כל הצרה של המלחמות עם ערביי עזה החלה בגירוש גוש קטיף: המנהרות שנחפרו משם לפה ואפשרו את חטיפת גלעד שליט. המחירים היקרים ששילמנו בעבורה. הכל בגלל הגירוש. נכון שקאסמים היו גם קודם הגירוש, אבל גראדים וטילים משוכללים שיכולים להגיע לאשקלון, באר שבע ותל אביב לא היו.
גם טילי קונרנט מהסוג שפגע באוטובוס השבוע לא היו ולא היו יכולים להיות לפני הגירוש. גם שילוח העפיפונים ובלוני התבערה מתאפשר כשאנחנו לא שם. למרות זאת אין היום מי שחושב כי אפשר היום לחזור ולגור בתוך קן הצרעות הזה. הם כל כך רעים עד שאין מי שרוצה את הצרה הצרורה הזאת בקרבתו.
יש עוד נזק גדול מהגירוש שאנחנו לא מזכירים לעצמנו תדיר: המצב הכלכלי. לפני שעזבנו את גוש קטיף הייתה הרצועה חממה של ברכה. מקום שגידל פירות וירקות משובחים שיוצאו לחו"ל. מדינות רבות בעולם קנו את הפירות המשובחים שגדלו שם במחיר יקר וכולם נהנו מהברכה.
מיד אחרי שגורשו משם היהודים החלו החממות להצמיח רק קוצים, כל השקעות המיליארדים שנתרמים לרצועה בכל שנה לא מצליחות להחזיר למקום את הברכה הגדולה שהייתה בו כשהיינו חיים שם. רצועת עזה של היום היא אחד ממוקדי האבטלה הגדולים בעולם, כ-50% אבטלה, והשאר עובדי המנגנון שחיים מנדבות העולם ולא עושים כלום.
כל זה לא חדש לנו. כל מי שקרא את סיפור יצחק ואבימלך בפרשת תולדות קורא את הסיפור של ימינו מילה במילה (כמעט). אלוקים מברך את יצחק. "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'". הברכה גורמת צמיחה של ממש בכמות ובאיכות. "וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד" (בראשית כו). בכל דבר שהוא נגע שורה ברכה, "עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך" (מדרש רבה בראשית סד ז).
הפלשתים מקנאים בו וסותמים בארות. אחר כך הם מציקים לו ואחר כך מגרשים. התוצאה היא חורבן גדול לפלישתים. באים אבימלך ופיכול שר צבאו ואומרים ליצחק, "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי־הָיָה ה' עִמָּךְ". מאז שעזבת אותנו פסקה לנו הטובה, יבשו לנו בארות המים, האילנות לא נתנו פירות. "דְבִזְכוּתָךְ הֲוַות לָן כָּל טַבְתָא וּכְדוּ נְפַקְתָּא מִן אַרְעָן יַבִּישׁוּ בֵירָן וְאִילָנָא לָא עָבְדוּ פֵירִין" (תרגום יהונתן). הם מבינים שהברכה היא מיצחק, וכורתים איתו ברית.
על החלק הראשון מסיפור יצחק ואבימלך אנחנו יכולים לומר "מעשה אבות סימן לבנים". למה החלק השני מתמהמה? למה לא באים הפלשתינאים מעזה לישראל ואומרים לנו: ראו ראינו כי אלוקים מברך אתכם כלכלית, צבאית וחקלאית. אולי נכרות איתכם ברית שלום. למה זה לא קורה? למה הם לא מחזרים אחרינו, הרי הם היו מקבלים מאיתנו כל טוב שבעולם!
צריך לשים לב כי לפני שהפלישתים מכירים כי ה' עם יצחק, יצחק בונה מזבח לה'. "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר". והפסוק שאחריו הוא "וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ". לומר לך כי לפני שהגויים יכירו בברכת ה' שעליך, עלינו להכריז על כך בפה מלא.
עלינו לקרוא כל הזמן בשם ה'. לומר לכולם כי כל ההצלחה הצבאית של ישראל היא ברכת ה'. כל ההצלחה החקלאית היא של ה'. כל ההצלחה הכלכלית, כל החכמה, כל ההצלחה הבינלאומית, כל השפע והברכה היא ברכת ה'. עלינו להכריז על כך חזק חזק. כשנכריז כך, ייכנעו המאמינים המוסלמים לאלוקים כמו שנכנעו הפלשתים של פעם. קל להם יותר להיכנע לה' מאשר להיכנע לישראל. קל יותר להבין שהמלחמה בברכת ה' היא חסרת תוחלת מאשר להבין שהמלחמה בבשר ודם. כל אחד מבין שאי אפשר להילחם בה' ולהצליח.