בתוך כל המאורעות
בְּרָכָה וּקְלָלָה
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם – שנקבע בכל איש ישראל שיוכל להבחין ולבחור בברכה שבתוך כל המאורעות הבאים עליו. בְּרָכָה וּקְלָלָה – שגם הקללה ביד האדם לעשותה ברכה. כי אין הרצון שתהיה הקללה, רק שעל ידה ישוב האדם. וכשבאים ייסורים על האדם ומקבלם באהבה, ושב להשם יתברך בחושבו כי חסד עשה עמו בזה, שעל ידי הייסורים התעורר לשוב, אם כן בזה עשה אותם לייסורים של אהבה ולברכה. [שפת אמת]

ברכה במאסר
אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ
מובא במדרש: "נרי בידך ונרך בידי – אם שמרת את נרי אני משמר את נרך" (דברים רבה ד). והעניין, כי בכל דבר יש נקודת חיות פנימית מחי החיים, רק שבעולם הזה הפנימיות נסתרת, והמבוקש מאיש ישראל הוא לעוררה ולגלותה בכוח קיום המצוות. וזה "נרי בידך", כי צריך כל אדם להאיר הנקודה הטמונה, וכאילו היא במאסר, עד שיגבור האדם להאירה מהחשכה. ונקודה זו היא הברכה בעצמה. וזה אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, שכשמדבק עצמו בנקודה הפנימית שבכל דבר ומתבטל אליה, אזי רואה את הברכה שבכל דבר. [שפת אמת]

מי מושלם?!
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן – כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן – כי דבר האביונות, שיש לו חיסרון והוא תאב לכול, הוא מטבעי הבריאה, שכן הטביע הבורא ב"ה שיהיה בעולם דברים המשתוקקים לקבל מזולתם כי המה חסרים. אך באמת זה אינו חיסרון, כי כן הוא טבע הבריאה וצורך העולם, והשלם בלא החיסרון צריך לזה החסר, וכמשל האברים שבגוף, כי האבר היותר שלם צריך לאבר החסר ובלעדיו גם הוא לא יבוא על שלמותו. וכמו כן זולת העני לא תוכר טובת העשיר, וטובה גדולה עושה עני עם בעל הבית יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, כמבואר בדרשת חז"ל (ויקרא רבה לד).
לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן היינו שלא תהיה האביונות בְּךָ בפרט, ורק בכללות העולמות יהיה החיסרון, כי לעולם צריך דבר החסר שיושלם מזולתו. אך באמת לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ, כי זה דבר שאי אפשר בכללות העולמות להיות בלא עני, וצריך שיושלמו העני עם העשיר והעשיר עם העני. ולזה אמר הפסוק שלא ירע לבב העשיר בתתו, כי לא נתן לו דבר משלו, כי כן חוק הבריאה – עני ועשיר – ואם לא היה הוא העני היה העשיר לעני, כי בלתי זה אי אפשר, על כן ישמח לב העשיר במה שזכה להיות הוא הנותן. [דברי חיים]

צירי צדקה
פָתֹחַ תִּפְתַּח
בתחילה, כשמתחילין להתנדב לצדקה, אזי צריך אדם לשבר את האכזריות שלו ולהופכו לרחמנות. וזהו עיקר עבודת הצדקה, כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנותו, אין זה עבודה, כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם. רק עיקר העבודה לשבר האכזריות להופכו לרחמנות. ובחינה זו, דהיינו התחלת הצדקה, היא קשה וכבדה מאוד. כי כמה גניחות ואנחות צריכין לעשות קודם שעושין איזה עובדא בעבודת השם, ובעיקר בהתחלה, שאז קשה מאוד. כי עיקר תולדותיהם של צדיקים – מעשים טובים. נמצא שהמצוות ומעשים טובים וכל עבודת השם הם בחינת הולדה, וכמה קלין וכמה חבלים וצירים יש ליולדת קודם שמולדת ההולדה, ובפרט במבכירה, היינו בהולדה ראשונה של אישה, שאז קשה עליה מאוד, כמו שכתוב: "צָרָה כְּמַבְכִּירָה", שזה בחינת התחלה, בחינת "כל התחלות קשות". וצדקה היא ההתחלה של כל ההתחלות, בבחינת: פָּתוֹחַ תִּפְתַּח. כי כל דבר ודבר מעבודת השם, כשרוצין ליכנס באותו הדרך ובאותה העבודה, צריכין לפתוח שם פתח ליכנס באותו הדרך. וסגולת כוח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר, שכשעושין איזהו פתח באיזה עבודה ונותנין צדקה, אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפתח יותר ויותר. [רבי נחמן מברסלב]

במקום שצריך
וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ
אחר שנכתב פרשת עיר הנידחת, שציווה להרוג כל העיר, שנראה לעין אנושי כאכזריות חימה, שב ואמר: וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ, שעל ידי שתקיים מצוות השם תבוא בך מידת רחמנות, שתהיה רחמן במקום שצריך לרחם. [מי השילוח]