אם למדתי "הרבה", משמע שלמדתי מעבר לחובה. אבל "כי לכך נוצרת" אומר שזוהי חובתי ושלא אעוף על עצמי. הכיצד? מסביר הרבי מלובביץ': אנחנו מורכבים מחומר וצורה. כלפי החומר שהוא עצם חיינו מתייחסת לשון "בריאה" )כמו: "אני נבראתי לשמש את קוני"(, אך אל הצורה השוכנת בחומר, אל הציור האישי, אפיון הכישרונות והיכולות, מתאימה לשון "יצירה" – "כי לכך נוצרת".
רוב המצוות הן מעשיות, מקיימים אותן ברמת החומר הממשי, ולכן הן לרוב בעלות הגדרה ברורה של מקום, זמן וכמות – כמו אכילת כזית מצה בתוך דקות ספורות בליל הסדר. ברוב המצוות אין לאישיות שלנו ביטוי ממשי, כולנו אוכלים את המצה אותו הדבר. אך לימוד תורה הוא שונה בכל ההיבטים – זוהי מצווה שאינה אוחזת ב'חומר' אלא ב'צורה' – בחשיבה וברוח, ולכן אישיותו, כישרונותיו ורצונו של הלומד ניכרים בה על כל צעד ושעל. זוהי מצווה שאמנם מוגדרת בגדרי מינימום של "לצאת ידי חובה", אך קיומה המלא הוא ללא שיעור, "והגית בו יומם ולילה". לכן אומרת לנו המשנה, גם "אם למדת תורה הרבה" מעבר לשיעור, אין לך מה להתפעל מהריבוי "כי לכך נוצרת" – ה'צורה' שלנו נועדה בדיוק לכך, מעבר לגדרי החומר המדודים. גדרי המינימום של לימוד תורה מתייחסים, כבכל מצווה, אל שותפותו של החומר. אבל מהצורה זוהי דרישה של ממש – להוסיף ולהתעלות בלימוד ללא גבול, עד אין סוף. כי לכך נוצרת! דברי רבן יוחנן בן זכאי נעוצים כבר במשנה הקודמת שנאמרה על ידי
רבו, הלל הזקן: "מרבה תורה מרבה חיים". לימוד התורה "הרבה", מוסיף לאדם ולעולם חיים ובעצם יוצר אפשרות ללימוד נוסף. כשם שהחיים אינם רכושך ואין לך להתגאות בכך שהם שוכנים בך, כך למד תורה הרבה אך "אל תחזיק טובה לעצמך". גם את הכישרון השוכן בך אל תייחס לעצמך. החיים נוצרו למען התורה, והתורה יוצרת ומרבה חיים.
להעביר את התורה הלאה
הגמרא )סוכה כח( אומרת שרבן יוחנן בן זכאי היה הקטן שבתלמידי הלל הזקן והגדול שבהם היה רבי יונתן בן עוזיאל. מדוע המשנה מביאה מימרא של הקטן שבתלמידים ולא של רבי יונתן בן עוזיאל, גדול התלמידים? מסביר הרבי: רבי יונתן בן עוזיאל למד תורה באופן מופלא, "בשעה שיושב ועוסק בתורה, כל עוף שפרח עליו מיד נשרף" )שם(, ובתוספות מסבירים שזה היה דבר חיובי ומתוך שמחה: "שהדברים שמחים כנתינתם מסיני שניתנה תורה באש". ומסביר הרבי: אבל דרך ייחודית זו אינה דרך העברת התורה לכלל ישראל. לעומתו, רבן יוחנן בן זכאי התעסק רבות בהנחלת התורה לרבים: "ארבעים שנה למד וארבעים שנה לימד" )סנהדרין מא(. במסכת אבות, שעניינה מסירת התורה לעם ישראל, כמו שנאמר במשנה הראשונה: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה… מסרוה… והעמידו תלמידים הרבה", מתאים להביא דווקא מדברי רבן יוחנן בן זכאי שבלט בכך שמסר עצמו על העברת התורה הלאה. בהקשר זה מציין הרבי לפירוש מאיר במיוחד למשנה זו: "אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך" – לאחר שאדם למד "תורה הרבה" מזהירה אותו המשנה ואומרת "אל תחזיק טובה לעצמך", אל תחזיק את הטובה לעצמך אלא תפיץ, תשפיע ותלמד לאחרים: "כי לכך נוצרת"!
