קמת הבוקר? איך הבוקר שלך נראה? יש איזו רוטינה כזו, איזה סדר פנימי של החיים שלנו, בכל תקופה ותקופה. איך קמים, ומה עושים, ומה מתרחש אחר כך, ולאן משם. זה ה'רגיל' שלנו. זה הטבע. למה קמנו בבוקר? כי ככה זה. ולמה יש לנו את כל מה שיש? כי ככה… והוודאות הזו של השגרה היא בריאות הנפש שלנו, היא הידיעה שיש לנו קרקע ומקום וסדר בחיים. כשלאדם נשמטת הקרקע מתחת הרגליים, אז כל הסדר נשבר וכל המציאות מתערערת. לכן הסדר הזה טוב לנו.
אבל, זה טוב לנו עד שזה כבר לא.
טוב לדעת שכל מה שיש הוא כאן כדי להישאר, וטוב לדעת שיש לנו שגרה ברוכה בחיים. אבל מה קורה בכל המקומות שלא? במקומות העמוסים, והתקועים? במקומות השבורים, והעקומים? מה קורה במקומות שבהם כבר התרגלנו מדי, והטבע שלנו קצת התעייף?
במקום הזה, אנחנו רוצים לתת דעת חדשה. להזכיר את הנשיפה האלוקית שמחיה את הכל.
אומר זאת נפלא בעל התניא:
וְהִנֵּה, מִכָּאן תְּשׁוּבַת הַמִּינִים וְגִילּוּי שׁוֹרֶשׁ טָעוּתָם, הַכּוֹפְרִים בְּהַשְׁגָּחָה פְרָטִית וּבְאוֹתוֹת וּמוֹפְתֵי הַתּוֹרָה, שֶׁטּוֹעִים בְּדִמְיוֹנָם הַכּוֹזֵב, שֶׁמְּדַמִין מַעֲשֵׂה ה' – "עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" לְמַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, כִּי כַּאֲשֶׁר יָצָא לַצּוֹרֵף כְּלִי – שׁוּב אֵין הַכְּלִי צָרִיךְ לִידֵי הַצּוֹרֵף, כִּי אַף שֶׁיָּדָיו מְסוּלָּקוֹת הֵימֶנּוּ וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּשּׁוּק – הַכְּלִי קַיָּים בְּתַבְנִיתוֹ וְצַלְמוֹ מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר יָצָא מִידֵי הַצּוֹרֵף, כָּךְ מְדַמִּין הַסְּכָלִים הָאֵלּוּ מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַךְ "טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם", הַהֶבְדֵּל הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, שֶׁהוּא יֵשׁ מִיֵּשׁ, רַק שֶׁמְּשַׁנֶּה הַצּוּרָה וְהַתְּמוּנָה מִתְּמוּנַת חֲתִיכַת כֶּסֶף לִתְמוּנַת כְּלִי, לְמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהוּא יֵשׁ מֵאַיִן.
נדמה לפעמים שבריאת העולם הייתה יצירה אלוקית שנעשתה באיזה זמן מן הזמנים, ומאז היא אכן פרי ידיו, כביכול, אבל היא לא "מתהווה" בכל שנייה. אבל זה מעשה אנוש כך, לא מעשה אלוקי! מעשה אנוש, מרגע שנוצר, הצורה שלו נשארת כמו שהיא, אבל אין משמעות למי שהכין אותה. הוא לא חלק ממנה, הוא לא קשור אליה, הוא יכול להיות במקום אחד, והיא במקום אחר. אבל בריאת העולם לא כך –
וְהוּא פֶּלֶא גָּדוֹל יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יַם סוּף עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁ"הוֹלִיךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם", וְ"נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד" וּכְחוֹמָה וְאִילּוּ הִפְסִיק ה' אֶת הָרוּחַ כְּרֶגַע – הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים וְנִיגָּרִים בְּמוֹרָד כְּדַרְכָּם וְטִבְעָם, וְלֹא קָמוּ כְּחוֹמָה בְּלִי סָפֵק, אַף שֶׁהַטֶּבַע הַזֶּה בַּמַּיִם גַּם כֵּן נִבְרָא וּמְחוּדָּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהֲרֵי חוֹמַת אֲבָנִים נִצֶּבֶת מֵעַצְמָהּ בְּלִי רוּחַ, רַק שֶׁטֶּבַע הַמַּיִם אֵינוֹ כֵן;
וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחוֹמֶר בִּבְרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, וְהַפְלֵא וָפֶלֶא יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יַם סוּף, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁבְּהִסְתַּלְּקוּת כֹּחַ הַבּוֹרֵא מִן הַנִּבְרָא חַס וְשָׁלוֹם – יָשׁוּב הַנִּבְרָא לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ. אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת כֹּחַ הַפּוֹעֵל בַּנִּפְעָל תָּמִיד, לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ… וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כּוּלָּם".
ברור לנו שקריעת ים סוף הייתה מציאות אלוקית. ברור לנו שמים לא יכולים לעמוד כמו חומה יותר מרגע אחד, ולכן ברור לנו שכל רגע שהמים ניצבו כחומה מימינם ומשמאלם של בני ישראל זה היה ה' שפעל בהם, למרות שהמים היו קודם ורק הפכו לחומה – שינוי של יֵש מיֵש. ומה עם בריאת העולם? יצירת כל העולמות, ובריאת האדם על כל חיותו ופלאי גופו שכל אלה כלל לא היו קודם – יש מאַיִן? ודאי שכל רגע שיש בהם חיים זה קורה רק מכוח אלוקי. רק החיות האלוקית, הדיבור האלוקי שבו נבראו הדברים, הוא זה שמקיים אותם בכל רגע ממש.
חליפה תפורה
ולמה כל כך חשוב להבין את זה?
כי בעולם האלוקי אין כוח האינרציה. בעולם האלוקי אין שום פרט ופרט מחיינו שהוחלט לפני כך וכך שנים ומאז הוא ממשיך להתרחש. לא הדברים השגרתיים, לא האתגרים, ולא הפלאות שבחיינו. כשאנחנו זוכרים ומזכירים לעצמנו שכל מה שמתרחש הוא פלא גמור, הוא דיבור אלוקי החי בנו כעת, היחס שלנו למציאות משתנה. אני לא נולדתי בעבר – אני חיה בהווה. אני לא גרתי, או עברתי, או גדלתי, או התמודדתי… אני ברגע הזה נמצאת בתוך חליפה שתפורה למידותיי בדיוק.
וברגע הבא? נמשיך להתפעל מהטוב, ונזכור שההתמודדויות הן לא כוח טבעי. כל המציאות היא יש מאין, ואנחנו מושגחים. מושגחים כל כך שהבורא לא ברא ועזב, אלא בורא בלשון הווה. הוא בורא ובורא ובורא ובורא… ואנחנו נבראים ונבראים ונבראים ונבראים.
המחשבה הזו מזכירה לנו כמה חופש יש לנו, כמה כוח בחירה. וגם כמה קרוב אלינו ה' יתברך. הוא מהווה אותנו, מחיה אותנו, ובורא אותנו לכבודו, בכל רגע ורגע מחדש.
(לע"נ גבריאל אברהם בן רחל אזרד)
