חלומה של איילה היה ללמוד היסטוריה באוניברסיטה.
דא עקא, שבתאונת דרכים אליה נקלעה היא נפגעה בצורה חמורה באונה המצחית (הפרונטאלית).
פרופ' ראובן פוירשטיין, אצלו עברה איילה תהליך שיקום קוגנטיבי, חיזק את האמונה שלה ביכולת להשתקם.
"את תוכלי ללמוד" הוא היה חוזר ואומר, "תתמידי בתרגילים ונביא אותך להגשים את החלום שלך".
לקראת תום הטיפול, שיתפה איילה את הנוירופסיכולוגית שלה בחלומה ללמוד באקדמיה ואף ביקשה ממנה את תמיכתה.
אולם, הנוירופסיכולוגית בניגוד לפרופ' פוירשטיין, לא התלהבה מהרעיון – בלשון המעטה.
"עשרים שנה אני מטפלת באנשים שנפגעו באונה המצחית ומעולם לא ראיתי או שמעתי על נפגע כזה שלמד לימודים אקדמיים", אמרה הנוירופסיכולוגית.
המומה מהתגובה, ובבכי רב סיפרה איילה את הדברים לפרופ' פוירשטיין.
את הצעקות שלו, מעיד בנו, היה קשה שלא לשמוע גם מחוץ לחדר "את תלמדי ותסיימי את התואר" צעק, "יכולת הלמידה והרצון שלך יחד יביאו אותך למטרה שבחרת בה".
לימים סיימה איילה תואר שני בהיסטוריה ודוקטורט בספרות. (מובא בספר אבי הפוטנציאל האנושי)
האדם מסוגל להרבה יותר ממה שניתן לתאר, אך בפועל הוא תמיד יגיע רק עד היכן שהוא מאמין שהוא מסוגל להגיע.
האמונה למה אנו מסוגלים או לא מסוגלים היא שקובעת את הגבול אליו נגיע, ואמונה זאת נוצרת, בין היתר ולפעמים בעיקר על בסיס "מילים", דברים שנאמרו לנו במהלך החיים לטוב ולרע.
המתחכמים יאמרו: אלו רק "מילים", החכם מכל אדם אמר: "מוות וחיים ביד הלשון" (משלי יח, כא).
למצער, לא חסרים דוגמאות של אנשים החווים תקיעות בחייהם רק בגלל "מילים" שנאמרו להם בילדותם.
עלינו להפנים את הכוח הגדול שיש למילים ולדעת שהגבול שבין "לתאר מציאות" לבין "ליצור מציאות" מאוד דק.
תארו לכם הורים שאומרים לילד שיש לו שתי ידיים שמאליות. הם כביכול מתארים מציאות, אך הלכה למעשה הם במקביל יוצרים/מקבעים את אותה מציאות בחיי הילד.
וכאן מונח חטאם של המרגלים, המרגלים חטאו בכך שהם הסתתרו מאחורי "תיאור מציאות", בעוד בפועל הם "יצרו מציאות". הם גרמו לעם להאמין שאינם מסוגלים להיכנס לארץ, וממילא באמת כבר לא היה ניתן להכניס את העם לארץ.
מאחר והמרגלים היו אנשים חשובים "נשיאי העדה", למילים שלהם היה תוקף גדול עבור העם, ומשום כך גם האחריות שלהם לדברים שהם בחרו להוציא מפיהם גדולה בהתאם.
והוא הדין לכל אדם שהנו מוערך וחשוב במידה זו או אחרת בעיני אנשים מסוימים, עליו לדעת שעבור אותם אנשים יש למילים שלו משקל רב ועליו לברור את מילותיו.
כל הורה צריך לדעת ולהפנים שהנו חשוב ומוערך בעיני ילדיו הקטנים וגם למילים שנאמרות בצחוק או ללא כוונה יכולה להיות השפעה הרת גורל (מולידת גורל – יוצרת מציאות), ולזכור שבכל הקשור לילדינו אנחנו גם אלו שיאכלו בסופו של דבר את הפירות, ולכן כדאי שנזרע מילים שיניבו פירות טובים.
