שלום חברים, אני רוצה לספר לכם היום על צאצא של הצדיק רבי צבי אלימלך מדינוב, הידוע בכינויו בעל ה'בני יששכר' על שם ספרו הידוע שמבאר את עניינם הפנימי של חודשי השנה. הנין (או בן נין) המדובר שמו היה אורי, ממייסדי קיבוץ בית אלפא של השומר הצעיר. הוא היה בין החלוצים של העלייה השלישית, ומסופר שחלק את האוהל שלו יחד עם מי שלימים היה ראש הממשלה – לוי אשכול, עם מאיר יערי, ועוד אנשים שבהמשך מילאו תפקידים בכירים בהנהגת המדינה.
פעם אחת הוא עלה עם חבריו לגדוד העבודה לסלול כביש בירושלים, ובעודם נמצאים באותו אתר עבודה ירושלמי עבר שם יהודי ממאה שערים, מוכר ספרים. אורי, עליו אנחנו מספרים, התבונן בספרים שעל הדוכן הנייד שהוביל היהודי, והמוכר שאל אותו במאור פנים אם הוא רוצה לקנות ספר כלשהו.
בתגובה, אורי שאל אותו אם יש לו את הספר בני יששכר. המוכר הופתע מאוד איך החלוץ הזה, גלוי הראש, מכיר את הבני יששכר, ואורי הסביר לו בפשטות: "אני נין שלו". המוכר נדהם וחשב לעצמו: אם יש כאן צאצא של הבני יששכר צריך לדאוג לו. הוא פנה אליו ושאל אותו בנעימות: "תגיד, אתה מרוצה ממה שאתה עושה? האם חשבת על עוד אפשרויות?…"
איכשהו השיחה התגלגלה ביניהם באווירה טובה, ובעקבותיה גמלה החלטה בליבו של אורי לעזוב את חבריו וללכת ללמוד תורה בירושלים. מספרים שבמשך כשנה היה לומד בלילות עם רבי זליג ברוורמן, ראש ישיבת מאה שערים, שטיפח אותו כראוי לאותה נשמה יקרה ומיוחדת.
רב להשכרה
נעצור רגע ונוסיף שהבני יששכר, רבי צבי אלימלך מדינוב, מאוד היה חשוב לו שילדי ישראל ילמדו תורה, גם כאלו שהוריהם לא יכלו לשלם עבורם שכר לימוד. באותה תקופה, לצער הלב, היו כאלו שהתרחקו ממסורת ישראל, וזו הייתה הסיבה שלא שלחו את ילדיהם ללמוד אצל מלמד. אבל התופעה היותר כואבת ונפוצה הייתה שלהורים רבים שומרי מצוות לא הייתה יכולת לממן את הלימוד של ילדיהם, ומלבד לימוד מאוד בסיסי לא שלחו אותם ללמוד במסגרת נאותה.
מסופר שהבני יששכר דאג שבכל עיר באזורו יקימו קופה מיוחדת שממנה ימומנו הלימודים לילדי ישראל שחפצים ללכת למלמד פרטי או לתלמוד תורה רשמי, ואין מי שישלם בעדם. עד כדי כך הדבר נגע לו, שלעיתים היה מציע את עצמו לרב בערים ועיירות בהן התפנתה המשרה, למשך שנה או יותר, והיה מתנה את מועמדותו בכך שיוכל לארגן שם את אותה קופה מיוחדת.
כמובן, היהודיים המקומיים חפצו בו לרב והוא היה מקבל על עצמו את התפקיד ובמקביל דואג להקמת הקופה ותפעולה, ואחרי שראה במשך זמן שהקופה מתבססת דיה, והיהודים האמידים באותו מקום תורמים לה מכספם תמידים כסדרם, היה עובר לעיירה אחרת להציע את מועמדותו. מה יש לומר? מסירות נפש מפעימה לחינוך ילדי ישראל.
אם לחזור לסיפור שלנו, אפשר לראות שמתקיים כאן הדיבור המפורסם שמיוחס לבעל שם טוב: כל מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה. כך, כיוון שלבני יששכר הדבר הזה היה כל כך יקר לו, הנה בעת המתאימה, הצאצא שלו, החלוץ ממייסדי קיבוץ השומר הצעיר, התעורר ללימוד תורה. משמיים שלחו אליו יהודים עם תשומת לב שראו אותו, תמכו בו והעלו אותו מחדש על דרך לימוד התורה והחסידות.
כמובן, אנחנו משתדלים לעשות את הדברים לשם שמיים, לשם אהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל, ולא למטרת תועלת אישית. אבל במקביל אומר לנו הבעל שם טוב: דע לך, הדברים שאתה עושה בעולם הזה, לטוב ולמוטב, והדרך בה אתה מתנהג – הכל חוזר אליך.
הבא ליטהר
נחזור לאורי, ועכשיו כבר נקרא לו בשמו המכובד: רבי אורי סנדר. אחרי שכבר היה מאנשי ירושלים וכבר התחתן, ביום אחד של שלג חיפשו אנשים למניין אצל האדמו"ר רבי מנחם נחום מרחמסטריבקא שהיה באותו זמן בירושלים, והוא טרח ללכת להשלים את המניין.
לאחר התפילה הוא הגיש פתקה לרבי מרחמסטריבקא, והרבי שוחח איתו והוסיף בדיבורו את המילים: "הבא ליטהר מסייעין בידו".
אפשר להניח שהביטוי הזה מוכר לרוב הקוראים, ומסתבר שגם רבי אורי סנדר הכיר אותו. אבל אתם יודעים, לפעמים כשאנחנו שומעים דיבור מצדיק – הוא נוגע ונכנס עד עומק הנפש. רבי אורי סנדר הרגיש באותן מילים כזו הארה וכזו התעוררות עצומה לעבודת ה', ומאז החל לבקר בקביעות את חצר רחמסטריבקא. לימים נישאה בתו של רבי אורי סנדר למי שלימים היה הרבי מרחמסטריבקא, ורבי אורי הפך לחסידו של חתנו, ולמעשה הוא סבו של הרבי הנוכחי מרחמסטריבקא שליט"א.
אסור להיות זקן
מספרים על רבי אורי סנדר שהיה שומר על קשרים טובים עם חבריו מהימים בשומר הצעיר. לפרנסתו עבד בהנהלת החשבונות של בית הרפואה 'שערי צדק' במשך עשרות שנים, ובכל פעם שמישהו מהקיבוץ היה מתאשפז במקום מסיבה כלשהי, היה דואג לו כמו לבן משפחה. למרות ששב למסורת אבותיו, לא ראה לנכון לנתק את יחסיו עם מעגל החברים הקודם, וחלק מהם גם באו במיוחד לבקר אותו בירושלים.
בזקנותו העיד רבי אורי סנדר על עצמו שבמשך שבעים שנה לא החסיר אף יום מקווה, ולא נכנס בשר אל פיו – מאז אותם ימי חלוציות בהם גזר על עצמו טבעונות או צמחונות. בביתו אמנם הוגש בשר, אך הוא לא היה אוכל ממנו. היה פעם מישהו ששאל אותו כיצד ייתכן ששיערו עדיין שחור, גם בעת זקנותו המופלגת, הוא השיב בשנינות: "פעם השומר הצעיר, תמיד השומר הצעיר…".
אפשר לקחת מזה חיזוק לעצמנו – להיות תמיד צעירים, כמו שרבי נחמן אמר: אסור להיות זקן, במובן הזה של שימור כוח ההתחדשות והרעננות לכל זמן ועת.
לחיים, חברים יקרים. מי ייתן שנזכה לתמוך בלימוד התורה של ילדי ישראל, ולכל הפחות לילד שבתוכנו שמצפה שנדאג לו ונטפח אותו בתחומים שהוא מבקש ללמוד ולהעמיק בהם. וזכותו של הנכד והסבא – הנכד של הבני יששכר והסבא של הרבי מרחמסטריבקא, הלא הוא רבי אורי סנדר – תעמוד לנו להיזכר בשייכות ובהתחדשות הקשר שלנו אל מסורת האבות. לחיים לחיים.
