יום אחד אני רואה בחור מסתובב ליד הספרייה בבית חב"ד בבנגקוק. ניגשתי ושאלתי אותו אם אפשר לעזור לו, הבחור אומר לי "אני מחפש ספר על היהדות". אמרתי לו "זו פחות או יותר ההגדרה של כל הספרים כאן, אולי תגדיר לי קצת יותר מה אתה מחפש?".
הבחור מספר לי ששמו עדן, הוא ובת זוגו קיבוצניקים מצפון הארץ, מטיילים כבר חצי שנה בהודו. לפני כמה שבועות צלצלה אמא שלו ואמרה לו שאחותו מגיעה מקנדה אחרי אחת־עשרה שנים שלא הייתה בארץ, והיא מבקשת "תעשו פסק זמן מהטיול, אנחנו נקנה לכם כרטיסים. בואו לארץ לשבועיים, נטייל ביחד כל המשפחה ואחר כך תחזרו לטיול". "הסכמנו ונסענו", סיפר עדן, "היו לנו שבועיים מדהימים ואז אחותי חזרה לקנדה ואנחנו חזרנו להודו. יום אחרי שהגענו להודו אמא שלי מצלצלת אלי ואומרת שאבא קיבל דום לב ונפטר. הייתי בהלם, אמרתי לבת זוגי שיש איזו יד מכוונת שסידרה כך שאחותי תגיע לארץ אחרי כל כך הרבה שנים ושאנחנו נעשה הפסקה בטיול, כדי להיות עם אבא בשבועיים האחרונים שלו. היא אמרה לי מיד 'אל תתחיל עכשיו פתאום לדבר לי על אלוקים, אני מבינה שאתה כואב את מותו של אביך אבל לא צריכים להיסחף למחשבות דתיות דווקא'".
"התגובה שלה הכאיבה לי, אבל שתקתי. אבל כאשר ימים ספורים לאחר מכן היא הציעה לי לעשות קורס של מדיטציה בודהיסטית, התפרצתי ואמרתי לה שאני לא מסכים איתה; הכל הולך אצלה, כולל בודהיזם, ורק לא יהדות. היא החליטה ללכת לקורס ואמרתי לה שאני נוסע לבנגקוק ואשב בבית חב"ד, להבין קצת מה קורה איתי. והנה, עכשיו אני כאן ומחפש קצת ללמוד על יהדות".
התחלתי ללמוד איתו והוא מאוד התעניין, אך כשהצעתי לו להניח תפילין הוא התנגד ואמר לי "אני לא מחפש לחזור בתשובה; רק להבין קצת יותר". לא לחצתי, ישבנו בבית הכנסת ולמדנו כל יום, בזמני התפילות הוא היה יוצא וחוזר אחרי התפילה. אחרי כמה ימים, בוקר אחד עדן מגיע ואומר לי "אני רוצה להניח תפילין". לא שאלתי שאלות והתחלתי להניח איתו, ואז הוא אומר לי: "לא מעניין אותך לדעת למה?" אמרתי לו "מאוד מעניין, אבל רציתי דבר ראשון להניח איתך לפני שתתחרט…".
הוא סיפר לי: "דיברתי אתמול עם אמא וסיפרתי לה שאני יושב בבית חב"ד, התגובה שלה הפתיעה אותי: 'אם אתה יושב בחב"ד אספר לך משהו שלא ידעת. אבא שלך עלה לארץ בשנות החמישים בעזרת חב"ד, ומאז היה מניח תפילין בכל בוקר עד יום מותו. הוא עשה זאת בהיחבא כדי שלא לבלבל אתכם בדרך שלכם, אבל היה מקפיד על זה'. כך אמרה לי אמא, אז אני עדיין לא יודע למה מניחים תפילין, אבל אם אבא שלי היה עושה את זה אז גם אני יכול".
בראש השנה הזמנתי אותו לבוא לסעודת החג והוא לא הסכים, בינתיים בת הזוג שלו הגיעה מהודו ולא הסכימה להיכנס לבית חב"ד. היא רק היתה שולחת דרכו שאלות.
בערב יום כיפור נכנסתי לבית הכנסת והוא היה הראשון שישב שם. מכוסה כולו בטלית, ובוכה. במשך כל היום הוא ישב בבית כנסת והתפלל, ומיד בצאת הצום קרא לי ולאשתי והכיר לנו את בת זוגו שגם היא היתה איתנו ללא שנדע.
באותה שנה ביקרנו בקיץ בארץ ועשינו שבת בצפת. פגשתי שם בחור מוכר שנראה כמו חב"דניק. עדן סיפר לי שהם עומדים להתחתן בקרוב, כדת וכדין.