הייתי השבוע בעין מח"ר, מעיין חדש במקום קסום. איך הם נולדים, אותם מעיינות חדשים? הכל מתחיל מנביעה קטנה שהייתה כנראה עוד מימי אברהם אבינו. זרזיף מינורי שעושה קצת בוץ. ואז באו חבר'ה עם רוח חלוצית. ניקו, תיקנו, ניכשו עשבים, הוציאו סלעים, הגדילו את פתח הנביעה וחפרו, והרי לפניך בריכה קסומה – "מעיין גנים באר מים חיים"…
אגב, עצה לזוג: לא לשבת שניים על אותו צד בשולחן פיקניק שעומד קצת בירידה. השולחן יתהפך, ואיתו – כל האוכל, השתייה ואתם… (זה מה שקרה לנו שם… חח).
ומדוע כותב אני על מעיין? מפני שהוא משל לעבודת ה'. יש בכל אחד מאיתנו זרזיף כזה, נביעה של מים חיים. אבל הקוצים, הסלעים והצמחייה מכסים על הנביעה.
כסלו זה בעצם תחילת השנה… למה? חודש תשרי, עם כל החגים, המועדים והאורות הגבוהים, אין לך זמן לזכור מי אתה בכלל. חשוון הוא גם כן עבורי מעין זמן לנשום עמוק ולהכיל את החוויה שהייתה. ועכשיו כסלו! זה זמן לחדש את ההשראה, את הנביעה.
ועתה אספר לכם זיכרון קטן. תלמיד צעיר ומתחיל הייתי בשיעורי הלחנה אצל אנדרה היידו. ישבנו והאזנו ליצירתו של תלמיד בוגר שלו. משנסתיימה היצירה אמר לי: "הלוואי ותכתוב כך בגילו".
חשבתי בליבי: אם אני, שצעיר ממנו בעשרים שנה, כבר התחלתי במלאכת היצירה, קל וחומר שאעשה כמותו ואף יותר כשאגיע לשנותיו.
הוא קרא את מחשבותיי ואמר לי: "אהרן, כל זמן שהאדם צעיר – מעיין היצירה נובע מאליו, פשוטה היא וזורמת. אבל להמשיך וליצור כשיבואו עליך עול החיים וטרדותיהם – זו היא משימה יותר מורכבת".
היום יודע אני כמה שהוא צדק: הכישרון אכן מתפתח באדם, וכן צובר הוא חכמה וניסיון, אך שחיקת הימים יכולה למעט את היצירה. צריך האדם לעמול ולבקש נתיבים חדשים לשמר ולחזור אל אותו מעיין נובע, הפשוט והטהור.
"כל ילד – הוא אמן", אמר הצייר פיקאסו, "החכמה היא להישאר כך כשאתה גדל".
חנוכה שמתקרב הוא מלשון חינוך.
השנה, ברוך השם, נולד לי נכד, יעקב שלום הי"ו. במדרשת זיו התחלנו את פרק 'המחליף פרה בחמור', והייתי בתקופה… איך לומר, הרגשתי קצת שחיקה ועייפות בלימוד. והנה 'יעקב שלום' שוב חיזק אותי. אמרתי בליבי: יום אחד יבוא יענקי הקטן לבקר את סבא אהרן. מה אגיד לו? "בוא נראה פרפר נחמד" (חחח)? לא! אגיד לו: "מה למדת בחיידר?". וכשיאמר "המחליף פרה בחמור" – אני אראה לו מי זה סבא! לכן אני אלמד טוב היום, וכשהוא יבוא ונלמד יחד, הוא יחשוב: "איזה סבא תלמיד חכם יש לי".
בינתיים הוא רק בן חצי שנה, וכבר התחלתי ללמד אותו: "איך עושה פרה? מוּוּוּ… איך עושה חמור? אִי-אָההה…". לפעמים, כשהוא מתבלבל, אני אומר לו: "יענקי, אתה מחליף פרה בחמור!" (חחח).
לסיכום אני אומר: בואו ושוב נהיה קצת ילדים. בואו ונחדש את הנביעה!
חודש כסלו מאיר ושמח!
