הערב יורד וסביב השולחן מתכנסת לה המשפחה לסעודת ערב שגרתית. ריח מהביל של חביתיות עולה מהמטבח וממלא את החלל בניחוח ערב. לאחר נטילת הידיים המשפחה כולה מתיישבת לארוחה. הלחם, הריבה, הסלטים עוברים מיד ליד. אבל שם, במרכז השולחן, צועדת לה נמלה גדולה וחומה, משושיה רוטטים בעניין אנה ואנה. גם היא קלטה את המעדנים הערוכים על השולחן והיא גם עושה את צעדיה בתיאבון לעבר הריבה. גם היא רעבה.
אולי אני, אולי אתה, היינו שולחים את ידינו אינסטינקטיבית לעבר היצור החצוף ומסלקים את הנמלה, חיה או מתה, במהירות מהמקום. לא אצל הרב ישראל מחפוץ.
"כאשר בביתנו רואים היינו כיצד בלב שולחן האוכל צועדת לה נמלה, נוהג הייתי לומר לילדיי: ראו נמלה זו, התבוננו בה. במקום למהר לסלקה מהשולחן אמרו איתי את מאמר החכם מכל אדם אשר ביקש מהאדם להתבונן בנמלה ואמר: 'לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם'. ראו כיצד היא עמלה ולא נחה. אין לה קצין ומושל, אין לה מי שיגיד לה כיצד להתנהג, אך היא מחפשת אחרי מזון, תרה אחריו ללא הרף ואז מכינה בקיץ את המזון שלה לימי החורף הקרבים ובאים. היא לא לחינם כאן אלא כדי שנלמד ממנה משהו".
"לא רק הנמלה", ממשיך ואומר הרב מחפוץ. "הלא אמרו חכמינו שאלמלא ניתנה תורה לישראל היינו יכולים ללמוד דברים מבעלי החיים, כמו איסור גזל מנמלה, שכן היא אינה גוזלת את המזון שליקטה חברתה. היינו יכולים ללמוד צניעות מחתול המפנה את צרכיו לתוך בור שחפר תחילה, מחמת הצניעות. וכך גם עוד מידות טובות מבעלי חיים אחרים".
אבל לא רק אלה, אלא למעשה מכל בעלי החיים ניתן ללמוד. ולא רק מבעלי החיים, גם מהצמחים וגם מהדומם. הרעיון הזה הוא שהוביל את הרב מחפוץ לחבר כבר לפני קרוב לארבעים שנה את סדרת ספריו המונומנטלית, 'אלפי ישראל', שהיא מעין אנציקלופדיה תורנית של מאמרי חז"ל על כל פרטי הבריאה, המחולקת לשלושה חלקים, דומם, חי וצומח, ובה אלפי ערכים.
"זה התחיל בכך", הוא מספר, "שלמדתי מאמר של הבעל שם טוב האומר שכל דבר שיהודי רואה או שומע, עליו ללמוד מכך הוראה בעבודת הבורא. הרבי מלובביץ' היה מצטט את האמרה הזו פעמים רבות כאחת האמרות החשובות ביותר מבית מדרשו של הבעל שם טוב. כי אמנם כן עלינו לדעת שאנו לא רואים דברים סתם כך; אם ראינו או שמענו משהו, בוודאי אפשר להפיק מזה מסר כלשהו הקשור לקדוש ברוך הוא".
האמרה העמוקה והמכוננת הזו נאמרה בניסוחים שונים גם על ידי גדולי ישראל נוספים, מציין הרב מחפוץ. "מסופר", הוא מפרט, "כי פעם הגיע אחד מגדולי החסידות לבקר את ראש ישיבת וולוז'ין, הנצי"ב, וחזר בפניו על אמרתו של הבעל שם טוב אותה הזכרתי. נענה הנצי"ב ואמר לו, שדבר זה מרומז בפסוק האמור בספר ויקרא, 'ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה, והוא עד, או ראה או ידע'. לומר לך שאם אדם עד למשהו, סימן הדבר שאצלו בחייו הפרטיים הוא 'או ראה או ידע' – משהו מעין אותו חטא ועליו לפשפש במעשיו. מכאן שכל מה שאדם רואה או עד לו בא ללמד אותו משהו. אין מקריות".
האמרה הזו של הבעל שם טוב, הייתה מצויה עמוק בתודעתו של הרב מחפוץ ועשתה רישום עמוק בנפשו. אבל הרי לא פשוט הדבר, אם מכל דבר אפשר ללמוד, מהו הדבר שעליך ללמוד?
"לימים כאשר הגעתי לבני ברק והתחלתי לבנות את ביתי", הוא נזכר, "אמרתי לעצמי שכיוון שמכל דבר, כל חפץ, ניתן ללמוד לקח, הרי שאם אנו רוצים לדעת מהו, אין כמו חכמינו שיכולים ללמד אותנו. חיפשתי ביחס לכל דבר ועניין מה שחז"ל מזכירים אודותיו, ולאחר מכן חשבתי שאולי כדאי להוציא לאור ספר שכזה שירכז את מאמרי חז"ל על כל חפץ וכל יצור נברא, ושאם יהיה ריכוז שכזה של כל מה שמצוי בתורה על העולם והבריאה יהיה קל ללמוד מהם ביחס לעבודת השם".
הרב מחפוץ שלח מכתב לרבי מלובביץ' על הרעיון והרבי נענה והורה לו: "יתייעץ עם המבינים בארץ הקודש". "ואכן", אומר הרב מחפוץ, "הלכתי והתייעצתי בעניין עם גדולי ישראל בארץ ישראל. רבנים מכל החוגים, כמו הרב שריה דבליצקי ורבנים נוספים, עודדו אותי ותמכו ברעיון. בראש וראשונה התייעצתי בעניין עם הרב חנניה יוסף אייזנבאך זצ"ל שמאוד עודד אותי בעניין והיה יד ימיני בהוצאת הספר".
כך יצא לאור הספר הראשון – על עולם הצומח, המביא את דברי חכמינו על הצמחים השונים, מדקלים ועד תאנים, מברושים ועד קוצים. הספר התקבל בהתלהבות רבה. "לאחר זמן מה השלמתי חלקים נוספים על החי, ובשבועות האחרונים זכיתי להשלים את המלאכה עם שני כרכים על הדומם", הוא מספר ומסכם את מהות הספר באמירה אמונית: "יש בחלקים האלה אותם כתבתי גם הרבה על עולם הטבע, אבל אני מדגיש בספרי את נפלאות הבורא. אנשים מדברים על נפלאות הבריאה, ויש לזכור שמדובר בנפלאות הבורא".
מתימן לבני ברק
הרב מחפוץ מתגורר מזה שנים בבני ברק, בתוך דירה קטנה וצפופה הגדושה בספרים עד להתפקע. את ספריו כתב בכתב יד, עוד טרם המצאת המחשב שדומה שעד היום טרם פקד את הבית. את הכל עשה ביגיעה ושקידה בליקוט של מאמר אחרי מאמר, זאת לצד עיסוקו בתורה והפצת תורה בשיעורים ברחבי הארץ.
למרות הידע העצום שהוא מפגין בספריו, הוא מצטנע כדרכו. "איני אלא אדם פשוט", הוא אומר. את הספר הכין באמצעות עזרים פשוטים, עם פתקים, גיליונות וחלוקת נושאים לעשרות מגירות אותן הכין בכוך קטן בביתו. התוצאה מרשימה ודומה שבעזרת שום מחשב לא היה מצליח לעשות זאת באותה מידה של הצלחה.
הוריו נולדו במחוז שרעב שבתימן ועלו ארצה ב'מרבד הקסמים', אך בניגוד לשאר העולים סירבו ללכת לערי הפיתוח ומושבי הספר. "אבי הרב יהודה בן סעידה מחפוץ זצ"ל", הוא מדבר בערגה, "היה שוחט וסופר סת"ם אשר מסר את נפשו לגדלנו ולחנכנו על טהרת הקודש. יש תמונה נפוצה מאוד של סופר תימני הלבוש בקפטן לבן וכותב בעיון ספר תורה. זהו אבי. הוא סירב בשום אופן ללכת למושבות הרחוקות והתעקש לגור רק בירושלים.
"תחילה אכן התגוררנו בשכונת ימין משה בירושלים. לאחר זמן מה, עברנו לשכונת בית ישראל. אבא שלח אותנו לתלמוד תורה החסידי 'חיי עולם' שבמאה שערים, כי לא היו הרבה תלמודי תורה אחרים על טהרת הקודש. בכל לבו האמין וסבר כי שם נקבל את החינוך הטוב ביותר. זה לא היה קל", הוא אומר בחיוך, "אבל התערינו כדבעי ואף למדנו יידיש טובה". לאחר מכן, לפי המלצת מכרים, עבר בעצמו ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בלוד ולאחר שנישא עבר להתגורר בבני ברק.
את הרעיון של ההתבוננות בבעלי חיים החל תחילה אצלו בבית. "לא נתתי לילדים להוריד נמלה מהשולחן אצלי בבית", הוא מספר, "לפני שיתבוננו בה ויגידו עמי את הפסוק של משלי. כשעברנו ברחוב וראינו חתול מציץ מעבר לפינה, הזכרתי עליה את מאמר חכמים. כשראינו יונה המנסה לעוף, הייתי אומר לילדים לשים לב לכנפי היונה, עליה אמרו חכמינו שעם ישראל נמשל ליונה: מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל המצוות מגינות עליהן. וכך בכל דבר ודבר.
"בסוף זה הלך והתרקם לספר שהיה לסדרת ספרים. לספר קראתי 'אלפי ישראל' משום שאלף פירושו ללמוד כמו 'אאלפך בינה'. וזה לב הרעיון: מכל דבר אפשר וניתן ללמוד. כמו שהתורה היא ספר, גם העולם הוא ספר שאותו יצר הקדוש ברוך הוא וממנו ניתן ללמוד הרבה מאוד".
"זה לא רק העניין של לימוד והטמעת גדלות הבורא", מוסיף הרב מחפוץ היבט נוסף שמעניק החיבור בין מאמרי חז"ל לעולם. "יש כלל נודע שכל דבר שאתה רואה משפיע עליך. מצינו בחז"ל שהפליגו הרבה במעלת הראיה והשפעתה בנפש האדם לטוב ולמוטב. ואמר רבי הקדוש, שזה שהוא מחודד מחבריו הוא משום שהוא ראה את רבו רבי מאיר מאחוריו ואילו היה רואה אותו מלפניו, היה מחודד אף יותר.
"ראיית הדברים משפיעה אפוא, וחכמינו היטיבו להגדיר זאת. באותה מידה הראיה מזכירה את ההלכה הקשורה לדבר שאותו אתה רואה", הוא אומר, "בבחינת ראה מעשה ונזכר הלכה. אתה הולך ורואה משהו ובעצם לומד תורה ממנו".
מסכת של מסרים
התוצאה אכן מדהימה. מתברר שהחומר המצוי בתורה על העולם סביבנו עצום. הספר על הדומם, על שני כרכיו, מכיל יותר מאלף עמודים, על כמעט כל גרם שמיים, יסודות החומר וכל חפץ טבעי בעולם. החלק על החי מכיל גם הוא קרוב לאלף עמודים ומאות ערכים. והחלק על הצומח מכיל למעלה מחמש מאות עמודים.
הידעתם למשל שאמרו חכמינו שאין שום חיטה בשיבולת דומה לחיטים הנמצאים בשיבולת אחרת, רמז למאמרם שאין דעתם של בני אדם שווה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה; וכולם טבועים בחותמו של אדם הראשון. וכשם שאדם הראשון נברא יחידי, ללמד שבשבילו בלבד נברא העולם, כך כל אדם חייב לומר בשבילי נברא העולם.
התאנה, למשל, נמשלה לתורה ויש שורה של הקבלות שבהן אתה לומד הן על התאנה והן על התורה. התאנים מבשילות לאט כמו התורה הנלמדת רק לאט. התאנה כולה נאה לאכילה ואין צורך לקלפה – וכך התורה: אפילו שיחת חולין של תלמיד חכמים ראויה ללימוד. ואולם אם תאנה נופלת לאדמה היא הופכת למאוסה, בניגוד לפירות עם קליפה. כך התורה ולומדה – כשהוא נופל, אין ראוי ללמוד מפיו.
ונעבור לחי: האם ידעתם שכנפי העורב שחורות רק מבחוץ אבל בפנים לבנות הן? ללמדנו שכך גם התורה הנראית מבחוץ עשויה חומר אך תוכה מלא אורה. ואף בדומם: האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב משולים כל אחד, בהתאמה, לזהב, כסף ונחושת. אברהם אבינו משול לזהב, שכן זהב בטבעו מזקקים אותו בכבשן האש כמו שאת אברהם אבינו זרקו לכבשן האש ובו נזדקקה אמונתו. יצחק אבינו נרמז בכסף שכן את הכסף יש לנקות מכל סיג ופסולת כדי שייראה צבעו הנכון, כמו יצחק שנזדקק מכל פסולת על מזבח העקדה. ונחושת מלשון ניחוש רומזת ליעקב אבינו שעמד בניסיונו בבית לבן הארמי שאמר "ניחשתי".
תובנה של גרפיקאי מיוון
ההצלחה של הספרים הייתה גדולה. "אני לא סוחר", הוא אומר, "לא איש של הוצאות ספרים, לא עסקתי בשיווק, אבל המהדורות של הספרים התקבלו באהבה. אנשים באו וביקשו עוד ספרים. הוצאתי לאור מספר מהדורות של הספרים ובמשך שנים רבות לא הייתה העת בידי לשוב ולהוציא אותם לאור.
"עתה, משאזלו לאחר זמן רב, אנו מוציאים לאור מהדורה חדשה. אנשים ביקשו אחריהם כי הם אזלו מהשוק, ועכשיו גם אחרים שלא הכירו אותם קודם לכן מתלהבים. ברוך השם, גם זכיתי לברך על המוגמר עם שני הכרכים החדשים על הדומם.
"הספר מחולק לפי קטעים של רמזים לשכינה, לתורה ולישראל והתוכן מגוון מאוד", מוסיף הרב מחפוץ, "על זה אמר לי אחד הקוראים שעבר על הספר ומאוד התרשם מכך שמבחינתו הצלחתי להכניס את הקב"ה, את עם ישראל ואת התורה כולה לתוך הבריאה. אותו יהודי התבטא ואמר כי מאז שנחשף לספר, בכל מקום שהולך הוא רואה את הממדים הללו בתוך התורה".
זו רק אחת מהתגובות הנלהבות הרבות שקיבל הרב מחפוץ מאז יצא לאור הספר. עוד אחת זכורה לו עד היום. "היה יהודי יקר שהכרתי, שעלה לארץ מיוון. הוא היה אדם מבוגר שהגיע אלי מספר פעמים וביקש ממני את הכרך על דומם. באותה שעה לא היה הספר ברשותי, והוא שב וביקש אחריו מספר פעמים. לא הבנתי מה עומד מאחורי הדחף הגדול שלו לספר, שוחחתי עמו על כך עד שאמר לי במה העניין".
מתברר שאותו קשיש עסק בעבר בתחום הגרפיקה, מקצוע בו יש לעשות שימוש רב בסמלים לצרכים שונים, עיצוב ומיתוג וכדומה, ולצורך כך עבד במוסדות וארגונים שונים בינלאומיים. "הוא אמר לי", מסביר הרב מחפוץ, "שתמיד סבר שליהודים יש מעט מאוד סמלים, ושעולם הסמל של היהדות מוגבל למדי. מה יש ליהודים? מגן דוד, מנורה וזהו. לעומת זאת, לאומות העולם סמלים רבים. אך לאחר שלמד את ספרי על הצומח והחי, הבין שבעצם בעיני היהדות כל מה שיש בעולם, כל חפץ, חי, דומם וצומח עשוי להיות סמל לרעיון ומצווה. העולם כולו הוא בעיני היהדות סמל לרוחניות.
"זה הפתיע אותו וגרם לו למהפך עמוק בנפשו. בבת אחת הוא קיבל יחס אחר לכל מה שהכיר ביהדות. זו היתה הסיבה לחיזורו אחר הספר על הדומם, כדי להשלים לו את תמונת עולמו. עתה, ברוך השם, הספר מצוי בהישג יד".
