האמת היא שאני ממש חושש לכתוב את הטור הזה.
יש דברים שככל שמדברים עליהם יותר הם מובנים יותר והופכים לגדולים ומשמעותיים יותר. אבל יש דברים שככל שמדברים עליהם יותר רק מקטינים אותם ומאבדים את העומק, הגודל והרוחב של הדבר.
הנושא שרציתי לדבר עליו שייך לסוג השני, זה שככל שמדברים עליו יותר זה רק גורע.
הרבי.
*
אולי במקום לדבר על הרבי אני אנסה לגייס אתכם לפרויקט הדגל שלו.
*
בשנת תשנ"א בכ"ח בניסן אחרי תפילת ערבית הרבי אמר שיחה. זה לא היה חריג, הרבי אמר שיחות באופן הזה מדי פעם. בהתחלה גם תוכן השיחה התקדם בצורה הרגילה, שום דבר לא הכין את קהל השומעים למה שהולך להגיע.
פתאום, ברגע אחד, השיחה שינתה כיוון, והזיזה את העולם מתנועה בכיוון אחד לתנועה בכיוון אחר:
על פי האמור לעיל על דבר הדגשת ענין הגאולה (במיוחד) בזמן זה – מתעוררת תמיהה הכי גדולה: היתכן שמבלי הבט על כל הענינים – עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?!… דבר שאינו מובן כלל וכלל!
הרבי פשוט לא מצליח להבין איך אחרי כל השיחות, המאמרים והפעולות שלו לאורך 41 שנים, ובפרט בשנים האחרונות לפני השיחה הזו, המשיח עדיין לא הגיע.
*
לכל מי שלא מכיר אני עושה עצירה מתודית.
מאז שהרבי היה ילד קטן הוא לקח על עצמו פרויקט – להביא משיח.
לא בקטע המפונפן, בקטע הכי רציני שיש. המשיח היה הדבר הכי ריאלי, אטרקטיבי, מעניין, בוער וחם אצל הרבי. הוא פשוט לא הפסיק לדבר עליו, לדחוף אנשים להביא אותו ולעשות בעצמו כל מה שאפשר כדי שהמשיח יגיע.
41 שנות נשיאות עד השיחה המדוברת הוקדשו לנושא מרכזי אחד:
משיח.
*
עכשיו אתם יכולים להתחיל קצת להבין למה הרבי נסער, אפילו מאוד נסער. הוא מדבר מדבר ודברים לא זזים. איך הוא יודע? פשוט מאוד! משיח עדיין לא כאן.
אבל לתמיהה הזו יש המשך:
ותמיהה נוספת – שמתאספים עשרה (וכמה וכמה עשיריות) מישראל ביחד, ובזמן זכאי בנוגע להגאולה, ואף על פי כן, אינם מרעישים לפעול ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא מופרך אצלם, רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן!!
הבנתם? יושבים יהודים, אפילו הרבה יהודים, וזה ממש בסדר להם אם המשיח לא מגיע ממש עכשיו. מבחינתם משיח יכול להגיע גם עוד שבוע או עוד שנה אם זה מסתדר לו יותר.
אתם מכירים יהודים כאלו?
*
חכו, זה עוד לא הסוף.
גם כשצועקים "עד מתי" – הרי זה מפני הציווי כו', ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בוודאי ובוודאי שמשיח כבר היה בא!!
באיזשהו שלב בהנהגה שלו הרבי התחיל לדבר על זה שצריך לצעוק 'עד מתי!', ולזעזע את השמים עד שמשיח יגיע. הרבי גם ידע שאם היו צועקים את זה באמת המשיח כבר היה כאן. רק מה? כולם צועקים 'עד מתי' כדי שהרבי יהיה מרוצה ולא כי בוער להם בעצמות שמשיח עוד לא הגיע.
*
ועכשיו הרגע השובר:
מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל…
הרבי בעצם שואל בכאב מה הוא יכול עוד לעשות, אם כל מה שהוא עשה עד עכשיו לא עזר והמשיח עדיין לא הגיע?
עכשיו תסתכלו טוב. ראיתם את המילים שהדגשתי? יופי. אז זה לא מה שהרבי אמר, זה מה שרשמו אחרי זה כשכתבו את השיחה. זה מה שהרבי אמר בפועל:
אינני יודע מה לעשות, כיוון שכל מה שעשיתי עד היום היה להבל ולריק.
מחריד! יהודי צדיק במשך כמה עשורים הופך את העולם מקצה לקצה, משנה את הגלובוס, ובסוף הוא מרגיש שהכל 'הבל וריק' כי משיח לא הגיע.
*
וכאן הרבי זורק אלינו את הכדור:
הדבר היחיד שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכלתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!
.. ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם.
בקיצור, הרבי אומר לנו שעכשיו זה תלוי בנו. כן, כן, שאף אחד לא יסתכל לצדדים, מדברים עלינו. כדי שמשיח יגיע אנחנו צריכים לקחת את העסק ברצינות.
הכי ברצינות.
*
אבל הרבי לא מתייאש:
ויהי רצון שימצא מכם אחד, שנים, שלשה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר – שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש.
לרבי אין דרישות מוגזמות, הוא לא דורש אלפי חסידים שייקחו אותו ברצינות. אחד, שניים או שלושה אנשים שמוכנים ללכת על העסק עד הסוף בהחלט מספיקים לו.
לצערנו הם עוד לא נמצאו.
איך אני יודע? משיח עוד לא כאן!
*
אתם יודעים מה קרה מיד אחרי השיחה? התחילו לצעוק שם 'עד מתי'.
וזה אולי הרגע הכי מתסכל באירוע.
רגע לפני זה הרבי אמר שזה לא עוזר לצעוק בשבילו. כדי לצעוק צריך שהמשיח יבער לך בעצמות, שלא תוכל לסבול עולם שאין בו משיח, אז לצעוק שוב זה כנראה לא הפתרון.
מה שכן צריך זה להקשיב לרבי ולהיות מוכן לקחת את העסק הזה על עצמנו ברצינות הכי גדולה.
*
נכון לכתיבת שורות אלו הסטטוס לא השתנה ומשיח עוד לא הגיע, מה שמשאיר את השיחה הזו רלוונטית היום בדיוק באותה מידה שהיא הייתה רלוונטית אז.
*
זהו. אם יש קורא אחד או שניים או שלושה שרוצים לנסות ללכת על העסק ברצינות, אבל באמת ברצינות, להקדיש את החיים שלהם למשיח עם כל מה שזה דורש, ואפילו אם האחד הזה יהיה אני,
אז הטור הזה היה שווה.
