בשבת האחרונה זכינו להתארח בבסיס הטירונים של חטיבת גולני. כ-600 מפקדים וחיילים סגרו שבת בבסיס והתחזקנו יחד בעבודת השם יתברך. לאחר עונג שבת ניגשה אלי קבוצה קטנה של חיילים ושאלה אותי: איך לדעתך תוך כדי שירות צבאי עמוס באתגרים וקשיים, אפשרי לזכור כל הזמן את ה' יתברך?
הדבר הראשון שעלה לי היה סיפור נפלא שקרה לי באחד מהימים העמוסים ביותר שהיו לי בביקורי חיילים והעברת שיעורים בבסיסים ובשטח. השעה הייתה שתיים בצהריים, ועדיין לא הכנסתי כלום לפה מלפנות בוקר. הייתי בנסיעה באזור אשדוד, קרוב לבסיס חיל הים, והרגשתי שאני חייב להכניס משהו לפה. יש פלאפל טעים באשדוד שקרוב מאד ל'שטיבלעך' שאני אוהב להתפלל בהם, כי יש שם תמיד מניינים. אמרתי לעצמי: אכנס לאכול, אלך לשטיבל ללמוד קצת תורה ולהתפלל מנחה, ואחר כך אמשיך הלאה לביקורים הבאים בבסיסי הדרום. באותו יום תכננתי להגיע כמעט עד אילת דרך שיזפון ובהל"צ – החיילים של שריון והנדסה קרבית.
בקיצור – קניתי לי מנה פלאפל ובקבוק קוקה קולה גדול. סיימתי את המנה הראשונה בקלות, ועדיין הייתי רעב, הלכתי לקנות מנה שניה, ובחזרה אני רואה שליד השולחן התיישב בן אדם מבוגר, הדור פנים, זקנו מגודל ופרקו נאה. לקחתי בטבעיות את הקולה והתיישבתי לידו. אמרתי לו שלום והחזיר לי שלום. ביקשתי ממנו שיגיד לי דבר תורה תוך כדי שאני אוכל. אותו יהודי שאל אותי האם אני יודע מה הפירוש של "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"? עניתי לו שאני מכיר את הפירוש של ה'שפת אמת' שמפרש בקצרה בשלוש מילים: "ולעולם לא תגיע" – כך שאף פעם אי אפשר לדון שום אדם. אותו אדם אמר לי: "יפה מאוד, אבל בוא אגיד לך את הפירוש של רבי נחמן מברסלב: אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו – מקומו זה מקומו של עולם, דהיינו, עד שאתה לא הקדוש ברוך הוא אסור לך לדון שום אדם!"
נהניתי מדבר התורה, ובטבעיות מזגתי לעצמי כוס קולה קרה והצעתי גם לו. אז הוא אמר לי: "אני יכול להגיד לך משהו?" עניתי לו: "בשמחה". והוא אמר: "שמע אחי, אני חייב להגיד לך שכבר שש שנים אני לא שותה קולה, יש בזה הרבה סוכר וזה ממש מסוכן". אמרתי לו: "אני יודע אחי, אבל בבקשה בוא תמשיך לדבר איתי בדברי תורה". אבל הוא לא ויתר – "אני מנסה להציל אותך. זה ממש לא בריא". אמרתי לו: "אני יודע אחי, אבל בבקשה בוא תחזק אותי בדברי תורה וזה ייתן לי כוחות". באופן טבעי, ובאמת לא בכוונה, סיימתי את הכוס ומזגתי לעצמי מיד עוד אחת. הייתי צמא אחרי 2 מנות פלאפל. ואז הוא אמר לי: "מה לעשות, ככה זה כשאחוזים בגשמיות". זה ממש הקפיץ אותי – מה אמרת?! והוא המשיך: "שמע אחי, זה בסך הכל קולה, ואתה לא מוכן להקשיב, אז זה סימן שאתה אחוז בגשמיות". אמרתי לו: "סליחה אחי היקר, אבל ישראל קדושים לעולם לא אחוזים בגשמיות. ישראל קדושים אחוזים אך ורק באלוקות וברוחניות! זה ששתיתי קולה לא אומר שאני אחוז בגשמיות, זה אומר שהייתי צמא ורציתי לשתות משהו מתוק. כן. אני לא עושה מהחולשה אידיאל, אבל רק שתדע שיצאתי מהבית שלי בשלוש לפנות בוקר לכיוון בסיסים ומוצבים בצפון ולא הכנסתי לפה כלום מהבוקר, רק עברתי דרך חיילים ופינקתי אותם בחטיפים גשמיים ורוחניים, ועכשיו לפני שהגעתי לעילפון הייתי חייב לאכול ולשתות משהו. נטלתי ידיים ובירכתי 'המוציא' וחיפשתי מישהו כמוך שיבוא ויגיד לי דברי תורה תוך כדי האכילה – ואחרי כל זה אתה מעז לומר לי שאני אחוז בגשמיות בגלל כמה כוסות קולה???!!! לעולם אל תגיד דבר כזה על ישראל קדושים. תמיד חייבים לחשוב ולדבר אך ורק טוב על ישראל קדושים!…". הבן אדם היה קצת בהלם, אבל ברוך ה' ביקש סליחה והבין את המסר.
לסיום ביקשתי ממנו דבר תורה קצר נוסף לפני שאני מברך ברכת המזון, וכך היה ונפרדנו כידידים.
אני מודה לה' יתברך שזיכה אותי בחוויה הטהורה הזאת, כי אחר כך סיפרתי את הסיפור הזה לכל מאות החיילים שפגשתי בהמשך היום, ובכל מקום אותה מסקנה: ישראל קדושים אחוזים אך ורק באלוקות וברוחניות, ומה שיש להם כל מיני תאוות של הנפש הבהמית, זה אך ורק זמני וארעי ובכלל לא עניין מהותי. מה שמחיה אותנו זה אך ורק הקודש!
כשסיימנו את השלב הראשון של התשובה, והחיילים היו עדיין צמאים לשמוע ולהתחזק ביחד, המשכנו לדבר. חצות הלילה, חלק מהחיילים הצדיקים עברו בלילה הקודם לילה לבן, אבל רוצים להמשיך. הקולה שהם שתו באותה שעה הייתה כולה רוחניות, אין בזה שום ספק. למרות שעדיף לא לשתות קולה.
אני אוהב לקרוא לזה "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – בשביל שישראל קדושים יעשו מהארץ שמים, וכל דבר ארצי וגשמי יעורר אותנו לרוחניות – שכל שתייה מתוקה מעוררת אצלנו "שהכל נהיה בדברו" ואחר כך "בורא נפשות רבות", ואם אנחנו אוכלים עוגות זה כבר אירוע ברמה אחרת, זה מתחיל ב"בורא מיני מזונות", ואחרי שאוכלים שיעור של ברכה אחרונה זה כבר מקפיץ אותנו לברכת מעין שלוש: "על מזבחך ועל היכלך ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו" – רק אכלנו שיעור של עוגה וזה מעלה ומרומם אותנו להתפלל על ירושלים והמקדש. אז אתם שואלים איך אפשר לזכור את ה' לאורך כל היום? כל הברכות, כל התפילות וכל ההלכות הן תזכורות שה' יתברך טמן לנו לאורך כל היום כדי שנזכור אותו ונהיה כל הזמן מכווננים לשליחותו. אשרי העם שככה לו!