הערב יורד וסביב השולחן מתכנסת לה המשפחה לסעודת ערב שגרתית. ריח מהביל של חביתיות עולה מהמטבח וממלא את החלל בניחוח ערב. לאחר נטילת הידיים המשפחה
בנוהג שבעולם, הרבה פעמים כשזורקים באוויר את המושג 'תשובה' זה נשמע לאנשים דבר מפחיד. יש כאלו שמפחדים לשמוע אפילו את המילה 'אלול', שהרי היא מבשרת
תמונות של א-ל-ו-ל תמונה ראשונה: מקלט הוא נוסע בכביש הבין עירוני, מגניב מבט במראה, לוודא שמישהו לא 'דולק' אחריו. מנגב אגלי זיעה ממצחו, וממשיך לדהור
עונג שבת. כולם שרים, הרב מדבר, מעין עולם הבא. על השולחן קערת אבטיח קר, מעין עולם הזה. החתיכות אוזלות, נשארה חתיכה בודדת. בינתיים היא נשארת
שלום חברים! חכמינו ע"ה אמרו ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". המשפט הזה אמנם ידוע ומפורסם, אבל בכל זאת ראוי להעמיק בו פעם
באחת השנים, לקראת החגים קרא הבעל שם טוב הקדוש לתלמידו החשוב ר' זאב וולף קיציס, ובישר לו שהוא יהיה בעל התפילה בחגים בבית מדרשו. תארו
השילוב של 'עת' ו'רצון' הוא קשה ולא ברור. עת, מגיעה מהמקום של זמן, הדבר הכי זז ולא מתחשב, שנמצא רק בעולם הזה ובגיהינום… משפט רשעים