בתקופה הזו של המלחמה יש לעתים אווירת כאוס, ובעיקר כאוס רגשי. אנחנו בטראומה, אנחנו חלק מתוך מלחמת עולם ומתמודדים עם 'דאגות למתקדמים'. בתוך זה יש
שלום חברים יקרים. הנה הסיפור החסידי לשבוע הזה, בו הפרשה אומרת לנו: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'". מסופר
עומדים כבר בין פורים ראשון לפורים שני. ההנחיה היא "מרבים בשמחה", אבל המציאות נראית בדיוק להפך. אז איך אפשר לשמוח, ולצאת במחול, כשהבוקר קיבלנו עוד
לא משהו. ככה ככה. התבוד מה? מה זה? לא מכיר. * אתם בטח לא מכירים את הבעיה, זו מחלה נדירה ממש, אבל יש אנשים שהלב
לפני שבוע ביקשו ממני לדבר בפני מכינה קדם-צבאית מקיבוץ מעגן מיכאל שבאה להתארח בגוש עציון. תמיד במפגשים כאלה אני מרגיש שאני בא לאזן להם את
חשבתם על זה פעם שהלב של העולם, דווקא הוא, מתגלה בעולם כסימבול של אבן? "דברו על לב ירושלים" אומר הנביא, ואיזהו ליבה של ירושלים? הר
לחיים, אחים יקרים. מסופר כי לקראת הקמתה של ישיבת 'חכמי לובלין' הנודעת, ערך מייסדה הגאון רבי מאיר שפירא סבב גיוס כספים בערים שונות ברחבי פולין
התפילה שלנו כתובה ברובה בלשון רבים, במיוחד בשיאה – בתפילת העמידה. ובכל זאת, בדרך כלל כוונתנו הטבעית היא להתפלל לטוב עלינו באופן אישי, על משפחתנו