היום יום הולדת לעם ישראל. חג חירות לו שמח וזר של דבקות בה' לובש הוא וזורח. לכבוד יום יצירתנו התכוננו ישראל קדושים הרבה.
חשוב לנו להגיע לפז"מהולדת שלנו טהורים!
בדיקת חמץ, אפילו בחורים ובסדקים. ביטול החמץ בדיבור. שריפת החמץ. שוב ביטול בפה. ארבע מצוות מהתורה: לא לאכול חמץ. שלא יימצא חמץ ברשותנו. שלא ייראה חמץ ברשותנו. מצוות עשה להשבית את החמץ. זה פשוט פלא כמה הכנות ליום ההולדת שלנו.
ואיך חוגגים יום הולדת?
בסעודת מצווה משפחתית עם סדר השתוקקות וכיסופים וצימאון לא־ל חי. יש מי שזוכה לעשות את הסדר בבית שלו, ויש מי שזוכה להיות מעורכי הסדר למשפחת עם ישראל בצבאנו הקדוש. בשביל זה צריך להתכונן ולא לחשוש! כדאי להכין שלטים לטובת האווירה ושלטים שיעזרו במהלך עריכת הסדר.
צריך הרבה הכנה והרבה אומץ. אוספים חברים ומחלקים משימות לכולם, שכולם יהיו שותפים במצווה! ליל הסדר זה לילה קדוש מאוד, צריך לעשות הפקה, זה ממש האירוע של השנה, חייבים להדליק את החבר'ה!
לסגור עם הרס"ר מטבח את כל עניין העריכה של השולחנות. שלכל אחד תהיה קערת ליל הסדר ושלוש מצות, הגדה יפה וכלים יפים, וכן, גם הסבה נוחה.
לא להתבייש לעמוד על הכיסאות ומתוך שמחה והמון אהבת חינם והמון ענווה לתת הוראות ולשיר יחד בקול גדול!
גם אם אתם במוצב קטן – להרים את מצב הרוח של כולם!
לשאול המון שאלות לאורך כל הסדר, השאלות הכי פשוטות בעולם ולחלק הפתעה קטנה על כל תשובה. כשיש הרבה אומץ וכולם זורמים אפשר לבקש מכולם לצעוק ביחד את התשובה ולהגיד בקול את סימני הסדר, וכשהלב נפתח – מצווה גדולה לצאת בריקודים!
הוראות פתיחה באש קודש של טהרת ליל הסדר:
אין פלאפונים. אין מצלמות בחדר האוכל. זה חג קדוש!
אין גדול וקטן – עורכי הסדר הם רק המכווינים אבל כולם "כאיש אחד בלב אחד" שותפים מלאים.
סבלנות!!! סבלנות אחים אהובים! נשתדל להתמקד בעיקרי ההלכות ולקרוא את ההגדה בהתלהבות ושמחה וב'שולחן עורך' יש חידון עם פרסים.
סימני הסדר הטהור המותאמים לאור ה' הזורח על החיילים:
"קדש" – בתחילת הסדר פונים אל היחיד ואומרים לו: קדש! – יש לך כוח לקדש, תכיר בכוחך ובערכך לחיות את קדושת הכלל ואף להוסיף לכלל כולו מהקדושה המיוחדת שלך.
"ורחץ" – כשיש רצון גדול לגלות קדושה בחיים, צריך ליטול ידיים כדי שהמחשבות שלנו יהיו טהורות ולא ניפול חלילה לגאווה. שלא נחשוב שאנחנו יותר טובים ממישהו.
"כרפס" – מזכיר לנו שאנחנו מלכים ובליל הסדר־ליל השימורים אפשר להתענג בעבודת ה' בעניינים גשמיים בלי שניפול וניתפס אל החומריות והתאוותניות. תמיד נזכור שאין דבר בחיינו שאינו מסוגל להתעלות ולהיות עבודת ה'.
"יחץ" – את החלק הגדול של המצה שומרים לאפיקומן. זוכרים כל הדרך את עיקר החיים שלנו – הצפון והנסתר, הפנימי והאלוקי.
החלק הגדול – שמחת סוף המסלול יושב במוח ונותן כוחות.
החלק הקטן – מתחילים טירונות ואימון מתקדם ושמחים לשרת על אף הקשיים.
"מגיד" – זה שיש לנו מחשבות קדושות זה לא מספיק. צריך כל הזמן לדבר אותן ולשתף אותן עם אחרים.
"רחצה" – עד כאן עסקנו בעולם המחשבות ובעולם הדיבורים. עכשיו הגיע הזמן להתחיל לפעול קדושה בעולם המעשה. אז רגע לפני שמתחילים לעסוק בענייני החומר שעלולים לבלבל אותנו, שוב פעם נוטלים ידיים. לכן בצבא צריך להקפיד בנטילת ידיים כמה שיותר: לפני תפילות, לפני סעודות, אחרי שירותים, אחרי כל נגיעה במקומות המכוסים, וככה זוכים לזכור שהצבא שלנו זה עבודת קודש!
"מוציא מצה" – המצה מבטאת את היכולת הטהורה של עם ישראל לאכול בלי להחמיץ ברכות וכוונות טהורות לשם שמים. האוכל הוא האנרגיה שלנו להמשיך לפעול טהרה וקדושה בעולם המעשה.
"מרור" – בלי המרור של הטירונות והאימון המתקדם לא תהיה משמעות ולא נצליח לנצח במלחמה. בלי שנזכור שכל המרור של החיים הפרטיים והכלליים שלנו זה אך ורק לטובתנו ולהצלחת הוצאה לפועל של כל כוחות הנפש הטהורים הגנוזים בנו, לא נוכל לעבוד את ה' יתברך אפילו שעה אחת.
"כורך" – כשיש לנו מבט פנימי ועמוק של אמונה, אז גם זוכים לראות ולטעום את הטעם המתוק הכרוך בתוך המרירות של הסבל הזמני בהווה. המצה האחת זה העבר הנצחי והפלאי של עם ישראל, המצה השנייה זה העתיד הטוב, המרור הכרוך באמצע עם מעט המתיקות של החרוסת מזכיר לנו שלאור העבר והעתיד הנפלאים, גם ההווה המר יכול להיות מתוק.
"שולחן עורך" – שעת האכילה היא בדרך כלל "שעת קרב" לפי הזוהר, אבל בלילה הקדוש שלנו, אפילו שעת האכילה שייכת לרוממות החיים שעם ישראל מגלים בעולם.
"צפון" – בסוף מסיימים מסלול, בסוף משתחררים, בסוף מסיימים מסכת, בסוף מתחתנים בעזרת ה', בסוף זוכים לילדים בעזרת ה', בסוף יבוא משיח ויבנה המקדש, ואת הטעם של הסוף הזה אנחנו רוצים לטעום היום ולשמור אותו לאורך כל חיינו המלאים טרדות בהווה.
"ברך" – בשונה מסתם ארוחה שבסוף צריך לזכור להגיד עליה תודה רבה לנג"ד מטבח ולרס"ר מטבח ולתורני מטבח, בליל הסדר האוכל עצמו מזכיר לנו כל הזמן מתחילת האוכל, דרך אמצע האוכל ועד סוף האוכל, שכל העניין של האוכל זה להגיד בסוף תודה. שכל העניין של הגשמיות בעולם הזה, זה להוסיף רוחניות.
"הלל" – לאחר סדר אלוקי כזה של עלייה בקודש שלב אחרי שלב, אין דבר יותר טבעי מאשר לשיר ולהלל, לשבח ולפאר את בורא העולם.
"נרצה" – "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" – מתפללים ושרים לה' יתברך שתמיד נזכה להיות רצויים לפניו יתברך, ושנזכה שכל החיים שלנו יהיו כהלל לה' יתברך, וכל מי שיראה אותנו יקבל הרהור תשובה לעובדו בלב שלם וטהור!