בשבוע שעבר הקפיצו כמה יחידות מובחרות לגבול עזה. בשעה 02:00 בלילה קיבלתי טלפון מחייל צדיק שביקש חיזוק וברכת הדרך לפני יציאה לפעילות מבצעית. אני ממש מבקש מהחיילים שירגישו חופשי להתקשר ולשלוח הודעות 24/6 – ככה אני מרגיש בכוננות כל הזמן ואני יודע שאסור לי להירדם בשמירה על הכושר הרוחני שלי. אני מקבל הרבה כוחות מהחיילים שמוסרים את נפשם 24/7. ואם הם מוקפצים לגבול עזה, אז גם אני רוצה להיות מוקפץ – לפחות לשיחת טלפון ולהודעות חיזוק. תתקשרו חופשי אחים אהובים! בכל שעה!
בשבוע שעבר הייתה לי שיחה מעניינת עם חייל ששיתף אותי במשהו שישב לו על הלב. חייל שאני לא מכיר, אבל בזכות 'קרוב אליך' זכיתי להרבה חברים חדשים לעבודת ה'. החייל אומר לי בפלאפון: שמע פרץ, אני שבור! לפני שהתגייסתי למדתי תורה שנתיים, הייתי בקשר מצוין עם הרבנים, היו לי חברותות אתם, הייתי רודף אחריהם ומלווה אותם עד הבית, מגיע לבית שלהם ואפילו שומר על הילדים שלהם לפעמים, שוטף כלים, ממש הרגשתי שהרבנים ילוו אותי כל החיים. יש לי שני קלסרים ענקיים של סיכומי סוגיות וסיכומי שיעורים ותמיד התייעצתי עם הרבנים על כל דבר. מאז הגיוס לצבא, אני מקפיד לשלוח לרבנים לפני כל שבת הודעת 'שבת שלום' ויש לא מעט פעמים שהרבנים לא עונים לי. פעם בשבועיים אני מקבל כל פעם מרב אחר הודעה בחזרה: 'שבת שלום'. זה נחמד, אבל למה הרבנים לא מבינים שכל מילה נוספת בהודעה, ממש נותנת לנו כוחות? למה הרבנים לא יכולים לכתוב: "שלום תלמידי היקר והאהוב. יישר כוח גדול. שבת שלום ומבורכת לך ולמשפחתך. שתזכה להמשיך לקדש שם שמים" – הודעה אחת כזאת נותנת כוחות לשבועיים.
אני מבין שהרבנים עסוקים, אני מבין שיש להם כל שנה תלמידים חדשים, אני מבין שיש להם אישה וילדים, אני מבין שהם ממש טרודים בהמון דברים נוספים, אבל גם אני חייב תשומת לב. אני גם ילד שלהם. אני סוגר בבסיס שבועיים או שלושה ולא תמיד יכול להגיע לביקור בישיבה, ואני מתגעגע ללמוד תורה ואני חייב אוויר לנשימה.
עניתי לחייל הצדיק הזה: אוי אחי אהובי כמה שאתה צודק! חשוב שתגיד ותשלח הודעות לרבנים שלך ותשתף אותם במה שאתה משתף אותי. הרבנים רוצים להחזיר לך ולכל התלמידים שלהם אהבה, וממש חשוב להם לשמור על קשר אתך ועם כל התלמידים שלהם, אבל הם באמת ממש עסוקים וחייבים את התזכורות שלך ושלי. הרבנים שלנו חייבים שנגיד להם שאנחנו צמאים לכמה מילים של התעניינות וחיזוק, שנגיד ונכתוב להם שאנחנו מחכים ומצפים להתייחסות, כמה אנחנו זקוקים לחיבוק דרך הודעות פשוטות: "מתי כבר תבוא לשבת? מתגעגעים אליך!" "מתי אתה מסיים קורס מ"כים/קצינים? אנחנו רוצים לבוא ולשמוח איתך!" "מתי אתה מגיע לכוס קפה ועוגה טובה?"
אנחנו חייבים לעזור לרבנים שלנו לשמור אתנו על קשר קרוב ואוהב. אסור בשום אופן וחס ושלום להתחיל להרגיש: הרב מסנן אותי. לא אכפת לו ממני. הרב שכח אותי…
"קנה לך רב"!
תשקיע בקשר כמה שיותר: תביא לרבנים ולרבניות ולילדים הקטנים שלהם צ'ופרים קטנים. כן אחים שלי. תשקיעו כסף בקשר. במיוחד כשמגיעים לשבתות: בקבוק יין ועוגה טובה, ולילדים כמה שוקולדים קטנים. כן אחים שלי, גם רבנים צריכים חיזוק.
בגמרא בקידושין כתוב: "אדם חשוב שאני" – במה אדם חשוב שונה? שלפעמים בעצם זה שהוא מסכים לקבל ממך, הוא מעניק לך. לנו התלמידים תהיה ממש הנאה אם רבנים יקבלו מאתנו בשמחה מתנה שניתן להם פעם בשנה. תקנה לרב מתנה ליום הולדת, למה לא?
ואם הרבנים לא עונים לנו הרבה זמן, צריך להשיג את המספר של הרבנית ולבקש ממנה לומר לרב שאנחנו מחפשים אותו ושאנחנו חייבים חיבוק וחיזוק ממנו דרך הפלאפון ודרך הודעות.
וכן, אחים אהובים: צריך לבקש מהרב והרבנית שיעזרו לכם להשיג שידוכים טובים כי אתם רוצים להקים בית של תורה. וכן, אם אתם בדרך להתארס אתם חייבים לסגור עם הרבנים הדרכה לחתונה – אין דבר כזה להתחתן בלי הדרכת חתנים מרב!
וכן אחים אהובים – ממש לפני החתונה חייבים לבוא עם הזמנות ולהכריח את הרבנים להגיע ולשמוח אתכם. איך עושים את זה? – פשוט מאוד!
שני עדים – שני רבנים. פלוס הרב המקדש. ולחלק את שבע הברכות… אני קורא לזה "לסנדל" את הרבנים. אנחנו חייבים את הרבנים אתנו! וכמובן לשלם לרבנים דלק או לדאוג להם להסעה, רב מוזמן להרבה חתונות ומדובר על אלפי שקלים דלק שהוא נדרש להוציא כשאף אחד לא חושב על זה!
הדור שלנו מורכב ויש לכולנו ים של ניסיונות – הרבנים זה האור שלנו בעולם הזה ובעולם הבא!
אני רואה בעיניים כמה כוח והשפעה יש לרבנים שליט"א על בניית בתים טהורים בישראל. ואתם הרבנים שלנו שליט"א, בבקשה תקרבו אותנו. "עשה לך חבר" – אתה הרב, תדריך אותי ותלמד אותי איך אני יכול להיות תלמיד שקרוב אליך. תלמיד שמשתוקק להתחבר לעבודת ה' שלך ושל משפחתך. "חבר אני לכל אשר יראוך". בבקשה הרב. אני משתוקק וכוסף להיות תלמיד קרוב.
כשאני זוכה לגשת לרבנים שלי, אני מלא ביראה, אבל יחד עם זאת ליבי מלא מלא אהבה. אנחנו התלמידים פשוט זקוקים שלפעמים תתנו לנו הרגשה שאנחנו גם חברים שלכם לעבודת השם יתברך.
בבקשה, תבינו, אנחנו לא מתבלבלים, אנחנו יודעים את הגבולות! אנחנו לא מצפים שתצאו אתנו לטיול או למסעדה. אנחנו כמו הילדים שלכם – "כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו" – בבקשה תשקיעו בנו. תעודדו אותנו, תחזקו אותנו בדברי תורה.
בבקשה פתחו לנו פתח כפתחו של מחט, ואנחנו בעזות דקדושה ובגבורה נדרוש עוד ועוד.
אתם הרבנים חייבים להבין, שאנחנו התלמידים, קדושה אנחנו דורשים ומבקשים!