ראשית, יש להדגיש שניסוח השאלה יכול לבלבל בטעות מישהו. ברגע שעוסקים בשאלה מה עושים במצב בו אין די זמן להתכונן לתפילה כראוי, ונותנים לכך מענה, יכול מאן דהו להבין בטעות כי זהו מצב לגיטימי, כאילו יש שתי אפשרויות – או שתגיע בזמן לתפילה כמו שצריך, ואם לא, לא נורא, יש מקצה שיפורים למאחרים.

ולא היא. לתפילה צריך להגיע לא בזמן, אלא לפני הזמן. אמנם, המשנה (ברכות פרק ה) מציגה זו כהנהגה של יחידי סגולה - "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום", אך הגמרא בהמשך (דף לב) קובעת ש"המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו, ושעה אחת אחר תפלתו. קודם תפלתו מנין - שנאמר 'אשרי יושבי ביתך'. לאחר תפלתו מנין - דכתיב 'אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך'".
זו חובה המוטלת על כל אחד ואחת. הפוסקים נחלקו רק בשאלה בכמה זמן מדובר, שעה ממש או זמן ניכר אחר כל שהוא, אבל ודאי שלכל אחד ישנה חובה לשהות זמן מועט לכל הפחות, כפי ניסוחו של הרמב"ם (הלכות תפילה ד): "כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים... חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה...". כלומר כל אדם חייב לשהות מעט והחסידים מהדרים בשעה שלימה. שהייה של שעה אחת איננה אפשרית לכל אדם, ולכן קבעה ההלכה מינימום מחייב לכולם – לשהות מעט. כחמש דקות, זמן בעל משמעות, המאפשר הרגעות מטרדות היום והתמקדות.

על כן בואו נגדיר מראש את הסדר הנכון – יהודי צריך להגיע לתפילה לפני הזמן בו היא מתחילה באופן ציבורי. זו צריכה להיות הנורמה, ומי שלא עומד בה צריך לתקן זאת. הוא בטח לא יכול לקרוא לעצמו חסיד... חסידות איננה איחור לתפילה וזלזול בזמנה אלא הגעה מוקדמת למפגש עם בורא עולם (ויעויין עוד בהרחבה בספרי 'חסידות הלכה למעשה' בפרק על התפילה).
אבל, אם בכל זאת קרה, באופן חד פעמי, שיהודי איחר לבוא והגיע לתפילה כמה דקות אחרי תחילתה, במיוחד בימי הטיולים הללו או בכל מיני זמנים לחוצים ובלתי ניתנים לתכנון אחרים, הוא צריך לזכור דבר אחד – הכוונה יותר חשובה מהכל. 'טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה', כך נפסק בשולחן ערוך עם תחילתו, וזהו כלל שצריך ללוות עובד ה' בכל דבר, ובמיוחד בעבודת הלב – זוהי תפילה.
למעשה, יש גישות שונות מה עדיף לעשות במקרה כזה – יש הסוברים שעדיף לדלג על חלקים מסוימים בתפילה, או להתפלל תפילת 'הביננו' (בתנאים הלכתיים המפורטים בספרי הלכה, ואין כאן מקומם), ויש הקובעים כי בכל מקרה כדאי להימנע מדילוגים (בעיקר על פי סוד וחסידות). אבל מה שברור לכולי עלמא הוא, שעיקר התיקון במקרה כזה הוא לאחר התפילה – טוב, איחרת כי נאנסת. בסדר. אבל כעת, לאן אתה ממהר? שב, תשלים, תאמר פרק תהילים, תנגן איזה ניגון, תרגיש שאתה נפרד לעת עתה ממפגש עם בורא עולם, שקשה עליך פרידתו, שכל דקה יקרה בעיניך.