בשבוע הקרוב יחול ח"י באלול, בו נולדו שני המאורות הגדולים – רבי ישראל הבעל שם טוב ורבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן. שניהם היו גאוני עולם ומתמידים עצומים בתורה ובכל זאת ראו את יסוד עבודת ה' בתפילה. הבעל שם טוב אומר שמה שנגלו אליו דברים עליונים היה בגלל כוונתו בתפילה דווקא (צוואת הריב"ש מא), והאדמו"ר הזקן כותב ש"עיקר העבודה בעקבות משיחא היא התפילה, כמו שכתב הרב חיים ויטאל ז"ל בעץ חיים ובפרי עץ חיים" (תניא, קונטרס אחרון).
חסד שממשיכים לחיות
בספרים בהם כתבו תלמידי הבעש"ט את תורותיו, מופיעים דברים מופלאים בעניין התפילה. אחד המוטיבים שחוזרים על עצמם הוא הרעיון של "ואני תפילה" (תהילים קט,ד) – על התפילה להפוך להיות ה"אני" של המתפלל ולכבוש את כל כולו. על המתפלל להתאחד עם הקדוש ברוך הוא ולא להותיר אף חלק מהאישיות שלו בחוץ. פתגם המובא במספר מקומות (לדוגמה צוואת הריב"ש לה) מראה עד היכן הדברים מגיעים. כך אמר הבעל שם טוב: "זהו חסד גדול מה' שהאדם חי אחרי התפילה, כי לפי הכוחות והיגיעה שהוציא בתפילה, בדרך הטבע היה עליו למות…".
הלך עליה לכלא
המקום שתופסת התפילה אצל האדמו"ר הזקן ניכר מהכרעתו באחת הצמתים החשובות בחייו: בגיל עשרים, כשהתלבט האם ללכת ללמוד אצל הגאון מוילנא או אצל המגיד ממזריטש, הכריע לכיוון מזריטש בגלל שללמוד תורה כבר ידע, והשתוקק ללמוד איך להתפלל.
דביקותו בנושא התפילה הייתה אחת העילות למאסרו המפורסם. בתשובותיו לחוקרים, תשובות שנמצאו בכתב ידו הקדוש, עולה שוב ושוב נושא התפילה כעניין יסודי בעבודת ה'. נושא התפילה הציק מאוד לממשל הרוסי, הם הבינו שלעם ישראל יש חכמה גדולה בתורה אבל עבודת הלב היתה בעיניהם נושא מפחיד, משהו שמנתק את האדם מחיים רציונאליים ומקשרו לכוחות עליונים. הם לא ממש טעו… האדמו"ר הזקן הסביר שאין להם לחשוש מכך, ושאצל היהודים מדובר בדבר העיקרי ביותר בקשר שלהם עם האלוקים.
לא ראו מאורות מימיהם
במכתבו לרב אלכסנדר משקלוב כותב האדמו"ר הזקן: "וגם האומרים תפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם, כי אף שנוסח התפילה ומנינה ג' פעמים ביום הוא מדרבנן, עיקר עניינה ומהותה הוא יסוד כל התורה, לדעת את ה' ולהכיר גדלו ותפארתו בדעה שלמה ומיושבת בבינת הלב, שיתבונן בזה כל־כך עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה את שם ה' ולדבקה בו ובתורתו ולחפוץ מאוד במצוותיו, אשר כל זה נעשה לנו בזמן הזה על־ידי אמירת פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה, בפה מלא ובקול המעורר כוונת הלב".
את דברי האדמו"ר הזקן ש"האומרים תפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם" מסביר הרבי מליובאוויטש כך: אמנם רוב הפוסקים אומרים שהתפילה שבכל יום היא מדרבנן, אבל זהו משום שהיא עניין כללי שעליו עומדים כל החיים היהודיים. בדרך כלל, ציווי מסוג כזה ("ציווי כולל") לא נמנה במניין המצוות מהתורה, על אף שפשיטא שהחיוב עליו הוא כן מדאורייתא. מי שאומר ש"התפילה מדרבנן" ומקל בה ראש, לא ראה "מאורות" – לא מבין את פנימיות העניין, שודאי שהיא מהתורה, רק מרוב שהיא כללית אינה נמנית כמצווה פרטית בתורה.
הרבי מביא את דברי האדמו"ר הזקן במקום אחר (לקוטי תורה פרשת בלק) שמדמה את התורה והמצוות לגוף, ואת התפילה לעמוד השדרה הסומך את הגוף כולו. לפי זה, הדברים מאירים: עמוד השדרה עצמו איננו נמנה ברמ"ח אברי האדם מפני שהוא כולל את כולם. בדיוק כמו התפילה. למנות את התפילה ככל מצווה אחרת זה לפספס אותה.
