מה הקשר בין מדרשי חז"ל לטיפול בנפש האדם? לשמואל שנהב, רב, דוקטור, מטפל ואיש חינוך, יש תשובה מסקרנת במילה אחת: מדרשתרפיה.
"בכל קורס שאני מעביר", אומר שמואל, "במיוחד למנהלים, אני שואל את השאלה הבאה: מה התחום השלישי שלך בחיים? מלבד תורה ועבודת ה', התחום הראשון בחיינו הוא המשפחה, והשני הוא עבודה או לימודים. ואני שואל: מה התחום השלישי בחיים? אם המנהל לעתיד לא יודע לענות לי, אני מבקש בנימוס שיצא מהכיתה ויחזור כשיהיה לו תחום שלישי. אני סבור שכדי להצליח, להתקדם, לחוש משמעות וסיפוק בתחומים הראשון והשני, צריכים גם את השלישי.
"התחום השלישי שלי הוא ביבליותרפיה ומדרשי אגדה. כבר קרוב ל-30 שנה התחום הזה קוסם לי, ועליו עשיתי את הדוקטורט שלי. הנושא הזה תפס אותי עד כדי כך שנוכחתי אט אט לדעת שיש פה גם עניין טיפולי, תרפי. מזור לנפש, ואפילו לגוף. עד כדי כך".
מדוע דווקא עולם המדרשים?
"העולם הפנימי של האדם הטריד אותי מאוד, ודווקא במדרשים מצאתי את הפנייה לעולם הפנימי. לא פניתי אל הסיפורים כדי ללמוד מוסר וערכים, אלא כדי למצוא שם את האני הפנימי".
שמואל, תושב אלון שבות, הוא איש חינוך. הוא התחיל את דרכו כמחנך ולימים כמנהל תיכון, ובהמשך עבד גם בפיקוח בחמ"ד ובהכשרת מנהלים, כשבתוך כך נכנס גם לעולם האקדמיה. כיום הוא סגן הנשיא במכללה ירושלים, ועוסק בתחום ניהול וארגון מערכות בחינוך.
"אפשר לחלק את חיי לשניים", אומר שמואל, "בחצי הראשון הייתי ילד טוב ירושלים, אבל באמצע החיים עברתי עם עצמי משבר מפתיע, ופתאום נגלה לי עולם הרגש הכולל בתוכו גם הרבה כאבים. באותו זמן מצאתי את המזור לנפשי דווקא במדרשי האגדה. המדרשים דיברו אלי, ומצאתי את עצמי בתוכם. לא כי ניסיתי להיות רבי עקיבא או רבי יוסי בן חלפתא, אלא כי קראתי עליהם והדברים עורר אותי לבירורים בעולמי הפנימי. ואז אמרתי לעצמי: אם זה קורה לי, זה יכול לקרות גם לאחרים.
"המשכתי להתבונן במדרשים שונים, וממדרש למדרש זה התחזק והיה כל כך משמעותי עד שהרגשתי שאסור לי להשאיר את זה אצלי ואני חייב להפיץ את זה בעולם. זה בער בי בנפש. יש סביבי כל כך הרבה אנשים שקשה ומסובך להם – לך תעזור להם!
"פניתי לנושא הזה ברצינות ולמדתי את תחום הביבליותרפיה מתחילתו ועד סופו. המטרה הייתה להיות מקצועי, ולא 'חאפר' – שהוא אדם שיודע משהו, אבל אין לו מושג מה עושים איתו. רבו היום ה'עבדים הפורצים בשוק'. כל אחד שפותח קליניקה נחשב מייד למטפל וקואוצ'ר. אני לא באתי להתמודד עם התופעה הזו, אבל אני כן רוצה להכיר לעולם את כוחו הטיפולי של המדרש, מעבר לכוחו התורני, המוסרי והרעיוני. בעזרת הכלים המקצועיים הללו של הביבליותרפיה מצאתי את המגשרים בין ההון הנפשי העצום שמצוי במדרש ליכולת להעביר את זה למישהו אחר".
תסביר לנו קצת על התחום הזה.
"ביבליותרפיה היא טיפול בעזרת הטקסט", מסביר שמואל. "אתה משתמש בעומק הספרותי של הטקסט כדי לרפא את הנפש. אמנם לא נצמדתי רק לשיטה הזו אלא גם לספרותרפיה: ביבליותרפיה זה בדרך כלל הליך של אחד על אחד, אולם הספרותרפיה, שיטה שהמציאה דבורה קובובי, היא סוג של הוראה טיפולית קבוצתית.
"במהלך השנים, ראיתי איך בפועל הכלים הללו מיושמים דווקא באמצעות מדרשי חז"ל, ופתאום העולמות התחברו לי. עד היום שיטת הטיפול הזו פעלה בעיקר באמצעות סיפורי ילדים ושירה, ואני רוצה לבוא ולחדש בעולם את המדרשתרפיה – טיפול בעזרת כלים ביבליותרפיים רגילים, אבל כשהטקסט הוא המדרש. בהתחלה התנסיתי בתחום, כתבתי את הספר 'מדרש הבית' סביב פרשיות השבוע, ובכל מיני סדנאות וקורסים שהעברתי התחלתי לפתוח כל מפגש במדרש אגדה רלוונטי. אט אט נוכחתי לראות שאנשים מחזירים לי פידבק, ומספרים שהם גילו על עצמם משהו בעקבות המדרש שהבאתי.
"בהמשך הקב"ה האיר את עיני, וגיליתי פסוק מיוחד בתהילים: 'אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי'. רבי נחמן מברסלב כותב שהאדם המחפש – מוצא את עצמו בתוך כל ספר. כלומר, דוד המלך אומר לנו שבמילים עצמן כתוב עלי משהו. לא אלי, אלא עלי.
"מכאן ואילך הדרך הייתה כבר די קצרה. התחלתי לאסוף לעצמי מדרשים, וכל מדרש שמצאתי בו זיק של תרפיה ועזרה לנפש שמרתי בצד. לעיתים השתמשתי בהם עם חברים, תלמידים וחבורות שהקמתי, ועברתי תהליכים ביבליותרפיים עם המדרשים השונים. הדרך הקצרה שהזכרתי הייתה ביחס למציאת הגישה הנכונה, אבל איסוף המדרשים עצמו ארך בין עשר לחמש עשרה שנה".
להיפגש עם הטקסט
לאחרונה יצא לאור ספר חדש של שמואל ושמו 'מדרשתרפיה' – ספר העוסק כולו במדרשים ובאפשרויות של עבודה נפשית באמצעותם.
"בספרותרפיה", מכניס אותנו שמואל צעד קדימה לעובי הקורה של הטיפול, "יש ארבעה שלבים: א. ההזדהות – הלימוד של הטקסט עם הקבוצה. ב. הדהוד הפרטים – להוציא חלק מהטקסט מהקשרו המקומי ולהדהד אותו לעולמם של המטופלים. ג. הדהוד הרעיון: הרעיון המופיע בטקסט – איפה נפגשנו עם זה אצלנו, ברגשות, בזיכרונות, בתכונות האופי. ד. שלב הניתוק בין הסיפור שלי והסיפור שבטקסט".
"אספתי 270 מדרשים שונים", מסביר שמואל על הספר שלו, "והצמדתי לכל אחד מהם את הכלים האלו. המדרשים מחולקים לפי 12 רגשות שונים: שמחה, עצב, כעס וכו', ובכל עמוד בספר מוסבר איך עושים את ההליך הביבליותרפי, אותו האדם יכול לעשות עם עצמו, עם מטופל ועם קבוצה. הספר הוא פרקטי, האדם יכול פשוט לפתוח אותו ולעסוק ברגש שמעניין אותו. יש גם תוכן עניינים נוסף בספר, המחולק לפי גילאים שונים.
"ל-60 מדרשים בספר מצורף גם איור. חיפשתי אמן שיבטא ברישומי עיפרון את הרעיון או הרגש המופיעים במדרש, ובשביל למצוא צייר עברתי אצל המון ציירים ומאיירים. בסוף האוצר נמצא מתחת לגשר – בחרתי לכך את הלל בזק, שכני מהיישוב אלון שבות. התלבטתי אם לתת לו גם את הפרשנות שלי למדרש, אבל החלטתי להעביר לו את המדרשים בלבד, ויצאו מזה דברים מיוחדים מאוד. בעבודה עם המדרשים הללו אני מזמין להשתמש גם בפוטותרפיה – מדרש תמונה, בתרתי משמע: זו גם תמונה המשקפת את המדרש, וגם האפשרות לדרוש את התמונה.
"אגב, בהוצאה הבאה של הספר שתתקיים בקרוב, תתלווה אליו גם ערכת קלפים טיפוליים שבהם מופיע בצד אחד המדרש ובצד השני האיור, וכמובן בצירוף הוראות כיצד להשתמש בקלפים טיפוליים אלה".
למי מיועד הספר?
"הספר הזה מיועד לאוכלוסיות שונות", אומר שמואל. "לאדם שרוצה לגעת בעולמו הפנימי, לשוחח עם עצמו ולראות מה מטריד אותו, משמח אותו או חוסם אותו; וגם לאנשי הוראה וטיפול. האדם גם לא חייב להיות דתי בשביל המדרשתרפיה. אני באמת מאמין בעוצמה של התחום הזה, ואני מתכוון להתחיל לפנות לקופות החולים כדי שיציעו גם את האפשרות הזו לאנשים שפונים אליהם ומבקשים לשמוע על אפשרויות התרפיה הרבות הפתוחות בפניהם".
"נהוג לומר שהטיפול בביבליותרפיה מתאים לכל הגילאים", מבקש שמואל לחדד, "אבל יש גילאים שבהם זה עובד בצורה הטובה ביותר: לילדים בכיתות ד-ח, ולבני 65 ומעלה: זאת משום שאז אנשים פחות אינטרסנטים, פחות רוצים להראות לך שהם חכמים ויודעים משהו. כמטפלים אנחנו צריכים להיות יותר ערים לאינטרסים של האדם הרוצה להראות משהו למטפל".
חיים חדשים בעולם
בשלב זה של השיחה, שמואל מעניק לנו הדגמה קצרה של האפשרות לטיפול באמצעות מדרש. "המדרש מספר על אישה זקנה שבאה אל רבי יוסי בן חלפתא ואמרה לו: "זקנה אני, רוצה אני להיפטר מן העולם, שלא אראה בנוולותי ולא יראו אחרים בנוולותי". שאל אותה רבי יוסי בן חלפתא: "במה הארכת ימים? במה את למודה לעשות?" ואמרה לו: "כל בוקר מניחה אני בצד את דברי החביבין ומשכמת לבית הכנסת". אמר לה רבי יוסי בן חלפתא: "שלושה ימים עסקי בחביבייך ואל תשכימי לבית הכנסת". שלושה ימים, יום אחר יום, לא השכימה הזקנה לבית הכנסת, וביום השלישי חלתה ומתה.
"עכשיו", ממשיך שמואל, "נתבונן במדרש הזה. מהי בקשתה הראשונה של האישה? למות, ורבי יוסי בן חלפתא לכאורה מילא את הבקשה שלה. בוא נחשוב לרגע על אישה מבוגרת בימינו ששומעת את המדרש הזה ואת דבריה הקשים של האישה. מה עובר לה בראש?"
יתכן שהיא מזדהה עם תחושותיה, או שדווקא מתעוררת בה התנגדות פנימית. אבל סביר להניח שהיא לא נשארת אדישה למול סיפור כזה.
שמואל: "אכן. מה שעשינו עכשיו הוא הדהוד הפרטים של המדרש. הרבה לוקחים את המדרש הזה לשאלה האם רבי יוסי מילא את בקשתה או לא, והאם זה בסדר למלא את הבקשה הזאת. אבל אני רוצה ללכת לכיוון אחר: מה החזיק את האישה בחיים? הליכתה לבית הכנסת, ובשביל זה היא הניחה את דבריה החביבים בצד.
"מהם דבריה החביבים? אולי העיסוק באקטואליה, הקפה של הבוקר, האפשרות להפיג את הבדידות או הקשר עם בני משפחתה. ההשכמה לבית הכנסת לא בהכרח הייתה דבר חביב עליה, אבל זה החזיק אותה בחיים.
"בשלב זה, אנו נשב עם המטופל ונשאל: אוקיי, זו הייתה הגברת במדרש. ומה נותן לך חיות? כשאתה שואל את השאלה הזו, אין לך מושג מה נפתח אצל אנשים. ישבתי עם המדרש הזה בבתי דיור מוגן, בהוספיס בהר הצופים, וזה שלח בני אדם למקומות מאוד פנימיים. הם שאלו את עצמם: מה עדיין נותן לי חיות?".
ומה נותן לך חיות בעולם?
"החיפוש התמידי", אומר שמואל בכנות. "בפרפראזה על הפסוק אני אומר – 'המחפשים בעם ברכו ה". לי אין מנוח בידיעה ברורה. אני כל הזמן בחיפוש, ואם אני אפסיק לחפש – אני מפחד שאני אמות…".
שמואל ממשיך אל השלב הרביעי: "עכשיו, בסוף התהליך, אני עושה את הניתוק. הסיפור של הגברת הוא ביחס לרבי יוסי בן חלפתא, והוא נותר במדרש. אבל לי יש את הסיפור שלי ואת החיפושים שלי. אני יוצא מהטיפול בתחושה שהשתמשתי במדרש כדי להציף את הדברים שבתוכי, אבל בסוף יש סגירה והפרדה בין הסיפור של המדרש לסיפור שלי. בשלב הרביעי המיוחד למדרשתרפיה מגיע המסר לחיים, שכל אדם מביא איתו איזו חיות לעולם".
בוא נראה דוגמה נוספת.
"מעולה, הנה מדרש בן שורה אחת בסך הכל: 'שלושה המה שחייהן אינם חיים: הרתחנין, הרחמנין, ואניני הדעת'. המדרש אומר על כל אלו אמירה לא פשוטה. מדוע חייהם של כל אלו אינם חיים?
"בוא נעבור עליהם אחד אחד: הרתחנים לעולם לא יהיו מרוצים, הכל מרתיח ומכעיס אותם. הרחמנים – הם עסוקים באחרים ולא בעצמם, ולמרות שהם עושים טוב לאחרים – הם עשויים לנטוש את עצמם. הפואנטה פה, בעיניי, אלו אניני הדעת. מי הם אניני הדעת? אולי האליטות? זה מזכיר לנו את המושג 'אניני טעם', אבל כאן מדובר באנשים הבוחרים בפינצטה את מה שחשוב לדעת. ומדוע חייהם אינם חיים? כי גם בהקשר לכך, כל רעיון הוא בעיניהם לא מספיק מיוחד ולא מספיק חכם. חייהם אינם חיים, הם לעולם לא יגיעו לידי סיפוק.
"עשיתי פעם תהליך עם מטופל באמצעות המדרש הזה, והוא לקח אותו למקום שבו הוא הרגיש שה' התווה לו מסלול לחיים, אבל הוא כל הזמן נמצא לידו – לא עליו. 'אני כל הזמן חושב שאני לא בדיוק על המסלול', הוא אמר לי, 'אז אולי אני אנין הדעת?' ההרגשה הזאת שחייהם אינם חיים, היא כאשר האדם מרגיש כל הזמן שחייו מפוספסים, שמשהו חסר. למיטב הבנתי, המדרש לא בא לבקר את כל אלה, אלא דווקא להביע מקום של חמלה עליהם. הוא קורא להם: אל תישאבו לתכונה המוחלטת הזו! תראו גם את היפה שיש בחיים!"
מה מושך אותך בתחום הזה?
"אני באמת חושב שיש כאן גילוי חדש בעולם. לא עצם המדרש, ולא הביבליותרפיה, אלא הכוח הטיפולי שנמצא במדרש. עולם המדרשים הוא עצום, פי מאות ממה שחשבתי כשנפגשתי איתו בהתחלה. ניסיתי להיפגש עם כמה שיותר מדרשים, אבל תמיד אפשר לתהות: מה עם האחרים? ברור שיש עוד רבים.
"אנשים שנפגשים עם השיטה הזו מאוד מתחברים, אבל אני לא רוצה שיתחברו בפן הקיטשי של זה. כשפניתי פעם ל'ידיעות ספרים', הם קיבלו את הספר אבל רצו לפתוח את הנושא באופן פלורליסטי לגמרי, שיעסוק באוניברסליות ובליברליזם, וזה פחות התאים לי, ולכן חזרתי למחוז חפצי בספריית בית אל. למרות שאני לא רוצה שזה יהיה ספר מגזרי, אבל אני לא יכול לוותר על המקום שלי".
מה הסיפור שלך?
מה מיוחד דווקא בעולם המדרשים? יש המון הגות יהודית, חלקה קרובה הרבה יותר אל התקופה שלנו ואל הנושאים המעסיקים אותנו כיום.
"באופן כללי, עולם הסיפורים מושך את הנפש", מבהיר שמואל. "כל החיים שלנו הם סיפור. הגישה הנרטיבית בפסיכותרפיה שואלת בעצם מה הסיפור שלי, ומה הסיפור שלך, איך הם שזורים אחד בשני, ומה הקשר בין הסיפורים שאנו פוגשים לסיפור שלנו. הסיפור הוא דבר שמושך אותנו ומעורר אותנו, כמו שרבי נחמן כותב בסיפורי מעשיות. עד לתקופה שרשב"י גילה את תורת הנסתר, אומר רבי נחמן, הסודות התגלו באמצעות סיפורי המעשיות".
הסיפורים, מסביר שמואל, מהווים כלי מרכזי בעולם הטיפולי. "במהלך המלחמה יצא לי לטפל בחיילים עם פוסט טראומה בעזרת המדרשים והסיפורים. המטרה של הסדנה איתם הייתה שהם יצאו עם נרטיב משלהם, עם סיפור שלם יותר.
"מעניין שבמלחמה האחרונה חייבו את החיילים ביחידות הלוחמות לשבת בכל ערב במגנן שלהם ולכתוב מה היה היום. בין אם זה רק תיאורים יבשים של קורות היום, או כאלה שהצליחו לכתוב גם מעבר לכך – רגשות, מחשבות. בהמשך ביקשו מהם לעבד ולהוציא את זה לאור. למה? זו הגישה הנרטיבית: גילו שמה שיוצר את הפוסט טראומה זה הפלאשבק – הזיכרון הנקודתי מתוך החוויה, רגע מסוים שחוזר אל האדם שוב ושוב וגומר אותו. המענה לכך הוא הגישה הנרטיבית – ליצור סיפור שלם של חיי. אדם שבא לעיבוד ויש לו סיפור שלם, הפלאשבקים פחות יפגעו בו, יש לו תמונה שלימה של המציאות שלו, ולא קרעים ושברים מתוך חייו. זו גישה מעניינת מאוד, ובשנים האחרונות גם יישומית מאוד.
"לענייננו, במדרשי האגדה קיימת הגישה הנרטיבית: גם מדרש קצר מביא סיפור שלם, נרטיב מושלם, ובעצם זו כבר הזמנה לטיפול תרפי. התרפיסט הוא לא פסיכולוג, הוא לא מייעץ איך להרגיש טוב; הוא רק נוגע בבעיה ומציף את השורש, ומכאן ואילך המטופל כבר עושה את העבודה לבד. למדרש יש את היכולת הרבה ביותר להציף את הרגשות שבנו, כיוון שבמדרשי האגדה יש סיפור שלם".
מה קובע שהסיפור הוא שלם?
"אני יכול לומר בפה מלא: כל המדרשים יש בהם משהו שלם. זה לא שבכולם יש את כל חלקי הסיפור, אבל יש סיפור העומד בפני עצמו. המדרש השני שראינו, על אלו שחייהם אינם חיים, גם הוא סיפור. כיצד? הוא אמנם לא כמו פרוזה או דרמה של ימינו, אבל יש בו סיפור שלם המובע על ידי האמירה הדיכוטומית, התוחמת. האמירה הזו כוללת בתוכה את הסיפור של הכעסן, הרחמן ואנין הדעת. אבל מה שעושה המדרש – הוא נותן לך את הרמזים כדי שתחשוב על עצמך. בהקשר הזה, המדרש לא סיפר לנו את כל הסיפור, אלא הזמין אותנו לסיפור שלנו. גם אם לא בכל מדרש כתוב סיפור, כל מדרש מזמין אותנו לסיפור".
מורים? מטפלים!
מה הממשק שבין התחום הזה, השלישי בחייך, לבין תחום החינוך ממנו באת? איך העולמות הללו משליכים זה על זה?
"אחד הדברים שאני מלמד, בדרך כלל בפני ציבור של מורות ומורים, זה: ברוכים הבאים לעולם הביבליותרפיה, עד כאן הייתם מורים, מעכשיו אתם במובן מסוים מטפלים. מורה רוצה לחנך, להוסיף ידע, ערכים, מיומנויות. מטפל – זה מקום אחר לגמרי, הוא רוצה להציף משהו מן העולם הרגשי של היושבים מולו.
"מאוד קשה לי להעביר את אנשי החינוך פאזה, למקום שבו הם לא מלמדים ולא מנחילים ידע אלא מציפים מתוך העולם הפנימי. לכן, למרות שגם אני איש חינוך בעברי ואני מחויב לעיתים למסגרת החינוכית, אני משתדל לבצע את החיתוך הזה בין הוראה, חינוך והנחלה לדורות הבאים ובין העולם הטיפולי, ואז זה לא מאוד מפריע לי. השאלה החינוכית כאן היא לא השאלה המרכזית במסגרת הזו, לא לשם כך התכנסנו".
אז למה זה רלוונטי למורים?
"אני מציע למורים לחלק את השיעור שלהם לשניים: החלק הראשון הוא ללמד ולהנחיל את הפרשנויות, הדעות והמחלוקות, ואילו החלק השני יהיה החלק הטיפולי, שבו נכנסים לסוגה אחרת של עבודה בין המורה ובין התלמידים".
המורה הוא גם מטפל?
"כן, והיום יותר מתמיד. כולם מדברים על כך שבעקבות הקורונה, והמלחמה שאחריה, העולם הרגשי של התלמידים לא בא מספיק לידי ביטוי. והנה כאן יש הזדמנות למורים לגעת ממש בעולמו הפנימי של התלמיד, ובעזרת טקסטים שהם כבר מלמדים. נדרשת רק ההתייחסות לדברים בצורה טיפולית".
רבי ישראל, רופא הנפשות
אני לא יכול להימנע מההשוואה בין המדרשתרפיה לשתי תנועות מרכזיות ששמו את הדגש שלהן דווקא על עבודת הנפש – תנועת המוסר ותנועת החסידות. מה לדעתך היחס בין תנועות אלו לעבודה הנפשית שאתה מציג כאן?
"לדעתי, מדרשי האגדה קרובים יותר לתורת החסידות. תנועת המוסר מבקשת את העבודה על הנפש, על המידות, כדי להיות אנשים מוסריים וצדיקים יותר. היא עוברת מהר אל העבודה החיצונית של האדם. לעומתה, תנועת החסידות מבקשת לעבוד את הקב"ה מתוך העולם הפנימי. המוקד הוא לא רק על העבודה, אלא על הזיהוי של העולם הפנימי שממנו נוכל לעבוד את הקב"ה. החסידות קוראת לאדם להיכנס פנימה, להכיר את עצמו, ולהתחבר לקב"ה יותר דווקא בעזרת העבודה הפנימית. המדרשתרפיה, כמדומני, נוגע יותר בכניסה פנימה מאשר במיקוד החיצוני ובקיום התורה והמצוות".
כלומר, בעצם, תנועת המוסר רואה את עבודת הנפש והמידות רק כאמצעי, כדי שהאדם יקיים תורה ומצוות בצורה שלימה יותר, ואילו החסידות רואה בעבודה הנפשית עצמה את האפשרות למפגש עם הקב"ה.
"ממש כך. בעקבות החסידות, אני מנסה לחשוף אפיק נוסף לכניסה פנימה, באמצעות המדרשתרפיה. האם המטרה היא להעלות את עבודת הנפש של האדם למדרגות גבוהות, או דווקא לפשט, לחשוף מעט יותר את מה שאפשר לעשות מן הקיים? אני לא בטוח שהטיפול המדרשתרפי יעלה לאנשים בהכרח תובנות שכליות ועמוקות.
"לרב שג"ר יש ספר על שיעורים באגדה, ובו הוא מעלה את האגדות לדרגת פילוסופיה. אני לא מחפש את זה, וגם לא מנסה להוריד את המדרשים למטה, אבל כן לכוון אותם למדרגת הטיפול והתרפיה. לא לחקור את המדרש, אלא לראות במה הוא נוגע".
אם כך, אנו לא מעלים את המדרש מעלה, וגם לא מנמיכים אותו, אלא מוזמנים למפגש פנים בפנים.
"נכון מאוד. המדרש מזמין אותי בעיקר למפגש שלי עם עצמי, אבל גם לבירור של המפגש שלי עם האחר".
"מעניין אגב לראות", מוסיף שמואל, "שעולם הסיפורים התפתח באופן נרחב כל כך דווקא בתנועת החסידות. אתה יודע? מצאו רישומים של הבעל שם טוב במסמכים רשמיים של העיר מז'יבוז', ואיך הוא מתואר שם? כמרפא נפש באמצעות הסיפורים".
מה החלום שלך?
"שאנשים רבים יותר ויותר ימצאו מזור לנפשם בעזרת המדרשתרפיה והספר הזה. שזו לא תהיה רק חוויה נעימה ומפגש יפה, אלא ממש מרפא לנפש".
"במדרש רבה", מעניק לנו שמואל מפגש עם מדרש נוסף לסיום, "מסופר על אנשים שהיו עומדים על ה'לימן' – המזח, והיו רואים שתי ספינות, האחת יוצאת אל הדרך, והאחרת שחוזרת מן הדרך. באיזו מהן היו שמחים האנשים יותר? בספינה היוצאת לדרכה. היה שם פיקח אחד שאמר: הפך הדברים אני רואה. זו שיוצאת, אין אנו יודעים אילו רוחות יזדווגו לה בים, אך זו שחוזרת – ספינה מלאה. על זה נאמר: 'טוב יום המוות מיום היוולדו'.
"מה אנחנו מעדיפים – התחלות או סיומים? רוב האנשים מעדיפים ללכת לברית מילה מאשר להלוויה. אבל תחשוב לרגע על יהודי בהוספיס בהר הצופים שיושב ולומד איתך את המדרש הזה: מה עובר לו בראש? למדתי את המדרש הזה עם מטופלים כאלה, ופתאום אתה רואה אותם מחייכים. הם אומרים: אני הספינה המלאה, והגיע זמני לחזור לנמל. אני מלא, יש בי. יש בי סיפור".
