איזה פרק הוא פרק ה', פרק חביב עלי במיוחד. אנחנו

ציפיתי מאוד לראות איך זה יהיה ואיך זה ייראה, וזה

האוטובוס עוצר במחסום, ליבה הומה בחוזקה, היא מנסה לחשוב על

בראש השנה, בין אכילת התמר לאכילת הגזר, בין האיחול שייתמו

מתחילת מלחמת "חרבות ברזל" עסוק הרב עמיחי איל, תושב היישוב

הרב פתחיה פוגל: לחיים ולברכה! ודאי שמעתם פעם על החסיד

קרבות שקופים היא לוחמת כל דקה בשמירות ללא הפסקה נושמת

ניצחון האור בשבוע שעבר העברתי סדנת ריפוי בצלילים בפסטיבל נובה.

כמה את אוהבת את עצמך מ1-10? חשבת פעם על הלהבה?

אל תנגבי את הדמעות אני מתפללת שעד שתקראי מילים אלו

הבוטח בה' חסד יסובבנו כבר תשעה שבועות שאני מלאת התפעלות.

דגלו עלי אהבה ממוצאי שמחה תורה לא יצא לי לכתוב

בין קודש לחול (המועד) אני חיה! איך משלבים בין קודש

אחר כך נשב בשלווה לפני שלוש שנים, בחודש אב, קיבלתי

הכל הפוך. בעצם, הכל ישר. אבל כמה זמן לקח לו

יש אנשים שאוהבים רכבות הרים. הם אוהבים את הפחד, את

כשאלחנן בעלי מתקשר מהמילואים, הוא חוזר ואומר לי שאני מדהימה,

רק בטור הזה, בכתיבה הזו, אני בכלל מתפנה להבין מה

מסובך העניין הזה, מאוד מבלבל, קצת מכעיס, אולי רימו אותנו.

אני אתחיל מהסוף. התחתנו תוך ארבעה ימים, אולי פחות. והיתה

חיפשתי מילים לנחם בהן את הרב תמיר גרנות היקר. אחרי

שלום חברים יקרים! בימים האלה אנחנו מרבים לאחל אחד לשני

בתקופה הזו אנחנו עדים לסיפורים רבים עד אין קץ, על

"להסתכל על אנשים זקנים – נותן פרופורציה, החיים הם לא

מסורת הלכה היא בישראל כי אדם מישראל שנהרג באלימות על

בתחילה אנשים קטנים נדמו הם, כחגבים בעיניהם, וכן בעיני המתבונן.

ללכת הדבר המטורף הזה שאנחנו בתוכו התחיל בחג שמחת תורה,

שלום חברים! בימים האלה, כשעם ישראל עובר זמנים לא פשוטים,

בשבועות האחרונים אנחנו צועדים במסע. זה נכון הן ביחס למלחמה