שלום חברים! אתם יודעים, בשבתות הבאות עלינו לטובה ראוי להשקיע בעונג שבת באופן מיוחד. חסידים אומרים שבשבתות של בין המצרים אור השבת מבהיק באור יקרות, עוד יותר מאשר בשבתות אחרות.

אולי תופתעו מעט לקרוא על הצעה כזאת במסגרת ההתוועדות שלנו, אבל כדי לשדרג את ההשקעה שלכם בעונג שבת, חשבתי להציע לכם מתכון לעוגת שמרים מיוחדת. המתכון של העוגה קשור לסיפור מעניין. אולי כבר שמעתם את הסיפור הזה פעם, אבל אלי הסיפור הגיע לאחרונה, אז אני שמח לשתף אתכם בו כעת.

הסיפור הוא על יהודי בשם יענקל'ה טופור, שהיה הקונדיטור – האופה של קיבוץ נען, שנפטר לפני כמה שנים. אשתו של אותו אופה נפטרה גם היא, ובני המשפחה החליטו להקים להם מצבה משותפת. הם ניסו לחשוב מה לכתוב על המצבה, כדי להזכיר באופן מיוחד את האבא והסבא שהם כל כך אהבו והעריכו.

בסופו של דבר, הם החליטו שהדבר שממנו הבריות הכי נהנו מאבי המשפחה, הייתה עוגת השמרים המפורסמת שלו. בעודו בחייו, העוגה הייתה לשם דבר בין חברי הקיבוץ, אבל המתכון נותר סודי. כעת הם החליטו לפרסם את המתכון, וכתבו אותו על המצבה המשותפת לו ולאשתו. ממש מתכון שלם על מצבה, תחת הכותרת: "עוגת השמרים של יענקל'ה".

ביקור בבית הקברות

לימים, כך לפחות לפי השמועה, אחד מבני המשפחה חזר בתשובה, וסיפר לרבו על נוסח המצבה הזה. הוא הוסיף ושאל, האם כך ראוי לעשות. הרב ענה, שלכאורה היה עדיף מלכתחילה שתהיה מצבה אחרת, אבל מכיוון שהוא ניסה לשכנע את בני המשפחה להחליף את המצבה ולא עלה בידו, הציע אותו רב שיוסיפו מתחת לכותרת המקורית: "עוגת השמרים של יענקל'ה", את המילים: "לכבוד שבת קודש". תוספת כזאת, מעלה כידוע את כל העניין הגשמי למחוזות אחרים לגמרי.

כיוון שהסיפור סיקרן אותי, כאשר הזדמנתי לשיעור באזור, אמרתי בליבי שאטרח ואלך לבית הקברות של קיבוץ נען, לבדוק אם אמצא את המצבה הזו, ואם אכן הוסיפו לה את ההקדשה לכבוד שבת. לצער הלב, קורה לא פעם שאחרי ששומעים סיפור מרגש ונוגע ללב, מתברר שהוא לא לגמרי מדויק… כשהגעתי לבית החיים של קיבוץ נען, אכן מצאתי בבית הקברות את המצבה עם המתכון, אבל הכיתוב "לכבוד שבת קודש" לא היה שם. זאת אומרת, שכל הסיפור על מישהו מבני המשפחה שחזר בתשובה ורצה לשנות את המצבה, הוא בגדר ספק אם אכן קרה או לא.

בכל אופן, אני חושב שגם אם התוספת לכבוד שבת קודש לא מופיעה על המצבה, לנו יכולה להיות הזכות להכין את עוגת השמרים המיוחדת של יענקל'ה ולהוסיף ולהקדיש את העוגה לכבוד שבת קודש, ואת עונג השבת לזכותו של המנוח.

בית אבא

כיוון שכבר הייתי בבית הקברות של נען, החלטתי לנסות ללמוד עוד מסיפורי המצבות שם. עברתי בשימת לב בין המצבות, עד שראיתי, לא רחוק מהקבר של אותו יענקל'ה טופור, מצבה שהיה כתוב עליה כך: "איטה קאליש-קמינר, בתו של הרבי, האדמו"ר רבי מנחם מנדל קאליש מאוטווצק". היה מעניין לראות שמדובר על בת של רב'ה, שעזבה את הדרך של בית אביה, ובכל זאת היא לא עזבה את הקשר עם אבא. למרות שהיא הלכה די רחוק והייתה מאנשי קיבוץ נען, עדיין הכיתוב היחידי שהיה על המצבה שלה, הוא הייחוס שלה כבת של אדמו"ר. הרבה פעמים, גם אנשים שעוזבים את הדרך ומתרחקים, עדיין מרגישים צורך לשמור על קשר כל שהוא למורשת ולשורשים שלהם.

לאחר מעשה, חיפשתי קצת מידע על אותה גברת, והתברר לי שהיא הייתה סופרת ידועה למדי, שהספר המפורסם ביותר שלה נקרא "אתמולי". בספר הזה היא כתבה אוטוביוגרפיה על חייה בעיירה, כבת של הרבי. בספר הזה יש קטע קצר, שבו היא מספרת על הסבא רבה שלה – רבי יצחק מוורקא. האדמו"רים עם שם המשפחה קאליש, שייכים לשושלת של אדמו"רי וורקא.

הסיפור מוכר בחצרות החסידים, והיא כותבת אותו בצורה מעובדת ללשון ספרותית. הסיפור הוא, שפעם אחת, בעיצומו של החורף האירופאי הקר, הזדמן רבי יצחק לאכסניה מסויימת בוורשה. כשכבר שכב לישון, הוא התאווה להריח קמצוץ טבק, או כמו שאומרים בעגה החסידית: "שמעק טאבעק". רגע לפני שהוא קם לקחת את הטבק, הוא חשב לעצמו כך: "אם אקום, זאת תהיה כניעה ליצר של התאווה לטבק. מצד שני, אם אשאר לשכב, זאת תהיה כניעה ליצר של העצלות". מה הוא עשה בסוף? הוא החליט לקום ממיטתו למרות הקור העז, ניגש עד לשולחן שעליו עמדה קופסת הטבק, אבל לא נגע בה! מייד אחר כך הוא חזר אל מיטתו. כך הוא גם לא נכנע לתאווה, וגם התגבר על העצלות.

גמילה ברגע

חברים, הנה זכינו לסיפור חסידי נוסף, שהגיע כתוצאה מהמצבה המיוחדת של יענקל'ה טופור. הוא הוביל אותנו לנכדה של ר' יצחק מוורקא, שקבורה בקיבוץ נען אבל עוד קשורה לבית אבא, וכדרכן של התוועדויות – סיפור מביא סיפור. מהסיפור על הניצחון נגד העצלות, נזכרתי בסיפור על ה'לב שמחה' – ר' שמחה בונים מגור – שהשבוע, בז' בתמוז, חל היארצייט שלו.

מספרים שה'לב שמחה' היה מעשן הרבה שנים, עוד בימים שבהם הוא טרם התמנה לרבי. יום אחד, נגמרה לו חפיסת הסיגריות בשעת ערב, כשרוב החנויות באזור שבו הוא גר כבר היו סגורות. הוא יצא והלך מרחק די הגון עד למקום שבו היה קיוסק או חנות שהיו פתוחים, ואפשר היה לקנות שם סיגריות. כשהוא כבר כמעט הגיע לשם, הוא אמר לעצמו: "כזה מרחק אני הולך בשביל הנאה גופנית שכזו? כמה תורה, תפילה וחסד, היה אפשר לעשות בזמן הזה!" מספרים, שבאותו רגע הוא הפסיק את העישון לגמרי.

חברים יקרים! אני מקווה שאתם לא צריכים עידוד להפסקת העישון, אבל ללמוד משהו על כוח רצון בהחלט אפשר מהסיפורים הללו. אפשר לחבר את כל הסיפורים שלנו – להכין את עוגת השמרים המיוחדת של יענקל'ה באישון לילה, אבל לא לאכול אותה באותו ערב. להשאיר אותה שלימה, ולהמתין איתה בסבלנות עד לשבת קודש. לחיים חברים! שנזכה לנצח את התאוות, ולרומם אותן לאוויר של שבת קודש, שבה אפשר לאכול ולשמוח בקדושה נפלאה. לחיים!

המתכון הסודי של יענקל'ה לעוגה בטעם גן-עדן

החומרים: 1 קילו קמח, 50 גרם שמרים, קורט מלח, 3 ביצים, 7 כפות סוכר, 200 גרם מרגרינה, כוס וחצי חלב, קינמון לפי הטעם.

פרט למוצרים המופיעים על המצבה, יש לארגן גם שמן וביצה טרופה.

אופן ההכנה (לא מופיע על המצבה):

בקערת מיקסר שמים את הביצים, המרגרינה, הסוכר וקורט המלח, ומערבלים.

תוך כדי ערבוב, מוסיפים לסירוגין מעט מהחלב כשהוא פושר ומעט מהקמח.

מוסיפים את השמרים, וממשיכים להוסיף את שאריות החלב והקמח, עד שהקמח נפרד מהדפנות.

מכסים במגבת רטובה, ומניחים במקום חם לתפיחה במשך כשעתיים.

לאחר התפיחה, לשים את הבצק היטב. מרדדים את הבצק לעלה בעובי של כ-1/2 ס"מ, מורחים את העלה במעט שמן ומפזרים קינמון. מגלגלים את העלה לגליל וחותכים אותו לגלילים באורך 3 ס"מ. מסדרים את הגלילים על גבי נייר אפיה בתבנית שטוחה, טורפים ביצה ומורחים אותה מלמעלה.

אופים בתנור בחום של 180 מעלות במשך כ-10 דקות, עד שפני המאפים משחימים.