חודש אלול כבר דופק בדלת, רוחותיו מנשבות בחלון, ונדמה שבכל

לפני שנה, בחודש אלול, סיפרתי סיפור חסידי בהופעה לידידי הישיבה

חודש אלול הקרב ובא הוא זמן לחשבון נפש, גם בעבודת

שלום חברים. רציתי לדבר איתכם היום על אחת המתנות המיוחדות

משפט אחד כמעט פוצץ את האירוע: "אני חושבת שכל המפגינים

לא יכול להיות! הוא בטח לא מתכוון אליי! יש כאן

סבתי זהרה, זכרה לברכה, הייתה מכינה בכל יום שישי כמה

כיהודים, אנו מכירים היטב את המושג 'מסירות נפש', הנלמד גם

מה את שומעת? נסי רגע לעצור ולחשוב: כמה קולות חלפו

ביום שני האחרון, י"ז באב, חל יום השנה החמישי לפטירתו

החופש הגדול בעיצומו, כולם מריחים את ריח החופש, המנוחה, מנוחת

אם אתה או את רווקים בגיל שלושים ושבע או יותר,

האמונה בביאת המשיח ובגאולה העתידה היא דבר שהיה קיים תמיד

שלום חברים, בשבת זו, ט"ו באב, יחול יום ההילולא של

שלום חברים יקרים. שבת חזון, כשמה, מהווה את היכולת לעורר

עשרים שנה עברו מאז אותו פשע של חורבן יישובי גוש

יום אחרי תשעה באב, לפני 20 שנה, על החוף בעזה,

"אמר ר' יוחנן: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על

כשהתגוררנו בירושלים, בשכונת קרית משה, זכינו – אני ובעלי –

"אריאל, אני לא אורזת כלום. לא מעניין אותי. סיכה אני

"סבא, אתה יכול להסביר שוב? לא הבנתי, זה נשמע מוזר

הכל היה שם: שבעה, כסא נמוך, חולצה קרועה, רק משהו