לירז היה בן עשרים ושלוש כשיצא לטייל במזרח במשך כשנה וחצי על אופניים. הוא עבר את כל סין, המשיך לקמבודיה וויאטנם והגיע עד לתאילנד, כשבתכניתו להמשיך עם האופניים עד טורקיה ומשם לעבור באוניה לארץ. בכל הטיול היה לו כלל אחד: לבית חב"ד אני לא נכנס.
במהלך שהותו בבנגקוק לירז נזקק לאינטרנט והחליט להיכנס לבית חב"ד, רק כדי להשתמש באינטרנט החינמי. עם כניסתו, ניגש אליו אחד הבחורים השליחים והציע לו לבוא לסדנת מודעות עצמית שבית חב"ד מוציא בכל חודש. לירז אמר שיחשוב על זה, הוא קצת חשש להיכנס לתוכנית דתית של כמה ימים, אך בסופו של דבר נרשם והגיע. במהלך הסדנא לירז האזין בקשב רב לכל הרצאה והיה נראה שהדברים מעוררים בו מחשבות. ביום האחרון של הסדנא הצעתי לו להניח תפילין אך הוא סרב בנימוס ולא לחצתי. בשיחות הסיכום לירז סיפר שהוא מאד שמח שבא לסדנא והוא למד המון, אבל לא שיתף מעבר לכך.
כשבועיים אחרי הסדנא לירז הגיע שוב לבית חב"ד להגיד תודה וסיפר שהוא יוצא עכשיו למסע לצ'אנגמיי בצפון תאילנד, כמובן על אופניים. אני טסתי למחרת לצ'אנגמיי לביקור של כמה שעות בבית חב"ד שם, ומה רבה היתה הפתעתי כשנכנסתי ולירז יוצא לקראתי. עוד לפני שהספקתי לשאול אותו איך הגיע מהר כל כך עם אופניים, לירז פנה אלי ואמר: "אתה יכול לעזור לי להניח תפילין?". לא שאלתי שאלות ומיד סייעתי לו בהנחת תפילין, ראיתי שהוא קורא "שמע ישראל" בהתרגשות גדולה. כשהוריד את התפילין הוא אמר לי: "אתה בטח מתפלא לראות אותי כאן, ומן הסתם לא מבין למה ביקשתי להניח תפילין, אז אסביר לך. מאז הסדנא אני מרגיש כל הזמן שיש אמת בדרך היהודית, אבל הבנתי שאם אני עכשיו הולך על זה, אני מפסיק את הטיול ומתיישב ללמוד. היה לי קשה לקבל את ההחלטה. אתמול, כשבאתי לצאת עם האופניים, חשבתי לעצמי שאולי עדיף לנסוע באוטובוס, כך אוכל לשבת עם עצמי ולחשוב על המשך דרכי. ישבתי כל הלילה באוטובוס והגעתי למסקנה שאם באמת זו הדרך, ואם אני רוצה להיות אמיתי, אני לא יכול לוותר לעצמי ולהמתין עוד חצי שנה לסיום הטיול. והנה אתה רואה, החלטתי. בימים הקרובים אחזור לבנגקוק ואבוא ללמוד איתך". לירז חזר לבנגקוק אחרי כמה ימים, הוא נתן לי סכום של כסף ואמר: "מכרתי את האופניים. תקנה לי בבקשה בכסף זוג תפילין…".
לירז נשאר עוד תקופה בתאילנד והתקדם ואז נסע לארץ ללמוד בישיבה. כיום לירז מנהל בית חב"ד מוצלח לסטודנטים בירושלים.