יש שאלות שמעסיקות מאות ואולי אלפי חיילים. אני אישית זכיתי לקבל את השאלות האלה מעשרות חיילים בחמש־עשרה השנים האחרונות:

1. איך יכול להיות שחברים שלנו מהכיתה והמחלקה ובמיוחד הקצין שלנו ומפקד הפלוגה פשוט אנשים איכותיים, נפלאים, בעלי מידות טובות וישרות ואין להם שום קשר לתורה ולמצוות?

2. איך יש חיילים עם כל כך הרבה מוטיבציה וראש גדול ולפעמים מבחוץ נראה שהם פשוט עובדים בלי הפסקה ונותנים את עצמם עד הסוף, כאילו אין להם יצר הרע, ואני עם תפילות ותורה לא ככה?
אני אוהב לענות על השאלות הללו בפשטות:
גם הם בני בניו של אברהם אבינו. גם הם ישראל קדושים. הישרות והמידות הטובות שייכות לעצם הטבעיות של עם ישראל אשר נבחר מכל העמים. עם סגולה.
חשוב לקרב את הנשמות הטהורות האלה וכל הזמן להודות לה' יתברך על הטבע הקדוש שהוא טמן בתוכנו, ועלינו להתבונן פנימה ובמחשבות עמוקות להפנים שאם הנשמות האלו היו זוכות להיפגש עם האור של אורייתא ועם הטהרה שמקבלים מידיעת ההלכות והדקדוק במצוות, הן היו יכולות להאיר באור עצום ורב יותר ולהיות תלמידי חכמים שימשכו אחריהם עוד עשרות ואלפים ואת כולם לקרב לאבינו שבשמים.
הנשמות הטהורות שאנחנו זוכים לפגוש בצבא רק מלמדות אותנו כמה הן ראויות למדרגות עוד יותר נעלות וגבוהות, וכן, הן בהחלט גם נותנות לנו מוסר בלי להגיד לנו מילה. וכן, אנחנו חייבים לעבוד על המידות שלנו כל הזמן. וכך כותב הרמח"ל בפרק י"א במסילת ישרים: "כי כבוד התורה הוא שכל המרבה הלימוד בה, ירבה כמו כן ביושר ובתיקון המידות" ועלינו להיות מלאי ענווה ולהיות אספנים של מידות טובות ודקדוק במצוות ולרדוף ואף להיות מוכנים לשלם כדי להיות מחוברים לטהרה לאורך כל השרות הצבאי.

קדושה אני מבקש!
ואחרי כל זה יש להוסיף: זה נפלא וחובה ומצווה לראות את הכל בעין טובה וגם לדון לכף זכות, אבל אהבתנו את האומה לא תסמא את עינינו מלראות את מומיה החיצוניים: מה עם שמירת שבת וחגים? מה עם טהרת הלשון? מה עם צניעות ויחס טהור לבנות? הרי בלי אזהרות חז"ל הקדושים של הריחוק מנשים מאוד מאוד: מקול אישה, הלכות ייחוד, נגיעה, ראייה, איך אפשר להקים ולבנות משפחות טהורות?! מה עם שחוק וקלות ראש שמרגילים לערווה? הרי זה כל כך מקובל בחברה.
באמת הנשמות הטהורות האלה הן בעלי מידות מופלאות ומוטיבציה אדירה, אבל אנחנו דורשים טהרה וקדושה, לא מספיק לנו להיות טובים וישרים.
וכך מספר בנו של הרב משה צבי נריה זצ"ל על ימיו האחרונים של אביו: "בליל ז' כסלו, יום פטירת הרב חרל"פ כשעמדתי לידו והוא חלש ביותר, הצעתי לו ללמוד כדרכו ביום זה משהו מדברי הרב חרל"פ. הוא הנהן בראשו. לשאלתי מאיזה ספר של הרב חרל"פ, רצונו ללמוד, השיב בלחש: 'על קדושת התורה'. לא הכרתי ספר כזה, אך נטלתי לידי את ספרו של הרב חרל"פ 'מי מרום' על פרקי אבות. בסוף הפירוש על פרקי אבות, נפתח הספר בדיוק במאמר 'על קדושת התורה וארץ ישראל'. הקראתי לו קטע מתוך דבריו המרוממים של הגאון הצדיק. כששמע אבא את הדברים התרגש מאוד, ולמרות רפיון כוחותיו קרא בקול גדול: קר לי… תחממו אותי בדברי תורה, תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה. תנו לי קצת עירוי דם לנפשי לחזק אותה ולחזק את תלמידיי. אני מבקש! תנו לי קדושת ארץ ישראל. תנו לי קדושת אהבת ישראל. לא סתם דיבורים, תנו לי הרגשת קדושת ארץ ישראל! ואז קרא כמה פעמים בקול גדול: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". וסיים במילים: נוציא את כולנו ונתקדש כולנו. אמר ונדם" סיים בנו של הרב.
זה מה שאנחנו דורשים – לא פחות מזה!!!

שתי גישות הפוכות
חז"ל אומרים: "אפילו ריקנים שבהם מלאים מצוות כרימון". אם הם מלאים מצוות כרימון, מדוע חז"ל קוראים להם ריקנים? מסביר המשגיח, הרב וולבה זצ"ל: יכול אדם להיות מלא מצוות אך כולן נעשות בלי עבודה מסודרת ובלי שישנו את האדם במהותו, כגון אדם שנותן בכל בוקר פרוטה לצדקה, האם דבר זה הוא שינוי במהותו של האדם? ודאי שלא. ואם כן, יכולים להיות מלאים במצוות מזדמנות, אך ללא סדר ומהלך, ולכן עדיין הם נחשבים ריקנים.
ואילו הרצי"ה קוק זצ"ל אמר שצריך לשים פסיק לאחר המילה "מצוות". ואז יצא: אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות. ואם יבואו אנשים להקשות: כיצד ריקנים מלאים מצוות? התשובה היא: כרימון! הרימון הינו הפרי היחיד שאין לו בשר נוסף על גרעיניו, אלא כל התוך שלו זה רק גרעינים, והגרעינים הללו הם הבשר שלו. כך עבור ישראל, המצוות אינן דבר הנלווה לחייהם, איזו תוספת חיצונית, אלא כל מעשיהם ועצמותם זה חלק מעבודת ה' יתברך, אפילו מעשי החולין שלהם. על כן אפילו הנראים ריקנים, באמת מלאי מצוות הם, כרימון.
ואתם חיילים אהובים, שמוסרים את הנפש לילות וימים ובכל רגע עטופים במצוות רבות, ודאי שאתם וחבריכם – כולכם מלאים בדבקות באלוקים חיים. רק שעלינו כל הזמן להתפלל ולדבר עם ה' יתברך שנזכה להסתכל על עצמנו בעין טובה ולדון את עצמנו לכף זכות ולהיעזר תמיד בכל הסובבים אותנו שרומזים לנו לגדול ולגדול ולקדש שם שמים ברבים.