מה שאני הולך לעשות עכשיו הוא עבירה חמורה על חוקי המדור הזה.
מיד אחרי שאני מסיים אתם מוזמנים לדון אותי בארבע מיתות בית דין, בגלות נוראית בסיביר, או לחלופין בישיבה בממ"ד בלי מאוורר. אחרי די הרבה טורים אני מקווה שתרחמו עליי ותבחרו באחת משתי האפשרויות הראשונות ולא באפשרות השלישית.
בשורות הבאות אני הולך לצטט מקור עיוני קצר.
אין בעיה, תדפדפו להתוועדות בסוף, בכל מקרה היא מומלצת יותר. (את השורה האחרונה רק פולנים אמיתיים הבינו).
*
עכשיו תקשיבו טוב. האור החיים הקדוש מנסה להסביר מה היה החטא של נדב ואביהוא בני אהרן. אחרי כמה הסברים הוא כותב את השורות הבאות שאתם פשוט חייבים לקרוא לפחות פעם בחיים:
אחרי מות וגו'. דבר ה' למשה דרך מיתתן, שהיתה על זה הדרך: בקרבתם לפני ה', פירוש , שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו … רמז הכתוב הפלאת חיבת הצדיקים: שהגם שהיו מרגישים במיתתם, לא נמנעו מקרוב לדביקות, נעימות, עריבות, ידידות, חביבות, חשיקות, מתיקות, עד כלות נפשותם מהם. והבן.
*
גם אם לא הבנתם כלום, אבל רק הבנתם שאתם לא מבינים זה המון. רק כדי להרגיע אתכם אני יכול לספר לכם שאם כתוב בסוף 'והבן' סימן שלא הבנו כלום.
אבל תרשו למילים האלו של האור החיים הקדוש להסתובב מסביבנו. ההתנסחות הזו של האור החיים הקדוש היא לא שגרתית, ממש אפשר להרגיש שהוא ממש כמעט היה שם, ונשמתו הייתה קרובה לפרוח בעצמה.
מה שהאור החיים הקדוש אומר הוא שהיו שני צדיקים שכל כך התגעגעו לה' יתברך, והרגישו עד כלות את כל הטוב שיש בקרבת ה', שהם לא עצרו את עצמם ונתנו לנשמה שלהם לעזוב את הגוף.
פשוט ככה.
*
משהו לא ברור כאן.
אם הם היו כאלו צדיקים עד שמרוב תשוקה הנשמה שלהם פשוט עזבה את הגוף, למה התורה כותבת שהם חטאו? ממש כתוב שהם הקריבו 'אש זרה', מה זר באש הזו?
*
זה הסוד הגדול של העולם שלנו.
נשמה ירדה מתחת כסא הכבוד לא במקרה ולא בטעות, המפגש שלה עם הגוף הוא לא פחות מתכלית הבריאה. ה' יתברך רוצה אותנו כאן, בעולם הגשמי, כדי לגלות את האור שלו דווקא כאן במקומות הכי נמוכים והכי רחוקים.
עכשיו אני אגיד משהו שאם לא היו אומרים אותו צדיקים זו הייתה ממש חוצפה להגיד אותו.
אם אתה צדיק עליון וקדוש שהנשמה שלו מרגישה שהיא כבר כל כך מתגעגעת לה' שהיא פשוט כבר חייבת לחזור אליו, ואתה גם נותן לה לעשות את זה, זו בעצם סוג של תאווה אלוקית. באיזשהו מקום אתה מרוכז בעצמך וברצון שלך ולא בשאלה מה ה' רוצה ממני, כי אם היית שואל אותו הוא היה אומר לך שהוא צריך אותך בעולם ולא אצלו.
יש לך ממש תשוקה בלתי נשלטת לשחרר את השהות שלך כאן ולרוץ לה' יתברך? יופי. תעצור את עצמך, תגייס את כל כוחות הנפש הדרושים, ותחזור בחזרה.
בעגה המקצועית קוראים לזה: 'שוב'.
*
קלטתם את ההזיה?
יש צדיקים כאלו שברגעים מסוימים הם לומדים תורה ומקיימים מצוות כי הם מכריחים את עצמם.
עכשיו תגידו – גם אנחנו ככה, כל החיים נלחמים בשיניים על התורה והמצוות שלנו, בקושי מצליחים לפתוח ספר.
לא הבנתם. אנחנו נמצאים כל כך למטה שהתורה והמצוות נראות לנו מנותקות לגמרי מהחיים שלנו, כל פתיחת ספר או תפילה באה לנו בקושי. אחר כך יש כאלו שיש להם אהבה לה' והתורה והמצוות זו הדרך שלהם לבטא את האהבה, הם לומדים ממש מתוך חיבור. אבל יש צדיקים שלפעמים יש להם כזו אהבה בוערת לה' שהם רוצים פשוט לעזוב הכל, והם עוצרים את התשוקה שלהם ומכריחים את עצמם לרדת חזרה לתורה והמצוות בעולם הזה.
עכשיו זה ברור יותר?
*
אז מה זה קשור אלינו?
קודם כל כדאי שנכיר מקומות גבוהים בעבודת ה', גם אם אנחנו רחוקים משם.
דבר שני – צריך לדעת שאין מקום שהוא רחוק מדי ליהודי, אם צדיקים סיפרו לנו על מדרגות כאלו סימן שיש לנו קשר אליהן, ואנחנו צריכים לכל הפחות לשאוף לשם.
לסיום תרשו לי עוד נקודה. גם בחיים הכאילו קטנים שלנו יש עליות וירידות, שצריך ללמוד היטב איך עולים אותן נכון ואיך יורדים אותן נכון. את הכוח לבצע את המעברים בצורה טובה אנחנו מקבלים מהצדיקים שעושים את העבודה הזו בפסגות.
רצוא ושוב.
