לחיים! לחיים ולברכה! הסיפור שלנו התרחש בזמן שאדמו"ר הזקן עדיין לא הקים את חצרו החסידית, ובאותם ימים הוא נהג לנסוע ממקום למקום בקהילות ליטא באופן

"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר". (פרעה הרשע, שמות ה, ט) * לא. לא באמת. הבוקר הגיע עוד לפני שהוא הספיק

בצעירותי ראיתי את כתב היד המקורי של הסימפוניה החמישית של בטהובן. הפרק השני איטי ורגוע, אך מה שהדהים אותי היה כמות המחיקות והתיקונים שעל התווים.

נדמיין משפחה ישראלית בליל הגאולה במצרים. כולם ערים, כולל הילדים, וכולם במתח שיא. הקטנים לא מצליחים לישון והגדולים לא מנסים להרדים אותם. ההוראה של ההנהגה

ערב אחד בשבוע שעבר ביקרנו חברים שגרים במרכז. לפני שהגענו הם עִדכנו אותנו שהם עברו לבניין פנימייה של ישיבה, כמה רחובות מהם. בבית שלהם אין

א. להתחיל מהסוף להתחלה שעת לילה מאוחרת, קרוואן הפח המיושן ניצב בודד בקצה היישוב, משקיף אל הוואדי הפרוש תחתיו אפוף עלטה. בעברו הרחוק הוא שימש

מספר ר' נחמן מעשה ביהודי ובגוי שהלכו יחד לקבץ נדבות. היהודי היה מדבר אידיש, והגוי דובר גרמנית. היה זה שידוך מושלם, שהרי הלשון דומה, וכך

חברים יקרים, חשבתי לדבר איתכם הפעם דווקא על התאריך י"א ניסן, יום ההולדת של הרבי מליובאוויטש שצויין השבוע, והקשר שלו לחג הפסח. אתם יודעים, כל

המודעות להודיה פשטה היום, ב"ה. אומרים שזהו דור של "מזמור לתודה", ואכן פרק ק' נאמר ומושר בכל הזדמנות. גם במהלך המלחמה האחרונה ישנה התעוררות רבה

תמיד אחרי פורים זה הכי קשה. כמו לקפוץ מאיזה צוק לתוך המים עמוק עמוק. ורק לשקוע, בלי להרים את הראש מעל המים, כי בשביל מה

כמה מילים לפני שיוצאים לדרך… תכליתה של יציאת מצרים היא בניית מערכת יחסים. כנבראים אנחנו כלואים במיצר של נקודת מבט מוגבלת על העולם, ולולא נפרוץ

לחיים, לחיים ולברכה. היה אצלנו באנטוורפן בחור ושמו משה שזנח את שמירת התורה והמצוות כמעט לחלוטין, אבל עדיין היה נכנס מדי פעם לבית חב"ד להניח

פריחתו המחודשת של מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, והקמת עשרות יישובים חדשים בשנתיים האחרונות באופן לאומי וממלכתי, מסמנים שינוי מציאות שאין להמעיט בחשיבותו. בתוך מפת היישובים

איך יתכן שמשא הכבד לשני אנשים, יהיה קל לאיש אחד? איך משא הכבד לשישים ריבוא עם ישראל, יהיה קל ליחיד? אבל כך היה, אומרים חז"ל,

בכל שנה, בחלוף חג הפורים, מבטנו צופה לעבר חג הפסח. על הדרך עינינו צופיה לעבר אותם מקומות שלא ראו יד אדם משך שנה שלמה. מדפים

לא קל לתפקד באירוע הזה, ביום ובלילה, כשאתה מצטופף עם שמונה ילדים בממ״ד, ולפעמים חוסר הנוחות והבלבול גורמים לנו לשכוח את מה שחשוב באמת. מה

שלום חברים. בימים אלה, כשהלב מתרגש מכל הפלאות שמתרחשות מסביב, ובמקביל עדיין אנחנו חוסים בצילם של הממ"דים למיניהם, חשבתי להתוועד איתכם על דברי דוד המלך

"ונפש כי תקריב" לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא בְּמִנְחָה, מי דרכו להתנדב מנחה? עני! אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. (רש"י)

שמעתם פעם על כ' באדר? בספר התודעה כתוב שזהו היום בו חוני המעגל עג עוגה (עיגול), נכנס פנימה ואמר לבורא עולם: "אם לא (יורד גשם)…

יום ראשון, י"ב אדר. הטלפון מצלצל, קול מודאג מעבר לים מבקש לשאול בשלום עמו. הם ראו בחדשות, שמעו בעדכונים, על כל האזעקות והטילים. הם מאחלים

כמה סודות תהומיים יש בתורה! כמה רזים ותעלומות יש במציאות! זה יכול לתסכל אותנו אם נפנים שלעולם לא נצליח לגלות הכל, אך זה גם יכול

בימים הגדולים הללו, כשאנחנו בתוך החודש שנהפך מיגון לששון ועומדים בערב חודש הגאולה, אנחנו חוזים בניסים ונפלאות כבירים, כאשר הקב"ה מכה בצוררי ישראל ומפיל אותם

את הקטע הזה כתבתי בשבוע שעבר, באווירה של פרשת כי תשא, אבל הוא רלוונטי לגמרי ואני לא רוצה לוותר עליו, בשביל כולנו ………………………………………………………………… שכחת מי