מועדים לשמחה! יום ירושלים הוא יום שמחת עיר קודשנו ותפארתנו. זהו יום שמחת הלב של ארץ ישראל – ירושלים עיר קדשנו וחבלי הארץ הטובה, הרי יהודה, חבל בנימין וארץ השומרון. זהו יום של שמחת ההצלה של האומה – שמחה שמתגברת והולכת משנה לשנה.

ביחס לעתיד המיוחל של ירושלים, ישעיהו הנביא מנבא שגאולתה של עיר הקודש תלווה בשיר עליון: "בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עׇז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל. פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים" (כו, א-ב). בימי ישעיהו נאמר: "ביום ההוא", ואילו בימינו, כאשר אנחנו קוראים את הפסוקים הללו, הרי ש"היום ההוא" התהפך לעינינו להיות "ביום הזה"! בימינו אנחנו אומרים: 'ביום הזה יש שיר לארץ יהודה'.

אמנם בשנים האחרונות גם שרים את הפסוקים הללו עם מנגינה מלאת שמחה, בשירים ובריקודים של שמחת הגאולה, אבל כנראה שלא זאת הייתה עיקר כוונתו של ישעיהו הנביא. אולי הריקוד לצלילי השיר הזה כלול בנבואתו, אבל נראה שעיקר כוונתו של ישעיהו הייתה לשיר שיושר במעמקי נשמות ישראל. האמירה החיצונית יכולה לבטא רק במידה מועטה את שירת הנשמות, שמתנגנת במלוא תפארתה בפנימיות הנשמה של כנסת ישראל.

ישעיהו בוודאי מנבא את נבואתו זאת גם בעבור ימי הגלות של האומה, שגם בתוך חשכתם בני ישראל עומדים ומצפים לגאולה ושומרים אמונים לעתיד שמובטח לבוא. אבל יותר מימי הגלות, ישעיהו מנבא גם לדורנו, שבו 'היום ההוא' הופך להיות 'היום הזה', ולכן אנחנו צריכים להקשיב באופן מיוחד פנימה, לשמוע את השיר שמתנגן במעמקי הנשמות שזוכות לחיות כבר באופן ממשי בארץ יהודה.

ככה עושים חשבון?!

מהו אותו שיר פנימי? אומר ישעיהו שהתוכן הפנימי הוא: 'עיר עוז לנו'. השיר הזה קיים במעמקים, ולפעמים גם מתפרץ החוצה, ומרעיד את הלבבות – יש לנו עיר עוז! העיר הזאת, שלפני 59 שנים הגענו אליה מחדש, התרפקנו על אבניה ודבקנו שוב בעפרה, היא עיר עוז שלא יושבת בטל. היא מקור העוז לנו, והיא פועלת כל הזמן פעולות עצומות ואדירות.

בפרשת בחוקותי מבטיחה התורה בתוך סדרת הברכות, הצלחה גדולה במלחמות נגד האויבים: "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ". נראה לומר, שבמלחמת ששת הימים התקיים בנו כעין ההבטחה: "ורדפו מכם חמישה מאה", מכיוון שהיחס בין הנופלים אצלנו לבין הנופלים אצל האויב היה אחד ל-20. לעומת זאת במלחמה הנוכחית – מלחמת התקומה – מאז שחיילינו יצאו לעקור את הרשעה של עזה מן העולם, מתקיים בנו המשך הפסוק: "ומאה מכם רבבה ירדופו" (וכדברי רבותינו שעמדו על כך שהפער בחישוב בין תחילת הפסוק לסיומו מעיד על קפיצה ביחסי הכוחות של המלחמה). במלחמה בה אנו עומדים, על כל חייל שלנו שנפגע מידי האויב מאז תחילת הלחימה ברצועה, הרגנו בהם 120 מחבלים!

מהו המקור להתפתחות המופלאה הזאת – מחמישה שרודפים מאה למאה שרודפים רבבה? אפשר לומר, שהדברים נובעים מההתפתחות של התורה בעם ישראל. זאת כדברי רש"י שמפרש את הפסוק כך: "וכי כך הוא החשבון? אלא אינם דומים מועטים שעוסקים בתורה למרובים שעושים את התורה". כלומר, ריבוי התורה בימינו מוביל לניצחונות מעבר לכל פרופורציה. במידה מסוימת, עולם התורה התפתח הרבה מעבר למה שהיה בזמן מלחמת ששת הימים, ובהתאם לכך גם הופיעה ההתפתחות של הניצחונות על האויב.

דרך אחרת היא להבין שההתפתחות המטאורית של העוז והגבורה הלאומיים, נובעת מהחיבור ל'עיר עוז לנו'.

ביחס למלחמה, ברור שאם חמישה רודפים מאה, בהצלחה של יחס אחד ל-20, מתרחשים שני תהליכים מקבילים: המנצחים מתמלאים גבורה ותחושת ביטחון ביכולותיהם לנצח, ואילו המנוצחים מתמלאים פחד ומורך אוחז בלבבם. בהחלט ייתכן, שבעקבות המצב שחמישה רודפים מאה, כתוצאה והמשך ישיר לכך – מאה מצליחים לרדוף רבבה. זאת התפתחות הגיונית של הדברים, שהיא נכונה במידה רבה על פי הטבע האנושי באשר הוא.

אלא, שכעת, ביום ירושלים, אנחנו רוצים לדבר על מעלה יתירה בעליית הגבורה הלאומית, שנובעת לא רק ממהלכים אנושיים אלא מכוח 'עיר עוז לנו'. כשחזרנו לירושלים עיר הקודש והכרזנו בקריאה מהדהדת: "הר הבית בידינו", זכינו למדרגה חדשה לגמרי, שבה אנחנו אמנם עוד עומדים ומתגעגעים ומצפים, אבל כבר לא מרחוק. אנחנו נמצאים סמוך ונראה למקום הקודש – בכותל ובמערותיו ובכל מרחבי העיר העתיקה, וממילא עיר האלוקים חוזרת לפעום ולפעול בקרבנו. השיר הפנימי שלה מרומם אותנו, מוסיף לנו עוז ותעצומות, עד שאנחנו עוברים ממצב של חמישה שרודפים מאה, למאה שרודפים רבבה. זאת פעולה של עיר העוז שלנו. יש בירושלים פעולה עצומה שמשנה את ההיסטוריה.

נכון שעוד יש סיבוכים רבים, ועוד נכונים לנו אתגרים, אבל אנחנו מודים לה' על מה שכבר נתן לנו, ומתפללים שכל הקשיים שבדרך יתהפכו לטובה. "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים, יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ". כאשר מלכות ה' מופיעה, הכל זז ומיטלטל, ולפעמים גם אם נראה שאין מוצא, פתאום דברים מתהפכים ומשתנים ברגע אחד. לא פעם, דווקא במקומות שהאומה הישראלית נתקעה בדרך ללא מוצא, זכינו אחר כך לפלאים כאלה שהקדוש ברוך הוא העלה אותנו מעלה מעלה. כך היה במלחמת ששת הימים, ובעזרת השם כך נראה לעינינו בקרוב.

בשמיים ובארץ

הנבואה של ישעיהו על עיר העוז, מכילה מורכבות של שני צדדים שונים – הקב"ה וכנסת ישראל, הדוד והרעיה. ירושלים עיר העוז פועלת בשמיים ובארץ – מצד הדוד ומצד הרעיה. המילים "ישועה ישית" מוסבות בוודאי על מי שבידו להושיע – הבורא ברוך הוא. כלומר, הקב"ה ישית עלינו ישועה, ויבנה עבורנו הגנה של "חומות וחל". העוז שממלא אותנו מירושלים, נובע מהשראת השכינה במקום הקודש.

אלא, שהעוז שהקב"ה מגלה בעולם, עשוי להופיע גם בדרכים עקלקלות. זאת הסיבה לכך שאפילו בשעה ששועלים מהלכים במקום הקודש וכבוד השכינה נרמס, עדיין השכינה לא זזה ממקומה. כך לימדו אותנו אנשי כנסת הגדולה, שגם כאשר נכרים מקרקרים בהיכלו ומשתעבדים בבניו, עדיין גבורתו מופיעה: "אדרבה זו היא גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים, ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות" (יומא סט, ב). למען שמו ולמען בניו חביביו, הקב"ה מאפשר את המצב הזמני שזרים רומסים את מקום הקודש, כדי להביא בסופו של דבר להתגלות חדשה, שבה תתפרץ כאפיקים בנגב ישועתם של ישראל, ויהיו "כמוץ אשר תדפנו רוח" כל המצרים לנו. בדרך זו, האור מתגלה דווקא מתוך החושך. הישועה שה' יתברך משית עלינו, נסתרת מאחורי חומות וחל.

לעומת זאת, מהצד של כנסת ישראל, נאמרים דברים הפוכים. אין עניין בחומות. צריך לפתוח את השערים: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים". הרעיה ששמרה אמונים לדודה, לכל אורך שנות הגלות, שרה על פתיחת השערים. המילים הללו מדברות על הזמן שלנו – כשמצד אחד כבר שעריה של עיר העוז נפתחו ועם ישראל הולך ונכנס אל הקודש פנימה, ומצד שני יש לפנינו עוד דרך שעליה אנו מבקשים "ישועה ישית", לזכות לישועה מלמעלה, לפעולת הדוד.

חומות של מפגש

הפעולה הכפולה של 'עיר עוז לנו', באה לידי ביטוי גם ביחס לקודש והמקדש. פעולת השראת השכינה שבאה מצד הדוד, היא פעולת שימור. הקב"ה מעמיד את ה"חומות וחל" וקובע ש"הזר הקרב יומת". החומות והחל מסמנים את הגבולות, שקובעים ומגדירים מי שייך פנימה ומי לא יכול להיכנס. הקדוש ברוך הוא ישית עלינו ישועה שתתבטא במעטפת של בית המקדש. החומות וחל הן החומות שמשמשות למלחמה מול אויבינו. זהו מאבק שמתקיים גם בפנים, במקום הקודש והמקדש, בעיר קודשנו ותפארתנו, וגם בחוץ, במלחמה ובמאבק נגד אויבינו הקמים עלינו. הקדוש ברוך בונה חומות של שמירה אלוקית, שאין עניינה רק הגנה פיזית מפני אויב, אלא גם שמירה על עומק הקודש והשראת השכינה. ישנה אמת עמוקה של "הזר הקרב יומת", שדורשת חומות והגנה במקום הקודש פנימה, גם בתוך עם ישראל.

אלא, שאין עיקרה של החומה לחסום כדי שאף אחד לא ייכנס פנימה. החומה נועדה לייצר מקום למפגש בין הרעיה והדוד. לגבי כהן גדול ביום הכיפורים שהיה נכנס לפני ולפנים, נחלקו רבותינו נגד הצדוקים, היכן צריך הכהן הגדול להדליק את הקטורת – האם כדברי הצדוקים, עוד מחוץ להיכל, כדי שכבר בכניסתו יהיו חומות וחל של ענן הקטורת, וכך לא יזון את עיניו מן הקודש, או כדברי רבותינו שלמדו שעליו להדליק את הקטורת רק אחרי כניסתו פנימה.

אנחנו אומרים בעקבות רבותינו, הלכה למעשה, שהכהן הגדול קודם נכנס לפני ולפנים ורק אחר כך מדליק. הוא חוצה חל וחומות – פתח ושער ופרוכת, בלי ענן קטורת. פתחו שערים ויבוא גוי צדיק. דווקא למקום שיש חומות וחל אלוקיים, לשם אנחנו אמורים להיכנס. למקום שרק הדוד והרעיה, רק שני הכרובים נמצאים. שם אפילו כהן נחשב כזר. גם הכהן הגדול לא נכנס לשם כאדם פרטי אלא כשליח ציבור. החומות של הצבת הגבולות האלוקיים, קוראות לנו לעצור לפני הכניסה ולספוג את הגדולה אליה אנחנו עומדים להיכנס. רק אחרי הצבת החומות, בקדושה ובטהרה, בחיל ורעדה, נכנס הכהן הגדול בשם כל ישראל ומקטיר את הקטורת שמאפשרת את המפגש של הדוד והרעיה.

הפעולה הראשונה של עיר עוז לנו, דוחה החוצה כל מי שלא ראוי לבוא אל הקודש. זאת הישועה שדוחה את כל הזרים ממקום הקודש, מירושלים עיר הקודש ומכל ארץ הקודש כולה.אלא שכאמור, ההגנה היא הכנה, אבל היא לא היעד עצמו. החומה לא נועדה לחסום כליל, אלא לקבל בסופו של דבר אל תוכה את האומה שומרת האמונים, שאלפי שנים מצפה ומייחלת, שיפתחו השערים ויבוא גוי צדיק.

במלחמת התקומה שלנו כיום, האויבים פתחו בפריצת החומות והחל. אנחנו מתפללים ובוטחים שהקדוש ברוך הוא ישית ישועה ויחזיר חומות וחל, לדרום ולצפון, למזרח ולכל מרחבי ארץ ישראל כולה. בוודאי כל המלחמה הזאת הגיעה בגלל שהאויבים יודעים שהם חייבים לגעת במקום הקודש, כדי למנוע את פתיחת השערים. וירושלים, עיר העוז שלנו, תדחה את כל הזרים, ומתוך דחיית הזרות, החומות והחל, יביאו להשראת השכינה שתטהר ותרומם את האומה כולה. אז נזכה לבוא, לעלות לראות ולהיראות לפני ה'.

יהי רצון שנזכה שמתוך החומות והחל והישועה, שהקדוש ברוך הוא יהפוך לנו את הימים האלה, שעל ידי הניצחון במלחמה על השאלה של מי ירושלים באמת, נזכה שיבוא למקומו גוי צדיק שומר אמונים. שנראה בפתיחת השערים ונזכה לעלות לראות ולהיראות, בהשראת השכינה ובגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.