אני רוצה לשתף אתכם במחשבות ורגשות שעוברים עלי בשעות האחרונות של קריאת המגילה, ריקודים ואמירת לחיים עם הרבה מאוד יהודים שמחים.
אני עומד בכניסה לבית הכנסת בתחפושת לא מוגדרת ומחלק לכל אחד רעשנים תוצרת תאילנד, עשויים עץ ונייר. התאילנדי שהמציא את הרעשן כדי לחקות קולות צרצרים לא חשב שהוא יכול לשמש בתפקיד הרבה יותר חשוב של מחיית שמו של המן.
הראשון שנכנס מחייך ושואל "למה התחפשת כבוד הרב, למרדכי?" אני עונה לו בחיוב, השני שואל "התחפשת למלך?" וגם את סברתו אני מאשר, וכשהשלישי שואל את אותה שאלה מבלי לנחש, אני אומר לו שהתחפשתי למרדכי בלבוש מלכות… מה זה משנה, העיקר שהצלחתי להעלות חיוך על פני האורחים.
לאחר קריאת המגילה בבית הכנסת המלא עד אפס מקום, עוברים כולם לאולם האירועים שם מוכנה ארוחה חגיגית, פירות והרבה אוזני המן, שהעובדים המקומיים לא הבינו למה נגזר עליהם להכין עשרת אלפים מהם… מה לעשות, בבתי חב"ד בבנגקוק, צ'אנג מאי, קוסמוי ופוקט שבתאילנד, והשנה גם בלואנג פרבנג שבלאוס, יאכלו אלפי יהודים אוזני המן שנאפו באותו תנור. האם לא שווה רק למען זה לעבוד קשה?
מיד לאחר הארוחה הרמקולים פוצחים בשירי פורים בסיוע מתופפים, האולם מחולק באמצעות מחיצה, כדי שגם הבנות תוכלנה לרקוד, אחרי הכל, הן אלו שאחראיות לנס הגדול של פורים. הריקודים נמשכים כמה שעות, אני עומד בצד באחת ההפסקות, מסתכל על האולם החגיגי וחושב לעצמי – אם המן היה כאן ורואה את מה שאני רואה, הוא לא היה יכול להגיד "ישנו עם אחד מפוזר"… העם שלנו כל כך מאוחד וכל מי שמסתכל רואה מולו משפחה אחת גדולה שחוגגת את נצחונם של סבא מרדכי וסבתא אסתר ביחד עם כל העם היהודי. אולי באמת האחדות הנפלאה הזו התחילה כשאסתר אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים". כנראה שהוא הצליח.
בפורים צריכים להגיע למצב של עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אני לא בטוח כמה כולם יודעים על ארור המן, אבל בטוח שכל אחד מהמשתתפים יוצא היום בידיעה ברורה ש"ברוך מרדכי". אשרינו שאנו בניו של מרדכי, לחיים, לחיי העם הזה, כמה טוב שהוא כזה!
