יש הוראה בגמרא: "לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי"; השאלה היא למה? למה זה לא טוב שאדם יעשה בלב חפץ?
ואפילו לרגע אחד בלבדכִּי אִם לְיִרְאָהכפי התרחקות האדם מן הרע, והיינו מן התשוקה לקבל לעצמו מכל חמודות העולם הזה, כך הוא מתקרב לה' יתברך ומשיג
אציין כמה נקודות שבלטו לי בלימוד תורת הרה"צ המופלא רבי לוי יצחק שניאורסון זצ"ל. כפי שמתאים למקובל כרבי לוי יצחק (המכונה בפי החסידים ר' לוי'ק,
הלוויה שכזאת יום אחד החל לבקר בביתנו נער בשם מיטיא גוראריה. הנער, שלא היה שומר מצוות, היה אז תלמיד בבית־הספר התיכון, בעל אופי הגון ואצילי מאוד.הנער
"אם לא יאפשרו לי להעמיד 'משגיחים' מטעמי, אנשים הנאמנים לי, וכל העבודה תתבצע אך ורק לפי ההנחיות הברורות שאעביר להם – לא אתן הכשר, ואף
לפני כמה שבועות הזמינו אותי לאחת מישיבות ההסדר לתת שיחת הכנה למתגייסים. זכיתי לפגוש כמה עשרות בני ישיבה שישבו ולמדו כשנתיים תורה ובעוד מספר שבועות
אנחנו תורמים צדקה, קוראים תהילים, לומדים משניות ועוד כהנה וכהנה לעילוי נשמותיהם של אנשים שהלכו לעולמם. כל זאת מתוך ההבנה העמוקה כי המצוות הן הדרך
לפני כעשרים שנה יזמתי בעזרת קרן אשדאון כינוס באוניברסיטה העברית בירושלים על עתיד העמיוּת היהודית. הדאיגו אותי השסעים המעמיקים בין חילונים לחרדים בישראל, בין הזרמים
עקב זו הפרשה שלי. מהלידה לבר מצווה, עקבות הפרשה מלווים אותי כל החיים. לא תמיד ידעתי שזה כתוב ומדבר אלי, אבל התורה, הפרשה, המציאות, ה'
לאחר תפילת ערבית בתחילת הקיץ, אחד מחבריי, אופק, ניגש לעברי. פניו היו נפולות וראיתי בעיניו שהוא מתכוון לתנות את צרתו בפניי. גייסתי חיוך והתיישבנו בספסל
בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להיבראות, אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב