שלושה ימים לאחר חתונת בני, הוא היה אמור לעלות לתורה בשבת בבית כנסת בנחלאות. קניתי שקית של קילו סוכריות טופי, והנחתי אותה בעזרת נשים. הכל היה מוכן לקראת שבת חתן.
הגעתי קצת אחרי 'הודו' לתפילת שחרית. שמחתי לראות את בני ואת יתר הקרובים המוזמנים בעיצומה של תפילה. כולם הביטו בחתני השמחה שניצבו בשורה אחת זה ליד זה.
אשתי ויתר הקרובות עמדו מאחורי הפרגוד בעזרת נשים. כולם חיכו לרגע הגדול של ההמתקה: החתן מברך על התורה ומטר סוכריות ניתך על ראשו. שלושה ילדים נעו ברצוא ושוב ברחבי בית הכנסת מצפים למתיקות הצפויה לנחות ארצה.
בני החתן הוציא את ספר התורה מהארון ואני הנפתי אותו אל על. סוכריות ראשונות נזרקו לעברנו כמו יורה.
"מתי עולה החתן?", שאלתי את הגבאי צדוק.
"לפי מנהגנו הוא עולה שלישי".
הכהן עלה והקורא בתורה החל לקרוא:
"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו…".
בעל הקורא קרא במהירות. הכהן סיים ואחריו עלה לוי. ואז אמר לי בני החתן:
"אני רוצה לקרוא לאשתי מהבית".
"מה פתאום?!, אתה עולה עוד מעט!", טענתי כנגדו.
"אז אעלה שישי", פסק ויצא מבית הכנסת בתום עליית הלוי.
עדכנתי את הגבאי ובכל זאת הייתי מודאג. הליכה לביתם של בני וכלתי אורכת כעשר דקות, ומי יודע אם הכלה מוכנה לצאת באותו רגע.
הגבאי תמה ליציאת בני ולדחיית עלייתו וביקש ממישהו אחר לעלות לתורה. דאגה התפשטה בקרבי. ביקשתי מבני הצעיר שירוץ לבית החתן ויזרז את אחיו. הבן הצעיר יצא, לתמיהת המתפללים.
זה היה מחזה מוזר. בדרך כלל משפחת החתן יושבת מדושנת עונג ומעונבת, ובני המשפחה עולים בזה אחר זה, ואילו כאן החתן נעלם, אחיו הצעיר ברח בעקבותיו, ואביהם ניגש בכל רגע לדלת לראות אם בנו החתן נראה בקצה הרחוב…
באמצע עליית החמישי, הגיע בני הצעיר בריצה ואמר לי שאמר לאחיו לרוץ לבית הכנסת.
חלפו הדקות והחתן לא נראה באופק. העולה החמישי בירך "אשר נתן לנו את תורתו, תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו". הצצתי לרחוב הריק וביקשתי מהגבאי: "תשירו 'שמחו חתנים'…". כעבור כמה רגעים ביקשתי שישירו שוב 'שמחו חתנים'. הגבאי כבר לא חייך והשירה דעכה עד שגוועה…
"מה עושים, ריבונו של עולם? איזו בושה! למה זה קורה לנו?!".
ואז כמו תמיד, בדקה התשעים, וליתר דיוק, אם אמשיך להשתמש במונחי הכדורגל, בזמן פציעות, נראה לפתע בקצה הרחוב בני החתן ממהר לבית הכנסת בגפו ובטליתו.
"החתן הגיע!", קראתי לעבר כולם בשמחה כאילו שהמשיח הגיע. בני נכנס ועלה לתורה מיד. בעל הקורא החל לקרוא:
"כי יקח איש אשה חדשה, לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר. נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח…".
הייתי באופוריה. לא יכול להיות פסוק יותר מתאים וטוב מזה לחתן! ממש פלא פלאים, ועוד בכזאת השגחה.
הצצתי לעליית שלישי להבין מה היה אמור בני לשמוע בעלייתו המתוכננת לכתחילה, והפסוק הבא הזדקר לנגד עיניי: "כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה…", ממש ההיפך הגמור!
בסיום העלייה הומטר עלינו מטר ממתקים, ילדים רבים רצו בתזזית לאוספם, ובני החתן אמר לי באושר: "אשתי הגיעה בדיוק עכשיו, ואפילו הספיקה לזרוק בעצמה סוכריה אחת…".