מי אמר שאי אפשר ללמוד תורה בצבא?

שאלה: לימוד תורה במילואים

לא בשמיים היא

// סא"ל א'

אני משרת כמג"ד שריון קרוב ל-450 ימים, כעת עומד לקראת סבב חמישי בעזה, וברוך ה' מצליח להתמיד בדף היומי.

התחלנו את המלחמה לקראת סוף קידושין. שלושת הבבות ומסכת סנהדרין ליוו אותי בשלושת הסבבים הראשונים. בסבב הרביעי היינו במסכת מכות, ועכשיו ברוך ה' אנחנו בעיצומה של מסכת חולין.

אשתף בכמה אנקדוטות:

עם פרוץ המלחמה היה לי קצת קשה להתמיד בקביעות, ואז נזכרתי בכתבה שראיתי על אבינועם אמונה שמספר שכשהוא היה מג"ד 101 בצוק איתן, בשבועיים הראשונים הוא לא עמד בקצב של הדף היומי, ואחר כך הוא התחיל להשלים במקביל להתקדמות עם המסלול, וכך הוא הצליח.

הסיפור שלו נתן לי כוחות, ובעקבותיו הצלחתי גם אני. החלטתי שאני לא חוזר אחורה אלא ממשיך להתקדם לפי הקצב של כולם, ובמקביל משתדל לסגור את הפער. זה קרה בדיוק כשבדף היומי הגיעו לפרק הכונס דף ס', כמדומני, וקלטתי את הפער שיש ביני לכולם, ופתאום נזכרתי בשיר של מוטי שטיינמץ על פרק הכונס והערך של כל דף. אמרתי לעצמי: יאללה, זה סמלי, אני אצטרף לקצב של כולם בפרק הכונס ובמקביל אשלים את כל בבא קמא מההתחלה עד לשם. ובאמת, ברוך ה' הצלחתי לסיים את בבא קמא עם כולם.

קוריוז שני: בדף האחרון של מסכת מכות מופיע הסיפור המפורסם של רבי עקיבא וחבריו שראו שועל יוצא מבית קודש הקודשים, שחבריו בכו ורבי עקיבא צחק. באותם ימים בדיוק היינו בסבב רביעי בעזה, וראינו שועלים יוצאים מהמנהרות שלהם... חשבתי לעצמי: על השועלים שהולכים כאן בטח לא צריך לבכות. אפשר אפילו לחייך ולומר שאם התקיימה הנבואה הזו, ודאי יתקיימו גם הנבואות האחרות. ובאמת, ברוך ה' הגענו להיכן שהגענו - שחרור החטופים והמצב המדהים שצה"ל נמצא בו כיום ברצועה תחת אחיזה של שטחים נרחבים.

הטיפ שלי: כוננות עם שחר. זה הזמן הכי טוב, בטח למפקדים. כולנו ערים בכל מקרה. לי עשה טוב מאוד קפה שחור לצד דף יומי בגרסאות המוקטנות, בחוברות של 'ושננתם'. הן היו תמיד איתי - בתיק, בהאמר, בחפ"ק, בטנק. כך אפשר לפתוח ולהספיק ללמוד את הדף היומי לפני שהיום מתחיל, וזה נותן כוח לכל היום.

ברכותיי לכל הלומדים, המשתדלים והמתמידים. לא בשמיים היא.

עירוב בחאן יונס

// הרב אברהם רינת

הרב אברהם רינת, מומחה בנושא עירובין, מספר על חברו הרב שלמה ריימן, ר"מ בישיבת ההסדר לב התורה

יותר משבועיים אחרי השביעי באוקטובר, יום חמישי, התקשר אלי חבר קרוב, הרב שלמה. הוא שירת במילואים בהנדסה קרבית, והיה בכוננות כניסה לעזה בקיבוץ גבעת ברנר. הוא שאל שאלות ביחס להקמת עירוב לשבת הקרובה, שלח תמונות, והשתדלתי לתת הנחיות מרחוק להעמדת עירוב מינימלי בין המבנה בו הם ישנו לבין חדר האוכל ובית הכנסת. ביקשתי ממנו ליתר בטחון לשלוח תמונות לאחר ביצוע, כדי לוודא שהכל נעשה כראוי.

למחרת, יום שישי, שלחתי לו הודעה: "הכל בסדר? הסתדרת?" שלמה לא קיבל את ההודעה ולא ענה... השבת כבר נכנסה, ובליבי תפילה ששלום לשלמה ושלום לעירוב שלו.

לאחר מספר ימים התברר לי ששלמה נכנס יחד עם הפלוגה שלו לעזה. את העירוב בגבעת ברנר הוא לא הספיק לעשות, ואת הפלאפונים לקחו להם, כך שגם לא היה באפשרותו לעדכן אותי שהם נכנסים.

במשך חודשיים שלמה והצוות שלו עברו מבית לבית ומאיתור לאיתור. איתרו מנהרות ותשתיות טרור, מיקשו, מלכדו, פוצצו, וסיכנו את חייהם למען כולנו.

במהלך החודש השלישי של השהייה בעזה הייתה ירידה באינטנסיביות של הפעילות, ונשארו להם במהלך היום זמנים פנויים בכוננות להקפצה בהתאם לצורך. שלמה וחבריו החליטו לנצל את הזמן הפנוי ללימוד תורה, אבל בעקבות מחסור בספרים, וללא גישה לפלאפון או מחשב, החבר'ה ביקשו שישלחו להם ספרי קודש.

לאחר מספר ימים צוות האספקה הוריד ארגז ספרים בבית בו הם השתכנו בחאן יונס. שלמה בחן את ארגז הספרים, וראה שהוא גיבוב של ספרים בדרך לגניזה. כנראה גבאי בית כנסת כלשהו החליט שלא נעשה בהם שימוש זמן רב, ואולי בעזה יהיה בהם שימוש...

הוא נבר בארגז, ופתאום בין ספרי אסופות, קונטרסים שיצאו לאור לרגל שמחות וספרים בשפות שונות, הוא מצא כרך של משנה ברורה. בפליאה הוא בדק מדוע כרך של משנה ברורה הושלך לארגז הספרים למשלוח, ואז גילה שמדובר בחלק ד' העוסק בהלכות עירובין...

לא נעים, אבל היה נראה לשלמה שהוא הבין מדוע הספר צורף לארגז. אבל הוא שאל את עצמו: מה אעשה עם הכרך הזה? מאיפה מסתכלים על ההלכות האלו? מה זה תיקון מבוי? מה זה שיור בעירוב של עיר? איך זה רלוונטי אלי דין אמת המים העוברת בחצר?

בהחלטה של רגע, וקצת מחוסר ברירה, הוא החליט יחד עם החברותא שלו לצוות ללמוד את הלכות עירובין למבחן של הרבנות הראשית, שם בחאן יונס.

והנה הדובדבן. שלושה ימים לאחר שיצאו מעזה, נבחנו שלמה והחברותא שלו על הלכות עירובין במסגרת מבחני הרבנות, לא לפני שהספיקו לבנות עירוב – הפעם בחאן יונס...

אשרי העם שאלו לוחמיו!

תורה במילואים – זה כיף

// איתמר מנחם

בשגרת המילואים לא קל למצוא זמן ללמוד, אבל בכל זאת אני משתדל ללמוד בכל הזדמנות מתאימה. ספציפית אני משתדל להתמיד ברמב"ם היומי. אני לומד כמה שאני יכול, קטעים קצרים או ארוכים, תלוי בכמות זמן שיש לי.

כיף, כיף ללמוד את הרמב"ם. הוא פשוט גדול, ענק שבענקים. כיף ללמוד ולהבין איך הוא רואה את הדברים. יש דברים שהם פשוטים ויחסית קלים להבנה, ויש דברים עמוקים יותר אבל גם אותם הוא מעביר לנו בפשטות שכזו.

אני שמח מאוד ללמוד את הרמב"ם, והלימוד עוזר לי גם בתחומים נוספים - אפילו בראייה הכללית של החיים, כי באמת בספר משנה תורה מדובר על הכל.

כמובן, כל אחד לומד במקום שליבו חפץ ויש עוד הרבה ספרים שכדאי וצריך ללמוד, אבל הרמב"ם הוא נדבך חשוב מאין כמותו.

לימוד בזמן המילואים הוא די מאתגר, כשאתה צריך ליזום בעצמך להתנתק מכל מה שקורה מסביב. אם זה בלחימה, אם זה במעצרי מחבלים – אנחנו נמצאים באיו"ש כרגע – ולייצר או למצוא את הזמן לזה. יש לי רמב"ם במהדורת כיס, והוא נמצא עלי כל הזמן. אם יש לי זמן בג'יפ או בכל מקום אחר, אני פשוט מוציא אותו מהכיס וקורא. זה נוח לי, זה זמין לי, ואני ממש שמח מעצם הלימוד וגם מצבירת הידע.

בתוך כל מה שקורה מסביב, כשאנחנו כבר בסבב מילואים שביעי, הכי כיף זה לשלב ספרא וסייפא. נסו בעצמכם ותראו.

מים במדבר

// גלעד ונטורה

אני בן 22, מנס ציונה, ומשרת כקצין בחיל האוויר.

לפני הקצונה שירתתי בבסיס חיל האוויר בדרום, ושם השתדלתי ללמוד חסידות מכל מיני ספרים שהייתי קונה ומנסה כמה שיותר לקבוע עיתים לתורה. יש שם בית כנסת קטן, וזאת הייתה הפינה שלי – שם הייתי יושב ומתפלל ולומד.

היה לי שם חבר טוב, בחור דתי שלא היה חשוף קודם לחסידות. מאוד התחברתי אליו, וכשלמדתי חסידות הוא היה מתעניין מה אני לומד, ובעקבות זאת התחלנו ללמוד יחד. די מהר הוא התלהב על ההשקפה החדשה על החיים, על התורה והכל, ואני הרגשתי שזה דבר גדול להעשיר חבר בהסתכלות מרעננת על מה שהוא הכיר מאז ומתמיד.

אני זוכר שהגיע חנוכה, וכתוב בספרים שיש עניין ללמוד תורה ליד הנרות. ישבתי ולמדתי, ופתאום הצטרף אליי חבר לא דתי והתחלנו ללמוד. זה היה מדהים. לא היה לו רקע בלימוד תורה, ופתאום הכנסתי אותו ישר למים העמוקים, והוא הבין ותפס והתעניין מאוד.

בבית הכנסת הזה היו כל מיני ספרים טובים, והם ממש החיו אותי – כמו מים בלב המדבר. אחד מהם היה תורה אור של אדמו"ר הזקן עם פירוש. התחלתי ללמוד אותו ברצף, ולקחתי ממנו הרבה החלטות טובות.

אגב, אותו חבר דתי שהייתי לומד איתו חסידות, כשהוא השתחרר הוא קנה לי במתנה ספר חסידות וכתב לי הקדשה מיוחדת. זה היה מאוד מרגש להבין איזה שינוי הוא עבר בחיים ושהיה לי חלק בכך.