרים איך להתחשב ברגשות שלנו, או איך לשמח אותנו, וזה בעצם כמו לנסות לשלוט בצל של עצם ולהתעלם מהעצם שעושה את הצל, אבל באמת האירועים של מחר הם הצל של המעשים שלנו של היום.
ההצטלבות הפלאית
העיקרון הזה מתחבר לעוד כמה יסודות בתורת הבעל שם טוב הקדוש – תורת המראות, ותורת המשפט שאדם מעביר על עצמו – אבל אפשר ללמוד את העיקרון הזה בנפרד, ושורשו כמובן באמרת חז"ל 'מידה כנגד מידה' (סנהדרין צ.).
יש שני מסלולים שאפשר ללכת בהם. מסלול בו אין לי שליטה, ואני מנסה להכריח אחרים להתייחס אלי יפה, וכשהם לא נענים לי אני כועס, אני נוקם בלהט כדי להכאיב, ובעצם אני מכניס את עצמי לספירלה של הרעלה, שבו אני מפזר עוד ועוד כעס ושנאה לסביבה שלי שחוזר אלי כאילו אני בהיכל תהודה. או – מסלול בו אני מפנים שכל העתיד שלי ייוולד מתוך הרגע הזה, מתוך הבחירות שלי מה להזרים לסביבה ולעצמי. ההיחלצות ממעגל הנקימה והנטירה היא בהזרמת כמויות של אהבה בלי חשבון, ובהמשך, במוקדם או במאוחר, לחוות את ההשתקפות של האהבה הזאת. לכן אנחנו פותחים את היום ב'הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך'. קודם כל להזרים את האהבה ממני החוצה, כי אני אנשום את האוויר הזה בהמשך.
אם יש לי מערכת יחסים עכורה כבר עם העולם, זה אפשרי לנקות אותה. אני מסוגל להיות הפתרון, לא מקור הבעיה. קשה לרדת לרזולוציה של כל קשר וקשר, אלא באופן כללי אני יכול להפנים את הכוח שיש לי על החיים שלי. זאת גם כוונה מסוימת בדברי חז"ל "בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין ד:ה, כדאי לראות את ההקשר שם על מסלול התפור אישית). אמנם יש כאן עוד מיליארדי אנשים, אבל ה' בנה את המערכת המשוכללת כך שלי במסלול שלי יש יכולת השפעה ישירה על איך ייראה המחר שלי. כל מה שאראה או אחווה בעולם הוא חלק מזה, הוא בשבילי. הבריאה כולה היא הצטלבות פלאית של מערכות אישיות שמשולבות אחת בשנייה.
ההסתכלות הזאת גם פותחת לנו דרך חדשה בחשבון נפש. אם היה אירוע, והגבתי בכעס חורך, אני לא יושב בסוף היום ואוכל את עצמי שכעסתי. אני מסתכל על האירוע ותוהה, מתי אני הזרמתי משהו דומה לזה למציאות. מול מי אני התנהגתי ככה? השאלה הזאת תגרום לי מחר, באירוע דומה, אולי לעצור שניה ולשאול את השאלה הזאת בזמן האירוע במקום בסוף היום, או שמראש אפתח את היום בהפצת אהבה ושמחה כדי שזה מה שיפגוש אותי בהמשך. ואז מסתבר שאם הבקשה הכמוסה שלי היא להיות אהוב, יש דרך נגישה להגיע למצב הזה.
…וזהו ואהבת לרעך, כי כמוך אני ה', להתנהג גם עמך באהבה וכל טוב.
