חשוב לי לפתוח ולכתוב תודה רבה לכל הקצינים והחיילים שפנו אלי בזכות המאמר בשבוע שעבר.

אחד הפרויקטים שלנו בצל"ש נקרא "קידושא רבאק". הרעיון שעומד מאחורי המיזם, זה יצירת מפגשים של חבורות חיילים מכל היחידות סביב לימוד תורה בשבתות ובחגים. ברוך השם יש לנו 250 רכזי צל"ש מהחיילים שלוקחים אחריות ומעודדים לימוד תורה ברציפות לאורך כל השירות הצבאי יחד עם כל החיילים של הכיתות, הצוותים והמחלקות שלהם.

בכל שבת וחג שהם סוגרים, הם מתקשרים אלינו ומעדכנים אותנו כמה חיילים מתכנסים ביחד ל"עונג שבת" בערב או לקידוש שבת בבוקר או בלימוד בשבת בצהריים, או סביב סעודה שלישית או כל חג שהם סוגרים בבסיס או במוצב, ואנחנו עוזרים להם במימון כדי ליצור דיבוק חברים ואווירת שבת קודש בקרב כל החיילים. הפרוייקט הזה משדרג את מנוחת שבת קודש גם לזמן איכות של צמיחה רוחנית.

במפגשי החיזוק האלה של חבורות החיילים יש חיבורים מדהימים. הלבבות פתוחים. החבר'ה נהנים לשיר זמירות שבת קודש ולשמוע דברי תורה ולינוק מחכמתם של חז"ל הקדושים. כל חבורה שמתארגנת, יש לה סגנון משלה. יש חבורות שלומדים גמרא, יש חבורות שלומדות פרקי אבות, יש חבורות שלומדות פרשת השבוע, העיקר שהשיח הוא פנימי ומרומם ונותן כוחות לעוד שבוע של המשך שליחות אלוקית בצה"ל.

חשוב לי לשתף אתכם בשלושה סיפורים קצרצרים מההשפעה המדהימה של המפגשים האלה:

שיתף אותי חייל שבאחת השבתות, בערב שבת קודש, הוא ארגן עונג שבת פלוגתי. מיד אחרי סעודת ליל שבת קודש הוא דאג להביא חטיפים, פיצוחים ושתיה מתוקה בכמות מספקת כדי לשמח את 30 החיילים שנשארו איתו. 25 חיילים חובשי כיפת שמים ו-5 חיילים המכונים "דתיים". טוב. זמירוני צל"ש על השולחן. תפתחו עמוד 17. השיר: "מנוחה ושמחה", וואלה החבר'ה זורמים. עכשיו אני רוצה ללמד אתכם שיר קצת ארוך. תפתחו עמוד 21: "י-ה אכסוף".

החייל הצדיק שואל אותי: אתה יודע כמה זמן לקח עד שכולנו שרנו ביחד את השיר?

שאלתי: כמה?

החייל עונה לי: שעה וחצי.

פשוט התרגשתי. לשיר ביחד שעה וחצי עם חבר'ה שחלקם פעם ראשונה בחיים פותחים זמירון של שבת קודש, זה בעיניי חידוש מדהים ומרענן.

רגע, זה לא הסוף. למחרת, בשבת קודש בבוקר ניגש אליו אחד החברים חובשי כיפת השמים ושאל אותו: מתי נעשה עוד פעם מפגש כזה עם שירים? והוא ממשיך ואומר לו: תדע לך אחי, השירה אתמול הזיזה לי משהו בנשמה ואני מרגיש תחושה מיוחדת. תודה רבה לך.

ישראל קדושים. מה אפשר להוסיף. פשוט נשמות של גאולה.

סיפורון שני:

אחד מהחיילים, רכז צל"ש, מארגן קבוע קידוש של שבת בבוקר במרכז פלוגה. מסיימים תפילת שחרית בבית כנסת בבסיס בסביבות 10:30 ודואגים למספיק פינוקים בשביל קידוש פלוגתי בסביבות 11:00. מיד אחרי הקידוש קצת ריקודים, דבר תורה קצר של אחד החיילים, והמצאה נפלאה ויצירתית: שיח סיכום שבוע של החבר'ה.

מה עושים בשיח? מדברים טוב ומעלים רק זכויות על החברים בפלוגה.

מה היה לנו השבוע? משה החליף בשמירה את בני 2 דקות לפני הזמן. לפני שבוע דוד לקח ואירח לשבת שלימה אצלו בבית את מארק החייל הבודד. שמואל התנדב שבת בשביל שאלעד יוכל לצאת לשבת משפחתית מיוחדת.

בקיצור: פשוט יושבים ומרחיבים את הלבבות.

אחד החיילים שחובש כיפת שמים אומר לחייל רכז צל"ש: דע לך אחי, סיפרתי להורים שלי על הקידוש והשיח של העין הטובה והזכויות, ועכשיו גם בבית שלנו, כל פעם שאני יוצא הביתה לשבת, אנחנו עושים קידוש ומסכמים את השבוע עם האחים והאחיות שלי, ומשתפים אחד את השני בכל הטוב שראינו אצל אחרים ושעשינו אנחנו במשך השבוע.

מה נאמר ומה נדבר. אשרינו מה טוב חלקנו, ישראל קדושים אנחנו!

סיפורון שלישי ואחרון על סעודה שלישית. אחד מהחיילים, רכז צל"ש ביחידה מובחרת, מספר לי:

יצאנו הביתה לשבת, ישבתי כמה שעות על המחשב והכנתי שלושה דפים עם כל השירים המתאימים לכל אחת מסעודות שבת קודש. כמובן, ערכתי הכל בצורה נאה לעיניים, שלחתי להדפסה, אספתי מבית הדפוס, ובאמת יצא מודפס יפה ומנויילן עם סמל היחידה, כמו שצריך. כמה שיותר לחבר את החבר'ה. ברוך השם זכינו לסגור עוד שבת בבסיס. כבר חיכיתי וציפיתי לשבת הזאת שנסגור. בכל סעודה הוצאתי את הדף המתאים, החבר'ה ממש ממש שמחו והיו שותפים מלאים בשירה ובריקודים. פשוט פלאי פלאות.

השיא היה: סעודה שלישית. שירי נשמה מכל הלב. אנחנו בצוות 18 חובשי כיפת שמים ועוד 7 הקרויים "דתיים". בין שיר לשיר בסעודה שלישית הוספתי כמה מילים מהלב, והמשכנו לשיר את מוצאי שבת. באמת היה כיף. ישבנו איזה 40 דקות ושרנו. ברוך השם, ככה כל שבת שאנחנו סוגרים רוב הצוות שלנו נשאר לכל השירים, ועכשיו ברוך השם גם מצטרפים אלינו הצוותים המקבילים.

החייל משתף אותי לסיום במה שהכי נגע לו בלב. לחייל אחד מהצוות יש הרבה בעיות ת"ש (תנאי שירות): אחות חולה מאוד, בעיות פרנסה, ההורים בתהליך גירושין… בקיצור, השבוע היה לנו שבוע של שמירות בבסיס, אני מגיע באמצע השבוע להחליף את אותו חבר מהצוות בעמדה הכי רחוקה בבסיס, השעה 2 בלילה, ואני מתקרב אליו ושומע אותו שר. התקרבתי עוד קצת, ואני מבין שהוא שר "טוב להודות לה'… להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". הוא פשוט שר בקול, ואפילו לא שם לב שהגעתי להחליף אותו. אני שואל אותו: מה איתך נשמה? נגמרה לך השמירה. הוא אומר לי: אני לא מאמין. כבר נגמרה השמירה. תאמין לי אחי, יש לי כאן בווסט את הדף של שירי הסעודה שלישית שהכנת לנו, ואני פשוט שר כל השמירה ומתחזק בזכותך. תודה רבה לך אחי.

אשרי העם שככה לו, אשרי העם שאלו חייליו ומפקדיו!!