שלום חברים יקרים. הנה הסיפור החסידי לשבוע הזה, בו הפרשה אומרת לנו: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'". מסופר על רבי שמלקא מניקלשבורג, שהיה מגדולי החסידות בדור השלישי, שפעם אחת הגיע אליו עני שהיה שרוי במצוקה גדולה, אבל לרבי שמלקא לא היה כל פרוטה לתת לו לצדקה. הוא ממש השתכנע מהמצוקה של העני שהייתה יוצאת דופן, והוא כל כך רצה לעזור לו – ופרוטה אַיִן. בלית ברירה, הוא קם ועשה מעשה. הוא נטל טבעת מקופסת התכשיטים של אשתו הרבנית ונתן לו אותה במתנה.
מספר רגעים לאחר מכן הגיעה הרבנית הביתה, והנה היא רואה שחסר דבר-מה בקופסת התכשיטים שלה. היא חשבה שלבטח גנבים פרצו הביתה והרימה קול זעקה. אמר לה בעלה, רבי שמלקא: היה כאן עני שהתחנן על נפשו, והבאתי לו את הטבעת. הוא שיתף אותה בקצרה בסיפור האירוע, ובתגובה היא מיד הזדעקה ואמרה: אוי ואבוי! הטבעת הזו יקרה מאוד, היא משובצת אבן נדירה! רבי שמלקא התרגש: מה? ככה? לא ידעתי! הוא רץ מיד לרחוב העיר כשהוא תר אחרי העני, וכשזיהה אותו במרחק החל קורא לו מרחוק. העני נבהל, הוא חשב שרבי שמלקא בא לבקש את הטבעת חזרה. הרגיע אותו הצדיק ואמר לו: חלילה, רק רציתי שתדע שהטבעת מאוד יקרה, ולכן אל תניח לאנשים להונות אותך, ודאג לבקש עבורה את התמורה ההולמת…
בשבת הקרובה עלה רבי שמלקא לדרוש לפני קהל עדתו, ובמהלך הדרשה אמר שבעקבות המאורע הזה התבהרו לו דברי המדרש האומר: "אמר לו הקב"ה למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם". הפירוש הפשוט של הדברים הוא שמשה מצוּוה ללכת ולהודיע לישראל על מצוות השבת, אבל בעקבות הסיפור עם הטבעת אמר רבי שמלקא שכוונת המדרש היא – לך והודע להם שהשבת היא כל כך יקרה. זה לא עניין של מנוחה טכנית. זו הוויה כל כך נפלאה ומעצימה, הרבה יותר ממה שאנחנו משערים. לכן – אומר הקב"ה למשה – לך ותודיע לעם ישראל את יוקרה.
הסיפור שטרם סופר
יש לציין שהסיפור הזה – עם כל חביבותו – מעורר גם מחשבה על פשר הנהגתו של רבי שמלקא: כיצד הוא לוקח את הטבעת של אשתו בלי לבקש ממנה רשות וגורם לה עוגמת נפש…
רציתי לומר לכם שאם מישהו מכם הקוראים מהרהר בזה, מאוד חשוב קודם כל לתת מקום לקול העולה מתוכנו וטוען שמשהו בסיפור הזה צורם. זאת אומרת, גם ביחס לסיפור חסידי שיש בו פרט בלתי-פתור, לא צריך לוותר על הסיפור כולו. אפשר לספר אותו בשלמותו, ואז להציף את הנקודה שלפעמים לא נשמעת לנו ולעורר דיון בנושא.
הרבה פעמים לא פרוסה בפנינו התמונה המלאה של הדברים, ולכן אנחנו עלולים לתמוה על הנהגתם של רבותינו הגדולים, אבל אנו יכולים להניח את דעתנו בעובדה שצדיקים כאלה בוודאי לא נכשלו בעזרה לזולת על חשבון פגיעה בבני הבית, כמו שאומר הפסוק "ומבשרך אל תתעלם". אפשר להציע להוסיף לסיפור תוספת שתעזור לנו להשלים את הפינה הבלתי-מובנת לנו. למשל, אפשר לדמיין את המשך הדברים כך: אחרי שבת אמר רבי שמלקא לאשתו: דעי לך, כל כך רציתי לקיים את מצוות הצדקה, אבל כשלקחתי את הטבעת מקופסת התכשיטים שלך החלטתי במחשבתי שאקנה לך טבעת הרבה יותר נאה, ובהזדמנות זו נוסיף לה גם את העגילים שביקשת מזמן שארכוש אצל הצורף בעיירה…
התגובה של הרבנית לדברי רבי שמלקא גם היא הייתה רגועה ומפויסת: דע לך, בעלי, אני כל כך מעריכה ומוקירה את מעשי החסד שאתה עושה. גם אם לפעמים ברגע הראשון אני לא לגמרי איתך, אחר כך אני יודעת ומבינה שבדיוק בשל כך התחתנתי איתך, כי הכרתי ועמדתי על הפלא הגדול שבדמותך – כמה אתה מגלם במהותך את הנתינה הטהורה, ואני מעריכה את מאמציך למען הזולת, כשאתה לא שוכח בדרך גם על קרוביך, ואדרבה.
כבה את האש!
כשמספרים את הסיפור הזה בפני בני הבית, אפשר לשאול האם כדאי להוסיף לטבעת עגילים או שעדיף שרשרת… בכל אופן, הרעיון הוא שכך אנחנו יכולים להעביר את הסיפור החסידי הלאה ולקבל ממנו את המסר הנכון. אחרי הכל, המסר מהסיפור הוא לא בתחום של הנטילה מחפצי האישה עם או בלי רשות, אלא המסר הוא "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה" – לעורר ולדבר על יוקר השבת. על העומק שלה, על הברכה שהיא מביאה הביתה, ועל החן המיוחד שהיא מעניקה לכל מי שחווה אותה.
בספר 'מנחת יהודה', שכתב רבי יהודה סטריזובר לפני כמאה שנה – ספר העוסק בקבלה ומודעות ובין השאר גם בקשר לנשימות, דברים שהיו חידוש בעולם היהודי דאז – נאמר שאור השבת הוא כל כך גדול, ולפעמים בן אדם שאכל יותר מכדי צורכו בסעודות השבת כבר מאבד את הבחירה אם להיות ער וליהנות מהשבת, והוא שוקע בשינה… מרוב שמערכת העיכול עובדת כל כך חזק, היא לוקחת את כל הכוחות הזמינים ולכן אנחנו נרדמים. על סיטואציה כזו נאמר בפרשת השבוע "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". כשהגוף צורך הרבה חום למטרת העיכול – כשאנחנו אוכלים הרבה מעבר למה שאנחנו צריכים – זה כמו להבעיר אש, בדרך משל, במערכת העיכול.
חברים יקרים, אני מאחל לכולנו שנזכה להבין את יוקר השבת ולהתנהג בהתאם לכך. כמובן, נשקיע גם בנתינה לצדקה, ובפרט בחודש אדר בו מרבים בצדקה, ובמקביל נדאג שאף אחד מבני הבית לא יקופח, ואדרבה. כך נצא כולנו נשכרים. לחיים, לחיים.
