בס"ד

למה יש כשרות על קוקה קולה?
אחריות אישית
// הרב ליאור אנגלמן

מדוע יש כשרות על קוקה קולה? מפני שזה כשר. שמא תאמרו: "כשר, אבל..." כמאמר הפתגם העממי הידוע. אכן כך, אבל הנה לנו גם אולי הפתרון לשאלה. הרב קוק מסביר שכל הדרכות התורה הן איזון עדין בין החופש של כוחות החיים לבין הדרכות מוסריות שנועדו לרומם את החיים, אך יש בהן גם הגבלה לחופש הזה. כל איסור בתורה נשקל ב"שקל הקודש" כלשונו, כלומר משקל דק ועדין שדואג ששיווי המשקל המקודש לא יישבר. גם כשחכמים הטילו איסורים והרחקות נוספים על אלה שהטילה התורה, הם היו מודעים לאחריו כלפי אותו איזון אדיר, אך כששיווי המשקל הופר באופן חד צדדי, הם נטו לאזן מן הצד השני.

התשובה בעצם מתחילה מן התורה. התורה בחרה שלא לאסור מאכלים ספציפיים בשל היותם לא בריאים, היא העדיפה להתוות עיקרון על ולתת אחריות לכל אדם לסלול לו את הדרך על פי העיקרון. עיקרון העל: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". פסוק שביסודו עוסק בזהירות רוחנית אך הפוסקים למדו ממנו הדרכה לשמירת החיים והבריאות. המימוש הרי תלוי במינונים וכמויות, ועל כן לא נאסר.

אני מניח שאדם שישתה פחית קולה בחודש ויקפיד על תזונה מאוזנת – לא יאונה לו כל רע. בעוד שאדם שיקפיד על שמירת שבת ואחת לשנה יחלל לרגע את השבת, הרי שנשמתו נפגעת מאוד. במקום שבו כל כמות היא הרסנית התורה צעקה: לא. במקום שהנזק תלוי כמות, התורה העדיפה את החופש ואת אחריות האדם למעשיו.

כמובן, על פי מה שכתב הציץ אליעזר על אודות הסיגריות, שאחרי שהוכח מעל לכל ספק הנזק שבהן, הרי העישון הופך לאיסור, כך נכון לגבי צריכה עודפת של מתוקים למיניהם, לאו דווקא משקאות. בעיניי כחלק מהטמעת התודעה של תורת חיים, יש להתרגל לכך שבחירה באורח חיים בריא זו דעת תורה ועבודת ה'. ובכלל זה: תזונה נכונה, ספורט עממי ונהיגה זהירה. יכול להיות שגם היום נשבר שיווי המשקל בשל פרסומות אגרסיביות, ועדיין בעיניי אחריות האדם על המינונים ראויה.

אני זוכר מילדותי את ראש הישיבה התיכונית שבה למדתי יושב בכניסה לבית המדרש ומכלה סיגריה אחרי סיגריה. אני זוכר את עצמי בשבו"ש בישיבת חברון בירושלים, מתקשה לנשום מרוב עשן בבית המדרש. הרבה דברים השתנו לטובה מאז.

ואיני יכול לסיים בלי הכרת תודה דווקא לחברת קוקה קולה. בימיה האחרונים של אמי לא הצליחה להכניס לפיה כמעט כלום. המשקה היחיד שהצליחה לשאת היה קוקה-קולה. הודינו להם, והחברה שלחה כמחווה משלוח על חשבונה. ללמדך שפעמים קוקה-קולה היא באמת טעם החיים.

מוכן ומזומן לבחירתך
// הרב דובי גרינברג

למה יש כשרות בכלל? האם דבר כשר הוא בהכרח טוב, קדוש וחיובי?

אז זהו, שלא!

בספר התניא מחלק המחבר את כל הנמצאים בעולם לשלושה גוונים: שחור, לבן וצבעוני.

ה'לבן', דברי קדושה, חפצי מצוה. דברים שהם בחיבור מלא עם הקב"ה. לדוגמא: ציצית היא בגד טוב. ללא ספק. גם תפילין וגם כוס הקידוש של שבת ומצת ליל הסדר.

'שחור', אלו דברים פסולים, מנותקים שאין להם תקומה. לדוגמה: בשר גמל, לשון הרע, ואייפון ביום השבת קודש. הדברים האלו נקראים 'דברים האסורים' – איסור פירושו קשר, והדברים הללו הינם קשורים ואסורים (מחוברים) אל הטומאה. ואין ליהודי עסק איתם.

(שאלה נפרדת היא לשם מה הם נבראו. והתשובה בתמצות מוחלט היא: א. כדי שליהודי יעבוד את ה' מתוך בחירה בין טוב לרע, מותר ואסור. ב. רוב דברים אלו יכולים להביא תועלת גדולה ליהודי בשימוש משני. למשל לרכוב על הגמל).

אבל רוב הדברים בעולם אינם קדושים או טמאים. רוב הדברים בעולם הם דברים מותרים, כשרים.

מה הפירוש מותר? – נכון! דבר שאינו קשור ומחובר לצד כלשהו. ומה הפירוש כשר? – מוכן ומזומן.

כלומר, רוב הדברים בעולם הם כאלו, שהשימוש שיעשה בהם האדם יקבע אם הם יהפכו לקדושים או לטמאים, לטובים או לרעים. עבודתנו היא, לעשות בהם שימוש נכון.

חותמת הכשרות המופיעה על בקבוק הקולה, אינה מהווה הצהרה שזה יהיה מעשה כדאי לשתות אותו, הכשרות אינה מעידה על קדושה או תיעדוף אחר של המוצר.

חותמת הכשרות מעידה, כי המוצר הזה הוא מוכן ומזומן לבחירתך כיצד להשתמש בו! מאכל ללא כשרות, הוא בחזקת אסור, טמא ופסול. לעומת זאת מוצר כשר, הוא מוצר בו אתה יכול לממש את עבודת ה' שלך ולבחור לעשות בו שימוש נכון.

לשימוש נכון ישנם מרכיבים רבים, המצב הגופני, הנפשי, הסיטואציה וכן הלאה. אין טעם לומר אמירה גורפת כזו או אחרת. אך ברור שהמפגש שלך עם מוצר כשר מאפשר לך את ההזדמנות להשתמש בסט הערכים היהודיים שרכשת ובמצוות שהפנמת. כדי לעשות בו שימוש נכון.

לרוויה!

שאריות של תודעה גלותית
// יהושע מילר

פלא שה' זימן את זה כך שקיבלתי פניה לכתוב על הנושא הזה בדיוק כשהוצאתי גלידה מהמקפיא. אז כמה הערות. גם גלידה וגם קולה וכל חטיף מטוגן עושים רק רע לגוף. בלי טוב ובלי אולי. אמנם, שלא כמו התורה הקובעת אמיתות אבסולוטיות לגבי מה שטוב או לא טוב, כל מה שאנחנו, בליווי המדע העדכני, יודעים על הגוף ועל מה שיעשה לו טוב משתנה מדור לדור.

בעבר האמינו שעישון זה בריא, משקאות עם רכיבי כספית או חומרים רדיואקטיביים נלקחו כתרופה, ונמנעו מלישון לילה שלם רצוף בכוונה. יכול להיות שיהיה מי שיקרא ויבין שרק חוקי התורה המנוסחים הם חשובים וכל השאר ארעי ולכן אפשר לדחוף לפה אוכל מטוגן בלי הפסקה. אבל תרשו לי לחדד בבקשה.

התורה ומצוותיה ניתנו מאת ה' המושלם, עתיק היומין והאינסופי. העולם שאנו רואים בעיניים הוא מלא בדברים שמשתנים, מתכלים ומתחדשים, והאדם, כעולם קטן, אף הוא מלא בטוב ורע והשתנות בגופו ובשכלו. כמו בתפילה 'ואבית תהילה', וכידוע לנו מספרי היסוד של החסידות, ה' מעוניין בהתגלות האינסופי הזה דווקא בתוך המישורים הסופיים והמוגבלים.

לא בכדי אנחנו מצהירים את החזון שלנו שלוש פעמים ביום, והיא שבעתיד ה' יהיה למלך על כל הארץ דייקא, ולא רק בשמיים הטהורים והשלמים, וביום ההוא לא רק שה' יהיה אחד, שזה תמיד היה, אלא גם שמו כאן בארץ יהיה אחד, והאחדות תתגלה כאן בזיקה ישירה ומורגשת לאחדות השורשית של ה'.

גלות היא מציאות בה יש ניתוק בין ה' ותורתו האמיתית ובין מרחבי החיים הגשמיים. גלות לאומית משמעותה, בהקשר הזה, שעם ישראל נמצא במציאות הישרדותית ולא במצב של השפעה והחדרת העקרונות האבסולוטיים בעולם. במצב הישרדותי- צריך לאחוז חזק אך ורק במה שמבחינה רוחנית חיוני ולעזוב את כל השאר. לא לחלום, לא לבנות, לא להשפיע. רק לאחוז בתורה, רק במצוות. הראש עסוק בתורה ושאר הגוף מוקדש רוב הזמן לדברים אחרים- לתת יי"ש לגוים, לתפור בגדים לצרכיהם, וגם אם הידיים בונים בית זה לא קשור למרחבי הקדושה.

בדור של גאולה יש שוב אפשרות שתהיה חיבור אורגני בין הקודש ובין מרחבי הגשם והעשייה- ושוב ימות החול והגוף נהיה בעל חשיבות רוחנית. אפשר לעסוק בהמון מקצועות שונים ובעל המלאכה יכול בפשטות ובאמונה לחבר לו תפילה לפני שמתחיל כל יום, שה' יזכיר לו שהוא בונה בתים ומיישב את אדמת ה', מוכר מאכלים לטובת יהודים שחיים את חזון הנביאים, משרת בצבא כדי לממש את הבטחת ה' שאנחנו ישראל לא נכלה. אחרי אלפיים שנות גלות, לוקח לנו כמה עשורים כדי ללמוד את זה מחדש, ולהרפות מהמסרים ההישרדותיים שאנחנו כעם היינו חייבים אותם, ולהתחבר חזרה למסרים של השפעה וחזון של חיבור.

במישור האישי, הגלות המקבילה לגלות הלאומית היא ניתוק בין רובדי הרוח והנשמה שלנו ובין גוף שלנו. בגלות אישית, רק המוח העוסק בתורה או מכוון בתפילה הוא חשוב, ודאגה לגוף היא שולית- כמה היא בתנועה או כמה התזונה שלה אופטימלית. ולכן אין חפיפה בין מי ששומר תורה ומצוות ובין אנשים שאוכלים בריא, כמו שהיינו מצפים מכוח הציווי 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' וגם מכוח הידיעה שהגוף הוא פקדון מאת ה' ועלינו לשמור עליו- כי אנחנו עדיין עם שאריות של תודעה גלותית.

ההיפתחות שלנו לתודעה בה אנחנו מבינים שה' רוצה שגם הגוף שלנו יהיה בריא ויהיה מרכבה לשכינה, כמו כל תהליכי הגאולה, היא הדרגתית, ובסופה נגלה שיש הפרייה הדדית- שמי שאוכל נכון גם יצליח לכוון יותר בתפילה, וגם ללמוד יותר בריכוז, ומי שיעמיק בתורה יגלה עוד ועוד דרכים בה הגוף שלו יהיה שותף בעבודת ה'.

לא בכדי ירושלים תופסת מקום כל כך מרכזי בברכת המזון ובמעין שלוש- ירושלים היא סמל החיבור האמיתי והשלם בין ה' ובין המציאות הארצית והחיצונית, הנראית לעין. דווקא בעלי תשובה, שאין להם את המטענים הגלותיים בהקשר הרוחני, הם אלה שמעוררים את הציבור הדתי בכיוון הזה, ולא כאן המקום להרחיב. לכן למרות שהכללים במרחב הגשמי משתנים כל הזמן, עלינו ללמוד אותם ולהמשיך במסע הגאולה, כדברי הרמב"ם בתחילת פרק ד' של הלכות דעות- "היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא....".

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ

פקודת יום: לשמוח!

העניין של "משנכנס אדר מרבים בשמחה" כמו גם העניין של "משנכנס אב ממעטין בשמחה" מעלה שאלה

למאמר המלא »
מיכי יוספי

סודו של האורח

שלום חברים יקרים. בשעה טובה ומוצלחת אנחנו מסיימים את ספר שמות ואת העיסוק במלאכת המשכן. ודאי

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן