מתרעם?!
כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת
הַנֹּגֵעַ בְּמֵת – פירוש: במה שעבר על האדם איזה תרעומת על ה' יתברך. כי אסור לאדם שיימצא בלבו שום תרעומת על ה' יתברך בדבר שכבר עבר. ומי שעבר עליו תרעומת מי חטאת מטהרו, כי בארבעה מינים הללו – אפר פרה ואזוב וארז ושני תולעת – נמצא שורש כל דבר. ועל כן אפר פרה מטהר טמאים ומטמא טהורים, כי לאדם שלא יהיה צריך לו בשעתו אל יסתכל בזה, כי יבוא ח"ו לידי קלות לאמור ח"ו שאין דין ואין דיין, אך בשעתו יצלח מאד ויתקן לאדם. [ע"פ רבי מרדכי יוסף ליינר מאיז'ביצא, מי השילוח, חוקת]
במקום שאין אנשים
אומרים חז"ל כי שלושה רועים עמדו לישראל – משה, אהרן ומרים, ושלוש מתנות טובות באו בזכותם – המן, ענני הכבוד והבאר. כיוון שנסתלקה מרים, נסתלקה הבאר עמה. כיוון שנסתלק אהרן, נסתלקו העננים עמו. שלוש מתנות אלו אינן עניין רק בגשמיות, אלא גם ברוחניות, בהשפעת התורה אל העם. המן, שאותו אוכלים ומעכלים, מציין את יכולתו של משה – שעוד כרועה צאן ידע כיצד להתאים את המרעה לכבשים השונות שבצאנו – להשפיע תורה שתתאים להיקלט בפנימיות נפשו של כל אחד ואחד, למרות כל ההבדלים הרבים הקיימים בין אדם לחברו. העננים, שהקיפו את כל מחנה ישראל והגנו עליו מפני המזיקים וקשיי הדרך, מייצגים את סגולתו של אהרן – שידע לקרב את כלל ישראל אל התורה על ידי חשיפת נקודת השייכות הכללית השווה לכל נפש, המביאה עד לכדי מסירות נפש על קיום התורה. מי הבאר, שכטבעם של מים הם זורמים ויורדים ממקור הנביעה עד המקומות הנמוכים ביותר, מעידים על כישרונה החינוכי של מרים, היא פועה המיילדת, שגידול הקטנים היה אומנותה עוד במצרים.
חז"ל ממשיכים ואומרים שלאחר סילוקם של מרים ואהרן חזרו שתי מתנותיהם בזכותו של משה. עובדה זו מלמדת על כך שמשה רבנו קיבל על עצמו, בנוסף לעבודה הרוחנית המיוחדת לו, גם את עבודותיהם של אחיו ואחותו הגדולים. כך ראוי לרועה אמיתי, שבשעת הצורך הוא מבטל עצמו ומוסר נפשו לצורכי הכלל גם כאשר הדבר אינו מתאים לטבעו. מתוך כך יש ללמוד הוראה חשובה לכל יהודי באשר הוא, שהרי בכל איש ישראל יש "ניצוץ משה רבנו": למרות שלכל אחד יש תפקיד רוחני המתאים לטבעו, הרי שבשעה שהכלל חסר דבר מה ואין מי שיעסוק בו – עליו להיפנות מעיסוקיו ולהתמסר לצורך הכלל מבלי להרהר אם הדבר מתפקידו או לא. [ע"פ רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, ליקוטי שיחות ח"ב, חוקת]
אור חדש מגיע
עֲלִי בְאֵר
"שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך" – בור הוא מים מכונסין ובאר הוא מעיין נובע. כי הנה בכל איש ישראל יש נקודת חיות, דכתיב: "ויפח באפיו נשמת חיים", רק שצריך למצוא זאת הנקודה. והוא עבודת האדם, שיהיו כל מעשיו נמשכים אחר זאת הנקודה. וזה שכתוב "שתה מים מבורך", והיא העבודה בימי המעשה; ובשבת קודש "ונוזלים מתוך בארך", שנפתח המעיין ובא אור חדש, והיא הנשמה היתרה. ועל כן אמרו חז"ל שפי הבאר נברא בערב שבת בין השמשות. [ע"פ רבי יהודה לייב אלתר מגור, שפת אמת, חוקת תרל"ד]
הנהגת הדור החדש
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים – פירוש: שרים שמושלים ביצרם ולבם ברשותם; כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם – אנשים פשוטים, שיש בהם רק הנדיבות והתשוקה לעבודת הבורא יתברך. ועל ידי שחפרו הגדולים יכולים גם הפשוטים להוסיף עומק ולמצוא השייך להם.
ואפשר שהפשוטים מגיעים לעומק שאין הצדיקים מגיעים אליו, לפי שאינם יורדים כל כך לתקן מדרגות התחתונות. ומפני כך אין שמו של משה נזכר בשירה זו, כי אינה לפי ערכו, והיא שירת הדור החדש שאין הוא מנהיגו. ועניין השירה היה שהתפעלו ישראל מכך שגם אחר החטא זכו שתיפתח להם הבאר, והוא רמז להארת תורה שבעל פה הבאה מתוך נדיבות הלב, הרצון והתשוקה לה' יתברך. וזה פירוש בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם, שיש לעולם קצת רשימה (במחֹקֵק, לשון חקיקה) בכל איש ישראל, ועל ידי הרצון והביטחון (בְּמִשְׁעֲנֹתָם, לשון משען) להתחזק בזו הרשימה יכול לתקן הכול. וזהו וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, אף שאינו יודע כלל איך, רק על ידי הביטול להבורא יתברך, שעושה עצמו הפקר כמדבר, זוכה במתנה. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל – שאחר כך זוכה עוד לתקן עצמו שתהיה לו גם כן השגה ושייכות למתנה זו. וכל אלו המדרגות היו למטה ממדרגת משה רבנו ע"ה, ולפיכך אין שמו נזכר בשירה זו. כי כאן התחילה הנהגת הדור החדש, שאין משה מנהיגו. [ע"פ רבי יהודה לייב אלתר מגור, שפת אמת, חוקת תרל"ח]
