לא קל לתפקד באירוע הזה, ביום ובלילה, כשאתה מצטופף עם שמונה ילדים בממ״ד, ולפעמים חוסר הנוחות והבלבול גורמים לנו לשכוח את מה שחשוב באמת.
מה קורה באמת? יש קרב גדול בעולם, ולא רק של איראן מול ארצות הברית. זה קרב על הרוח. זה הקרב שלנו כיהודים על הייעוד שלנו, על המטרה שלנו, על החלום שלנו. כשאני מנסה להסביר לעצמי במה אני יכול להתחזק בימים הללו, זה רק בסיפור של האמונה. להאמין שהטוב נמצא בצד שלנו, שהטוב יגיע, ושבעצם אנחנו עטופים בטוב.
בכל מקום אתה שומע סיפורי השגחה שאי אפשר לקלוט. באמת, אם יהודי היה יודע מה קורה עכשיו בעולם, בכל החמ"לים, בבור בקריה, בקוקפיט של המטוסים – הוא היה נפעם. נכון, יש איזה רגע שאתה יכול להגיד: כן, נו, זה צה"ל. אבל אז אתה מתפכח ואומר לעצמך: רגע, יש השגחה, יש השם יתברך, אני יהודי, אני מושגח, אני חלק מסיפור גדול שעכשיו מחבר בין נקודות בצורה לא נתפסת.
את זה אני מזכיר לעצמי בסוף יום – לראות את החיוך של ההשגחה. אמנם אנחנו עכשיו תוקפים, אנחנו לא חסרי אונים, אבל עדיין אנחנו קטנים בתוך משחק גדול של מישהו שמנהיג אותנו ואת העולם, והוא לוקח אותנו לאט-לאט אל הטוב. צריך רק לפקוח עיניים ולראות את הדבר העצום הזה שנקרא עם ישראל וארץ ישראל.
השאלה שכולם שואלים אותי לאחרונה היא: "נו תגיד, אנחנו מנצחים? מה, עברו כבר שבועיים…". ובכן, קודם כל, חברים, מה זה שבועיים בהיסטוריה? כלום. העניין הוא היסטורי. ותהליכים גדולים לפעמים אורכים זמן. אנחנו עם של זמן. נכון, במציאות ימינו כפי שמכתיב הוואטסאפ, הכל מתקצר. אבל מצד שני, בממד הרוחני, וגם בתהליכים של ההיסטוריה, דברים גדולים צריכים את הזמן שלהם.
הבא להיטהר – אומרים לו: המתן… "אבנים שחקו מים", אמר רבי עקיבא. עוד טיפה, ועוד טיפה, והדברים קורים. זה מאוד מתאים למה שקורה עכשיו. אל לנו לראות את זה כתהליך של זבנג וגמרנו, כי תהליכים אמיתיים מתרחשים בעיקר מתחת לפני הקרקע.
שאל אותי מישהו היום: "תגיד, ניצחנו?" אמרתי לו: "כן, ודאי. אתה יודע מתי הייתה ההכרזה שניצחנו? – עצם היציאה למלחמה היא ניצחון. מה זה ניצחון? שאתה מצליח להתגבר על מכשול שהיה לך קודם לכן, על החשש מאיראן, או לא משנה מה. נכון, זה עדיין לא תמונה של דגל ישראל על הפרלמנט האיראני, אבל זה בדרך וזה יקרה. תהליכים שמתחילים בניצחונות קטנים מובילים בסוף לניצחון גדול".
המשכתי ואמרתי: "אגיד לך יותר מזה: מי באמת ניצח? היהדות ניצחה. הרוח ניצחה. האמונה ניצחה. החיבור הזה בין כל חלקי עם ישראל, ההתעוררות מהתרדמת, ההבנה שאנחנו קמים לגורלנו, הניסים שקורים בשמיים, מה זה אם לא ניצחון? איך רבי נחמן אמר? ניצחתי ואנצח".
איך זה קשור לחודש ניסן? כי זה הייחוד של העם שלנו. יצאנו ממצרים וזכינו לחירות, קיבלנו את הנשמה, ואיתה את היכולת להתעלות מעל כל שעבוד שהוא. אין לנו מחסום, יש לנו כוח שמחובר למעלה מעלה. מה שקורה עכשיו בתדר הזה של הממ״דים והמלחמה זה החיבור בינינו לשמים ובינינו לבין אחינו ואחיותינו – מי שהם וכמו שהם. ליהודי כואב שאח שלו יושב בממ״ד או נפגע מטיל. כואב לו שיהודי תקוע בחוץ לארץ. כואב לו שיהודי לא מבצע את הייעוד שלו. זו ההתקהלות של ויקהל־פקודי מהשבוע שעבר. זה החיבור בין יהודים לקהילה אחת סביב הנשמה, סביב הסיפור המכונן שלנו – יציאת מצרים.
בקרוב נצא מכל המֵצָרים למיניהם. אנחנו בתקופה משמעותית שלא ניתן לתאר. מה שעברנו מאז שבת זכור כשמחינו את עמלק וכשקראנו את המגילה בפורים – עד ליל הסדר שנזכה לשבת כבני חורין. וכשנשיר "והיא שעמדה… שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם" לא נצטרך הסברים. אנחנו כבר קמים לגורלנו, בעזרת ה'.
