העבודה עם הצעירים בישראל טומנת בחובה קושי וסיפוק ייחודיים – בו זמנית.
אני מודה על הזכות לראות הכי מקרוב והכי מהשטח את התהליכים שצעירים וצעירות בישראל עוברים, ולהיות שותפה במהפכה היהודית! – פשוטו כמשמעו – שמתחוללת כאן. לזכות לגעת בלבבות שישפיעו על העתיד של כולנו.
זה דור שיש לו הכל ולכאורה לא חסר לו כלום, שפע גשמי ואין סוף כלים לניהול החיים. מ-wolt ועד סוכן ai אישי. הכל נגיש מהיום למחר, מעכשיו לאתמול, אז מה בעצם יש לחפש??
אבל מתברר ששפע זה לא הכל, ולהיות מחובר לוייפי גם בטיסה זה לאו דווקא נותן ביטחון.
לפעמים ההיפך הוא הנכון. השפע יכול ליצור בלבול, חוסר ביטחון ואפילו חרדה.
הידע הרב בכל תחום מדגיש (בקטע לא טוב) את הפער שקיים בידע סביב הזהות היהודית.
החשיפה הגבוהה היא לעיתים too match לנפש, ובכפר הגלובלי שהפכנו להיות צרות העולם הופכות להיות הלחם והחלב של כל אחד מאתנו.
הנפש עדיין צמאה. מחוסר, אבל גם מעודף!
דווקא אחרי ארוחה מלאה בכל טוב אנחנו צריכים לשתות!! ומים!
ואז זה קורה. אנחנו רואים את הנוער הזה ואת הצעירים נוהרים לסליחות בהמוניהם, מגיעים לארוחות שבת וליום כיפור בקמפוס, צמאים ללמוד ולשמוע ולהרוות את הנשמה.
זה ההסבר היחיד שלי לתופעות שאני חווה מקרוב, לאורך השנה כולה ובחודש האחרון בפרט, בעבודתי בחב"ד לנוער, חב״ד בקמפוס, 'צמאה' ועוד.
חודש אלול
נתחיל מהדמות שהכי קרובה לליבי – הרבי מלובביץ', שלאורו ובשליחותו אני פועלת.
בחודש אלול האחרון זכיתי להיות חלק ממסע של 150 סטודנטיות ושליחות חב״ד בקמפוס מכל האוניברסיטאות והמכללות בישראל – אל הרבי.
הייתי איתם ברגעים המשמעותיים של הכניסה לאוהל הקדוש, לאחר הכנה ראויה.
ראיתי את הרטט ההתרגשות לצד יראת הכבוד. ראיתי את הדמעה בעין.
גם אחרי ימים של אטרקציות בתפוח הגדול, ללא ספק – הביקור בציון הרבי היה החוויה המשמעותית ביותר, שיצרה אימפקט ניכר בטווח קרוב ורחוק.
אחרי שזכיתי ללוות עשרות קבוצות אל הרבי, אני יודעת בוודאות שמי שמבקר בציון הקדוש, לוקח איתו ניצוץ של שליחות שאיתו הוא ישפיע הלאה.
ימי הסליחות
ימים ספורים לאחר שחזרתי מניו יורק התקיים בבנייני האומה אירוע הסליחות השנתי של c-teen – חב"ד לנוער ישראל, אותו זכינו להקים לפני כ-12 שנה וכיום הוא מונה אלפי חניכים וחניכות ב-45 סניפים בישראל.
נערים ונערות עלו לאוטובוסים באילת ובקריית שמונה ונסעו 4-5 שעות כדי להיות חלק מהמעמד האדיר הזה. לאחר הפנינג חגי תשרי שקיבל אותם בכניסה וכלל פעילות מגוונת להיכרות עם החגים, הם נכנסו לאולם המרכזי ושרו מילה במילה שירי אמונה כאילו לא מדובר בנוער שלומד בבתי ספר ממלכתיים. מאיפה הבקיאות הזאת??
ב-1:20 לפנות בוקר אספתי את חפציי בחדר שמאחורי הקלעים. התעייפתי ורציתי לצאת. לפניי עוד נהיגה ארוכה הביתה. בדרך החוצה הצצתי שוב באולם. לא האמנתי למראה עיני!!
האולם היה מלא מפה לפה. הזמרים כבר הלכו הביתה, הלהקה התקפלה, ועכשיו הזמן של הסליחות ה׳אמיתיות׳. הם עמדו שם לאלפים ואמרו מילה במילה, קיבלו עול מלכות שמים, שרו את הפיוטים. מי כעמך ישראל!
עשרת ימי תשובה
ימים שבין כסה לעשור. קבוצת נשים יורדת מהאוטובוס בקבר רחל. הן לא מהסגנון הרגיל של הנשים הפוקדות את קבר רחל. להפתעתן, במקום להיכנס בכניסה הרגילה לציון – המדריכה מובילה אותן במדרגות אל כיפת הקבר שעל גג הציון. אני שומעת קריאות ואפילו בכיות של התרגשות!! הן מתרפקות על אמא רחל מהנקודה הכי קרובה לציון.
במה זכו?? מדובר בקבוצת משפיעניות ומובילות דעת קהל שקיבצתי ליום סליחות ותפילה בירושלים ובקבר רחל. הן עסוקות בדרך כלל והמקום הקדוש הוא לא היעד הטבעי שלהן, אבל הן הבינו את גודל ההזדמנות והמעמד, ואת המסר של הקדושה הן מהדהדות למיליוני העוקבים שלהן בארץ ובעולם.
יום כיפור
מלון ניר עציון. השעה 4 אחר הצהרים. תכף מתחילים מנחה.
הלובי מלא בסטודנטים, רובם צמים לראשונה. הם הגיעו ליומיים לנשמה עם חב״ד בקמפוס. עשו יחד תשליך וכפרות, סעודה מפסקת וכל נדרי, למדו והתכוננו ליום הגדול עם השליח והשליחה שלהם בחב״ד בקמפוס.
לא כולם קמו לשחרית, וחלקם מעבירים את שעות הצהריים של הצום במשחקי אליאס-טאקי-רמיקוב, גם עם ילדי השליחים שמבחינתם זה חלק מהשליחות
פתאום, בשעה 17:55 כולם עוזבים הכל ורצים לאולם המרכזי לתפילת נעילה.
מי כעמך ישראל. 300 סטודנטים וסטודנטיות שחלקם צמו ושמרו את יום כיפור לראשונה בחייהם, כולם נקבצו ובאו לניר עציון עם השלוחים שלהם בקמפוסים, על נשיהם וטפם, כדי להכריז ״השם הוא האלוקים״.
אלה רגעים בהם כל העבודה הקשה מתגמדת. אינסוף הודעות, שיחות, לבטים, אתגרים כלכליים ובירוקרטיים ותפילות על הילדים שתמיד יהיו משפיעים ולא חלילה ההפך – הכל חיוור אל מול המעמד הזה.
חג הסוכות
אתם רגילים לראות את החב״דניקים חמושים בארבעת המינים, מציעים לעוברים ושבים לקיים מצוות נטילת לולב. השנה ייתכן שראיתם נערים שנראים כמו ׳קהל היעד׳ – והם אלה שמציעים ליהודים ברחוב לקיים את המצווה!
אלה אותם אלפי נערות ונערי c-teen, שעמדו לקראת 2 לפנות בוקר בסליחות, עם כיפות לבנות שנראות זמניות, אבל השינוי הוא מבפנים והוא כאן כדי להישאר.
שמחת תורה
ליל החג. הרחובות בכפר חב״ד מלאים בצעירים שהגיעו לעשות חג עם חב״ד בקמפוס. ניכר על פי מראם שהם אינם הנוף הטבעי במקום, אבל זה הנוף שהרבי מלובביץ׳ קיווה שיהיה כשהקים את כפר חב״ד. שבצל קורתו יחגגו יהודים מכל גווני העם, בדיוק כמו החג הזה, שמחת תורה – בו רוקדים כל ישראל עם התורה, ללא קשר למידת הבקיאות ברזיה.
ממדרשת מעיינותיך בכפר חב״ד בוקעת שירה עד השעות הקטנות של הלילה. 300 סטודנטים וסטודנטיות שמחים עם התורה, כאשר חלקם התוודעו אליה רק בשנה האחרונה.
שבת בראשית
שבת בראשית בשבילי היא הסימן ש׳צמאה׳ מגיע. בכל שנה במוצאי שבת בראשית אנו יוצאים לדרך, לעבודה אינטנסיבית על האירוע השמח והקדוש – ׳צמאה׳, שמחבר יותר ממאה אלף יהודים לתורת החסידות ולניגוניה ודרכם לאבא שבשמים.
בתפילה שהקדושה והשמחה של החגים ילוו אותנו ל׳צמאה׳ ומשם לשנה כולה, אמן.
